Making the Case for a Muchzak
If a person is holding an object or has an object in their possession that someone else claims, the principle of muchzak comes into play. Halachah states that the muchzak (a person who is in possession of something) is the de facto owner: Chazakah kol mah shetachas yad adam shelo (the halachic assumption is that whatever in a person’s possession belongs to them). There are many rules that must be studied to determine exactly what constitutes being a muchzak in a particular dispute—but that is beyond the scope of this discussion.
This principle is based on the sevara (logical principle) that achazukei inshi b’ganvei lo machzikinan (that [the average] person is not assumed to be a thief), to have come into possession of goods by thievery. The general principle to be applied here is, lo shavkas chayei l’chol birya (it would be impossible for people to live) if all their belongings were constantly threatened.
This halachic principle is also based on the pasuk (verse) in Parashas Mishpatim: Mi ba’al devarim yigash aleihem (the plaintiff in a case should approach them [the court]), and on the words of the Gemara, “The one who is in pain goes to the doctor.” The burden of proof is on the one who wants to dispute the muchzak’s claim, as it says in the Mishnah, hamotzi mechavero alav harayah (one who wants to remove something from his friend’s possession, the burden of proof is on them [the claimant]).
In general, safek mammon l’kula, (when it comes to money matters we are lenient) and allow it to remain with the muchzak—but when there is a safek (doubt) of an issur d’oraisa (Torah prohibition), we must err on the side of caution. The question begs to be asked: since the item or money in dispute may actually be stolen, mustn’t we be strict in suspecting gezeilah (theft)?
There are many reasons why gezeilah is not an issue here. One explanation is that since the concept of muchzak is rooted in Torah, it applies also to the rules that determine what defines stolen property in the first place. Some answer that there is a special halachah regarding gezeilah: if in doubt about who the rightful owner is, we rule leniently and leave it with the muchzak. An alternative approach is that since it's a safek of gezeilah for both parties, we are better off leaving it with the muchzak.
(See more halachos that deal with a muchzak in Halachah #691, on the concept of “kim li,” and Halachah #427 on chazakah regarding inheritance.)
מוחזק: חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו
ב״ק מו, ב. ועיי״ש בתורת חיים. ומ׳ שמסקנת הגמ׳ דלא ילפינן לה מקרא (משא״כ בירו׳ סנהדרין פ״ג ה״ח. ועיי״ש במראה״פ ובשירי קרבן), וסברא היא. אבל בפנ״י (ב״ק שם וגיטין מח, ב) שלמסקנא ילפינן לה מקרא, ומפרש כן ברש״י גיטין שם. וכעי״ז בראב״ד ב״ק שם. אבל ראה שטמ״ק בשם רבינו יהונתן. וראה בספרי דברים א, טז עה״פ ושפטתם צדק. ועיי״ש בעמק הנצי״ב. ויתכן שהכוונה שם רק לדין חזקה מה שתח״י אדם שלו.
והרבה יש להאריך בכ״ז. ובכללות גדר מוחזק בעניננו - ראה שו״ת חת״ס אה״ע ס״פ. ושם חו״מ ס״ז שהוא בגדר כאן נמצא כאן הי׳, וכעין חזקת הגוף. ועד״ז בשער משפט ס״נ. וראה שערי יושר פ״ה סט״ו.
והנה, במשל״מ מלוה ולוה פ״א ה״ד שחזקה מה שתחת יד אדם שלו - לא נז׳ בש״ס. והכוונה, באופן שהמחזיק טוען שאינו שלו - ראה ברמב״ם שם ובמ״מ.
וראה חי׳ הרי״ם חו״מ סצ״ט ס״ח. שו״ת חמדת שלמה אה״ע סל״ט. שם או״ח ס״ב. או״ש מלוה ולוה פ״ב ה״ו. חי׳ הגרנ״ט ב״מ וב״ב בתחילתם. קובץ שיעורים ח״ב ס״ט.
והנה, בקושיית מהר״י באסן בדין ספק ממון משום גזל - הובא בכנה״ג חו״מ סכ״ה כללי קים לי סק״ז, ותי׳ שם שספק גם לתובע. וראה משה״ק בחי׳ הרי״ם (כתובות יב, א. ועיי״ש ט, א) שהרי תובע טוען ברי. וראה שו״ת חת״ס יו״ד סרמ״א. קונה״ס כלל א ס״ו. ובתומים בקיצור ת״כ סכ״ה, שספק גזל מותר. וראה נתה״מ דיני תפיסה כלל ב לענין ספק צדקה. ולהוסיף ממש״כ בשו״ת שבו״י ח״א סנ״א שאי״ז גזל בקו״ע ורק בשוא״ת. ועוד שגזל איכא בחזרה ואינו כשאר איסורים. וצ״ב. ובשערי יושר ש״ה רפ״א (וכעי״ז בקובץ שיעורים ב״ב סרנ״ח) שגזל נקבע ע״פ ההגדרה בחו״מ בדיני ממונות, בתורת המשפטים (וראה גם שם ש״ג ס״ג). ומפרש כן בד׳ קונה״ס הנ״ל. וראה גם המדות לחקר ההלכה מדה ה ס״כ. [וידוע מה שהרעישו חסידים ואנשי מעשה בגוף הגדרה זו לומר שתורת המשפטים ע״פ שכל קובעת גדרי התורה. אבל להעיר מכעי״ז בלקו״ש חל״ה ע׳ 20. וטובא יש לחלק].
וכבר האריכו בכ״מ במה שדיני ממונות מכריעים גדרי איסור (ראה שו״ת חמדת שלמה או״ח שם. ועוד). ובשערי יושר שם פ״ו ועוד, שזהו רק לגבי בעלות בפועל ולא בעלות בעצם. וראה קובץ שיעורים ב״ב ס״ק צז. קובץ הערות (להנ״ל) סע״א סק״ו ואילך. ועוד. ולאחרונה ראיתי אריכות נפלאה בס׳ תורת מיכאל סכ״ג בישוב הסתירות שבדבר, לפי דרכו.
וכן חקרוה אם הוא בירור המציאות או הכרעה באופן ההנהגה, ובאו״א אם עדיין הוא בגדר ספק ואין מוציאים מספק, או שהוא של המוחזק - ראה קונה״ס כלל א ס״ח. נתה״מ סע״ה סק״ד. חמדת שלמה שם. שערי יושר ש״ה פ״ו. שם פט״ו. ועוד. וראה חי׳ הגר״ש היימן כתובות ס״ח דתרווייהו איתנהו. והביא כן משו״ת רעק״א סי׳ קלו.
וכ״ז שייך גם להנת׳ במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תשנב (בגליון זה) בדין ספק במדות ומשקלות, שספק ממון לקולא, אף שי״ב גדר איסור. ולאידך, בכ״מ אמרו בספק צדקה להחמיר משום צדק משלך ותן. וכבר שקו״ט בזה בכ״מ. ולע״ע לא אוכל להאריך עוד.