Halacha2goThe one minute halacha

נודע מפי ספרים וסופרים חומר הענין דמסירה ביד גוים שגיהנם כלה והם אינם כלים ואין לו חלק לעוה״ב  (ר״ה יז, א. רמב״ם תשובה פ״ג ה״ו. חובל ומזיק פ״ח ה״ט. שוע חו״מ סשפ״ח ס״ט) ופסול לעדות (רמב״ם עדות פי״א ה״י. ושם, ש״פחותים הם מן הגוים״. ועייג״כ בש״ך שם סקנ״ג דגריעי מהמשומדים. חו״מ סל״ד סכ״ב. ואפי׳ מחל לו הנמסר - רמ״א שם). ולכתיבת סת״ם (שו״ע יו״ד סרפ״א ס״ג. שו״ע אדה״ז או״ח סל״ט ס״א). [ולענין שחיטה - ראה שו״ע יו״ד ס״ב ס״ט. סקי״ט ס״י. קו״א לשו״ע אדה״ז או״ח סל״ט סק״א].  ואפילו הי' רשע ובעל עבירות, ואפילו הי׳ מיצר לו ומצערו - רמב״ם חובל ומזיק שם. שו״ע סשפ״ח שם. ולרוה״פ כ״ה גם בזמנינו, במלכות של חסד (אף את״ל שאי״ב כל חומר הענין. וכ״מ קצת בסמ״ע שם סקכ״ט. וראה בשו״ת בית יצחק דלקמן. ולהעיר מל׳ המרדכי ב״ק פ״ט סקי״ז) - ראה שו״ת אג״מ חו״מ ח״א ס״ח. פת״ח דיני נזיקין פ״ד ס״ב. דיני ממונות (בצרי) ח״ד ש״ב פ״ה הע׳ א. וכ״ה בשו״ת בי״צ יו״ד ח״א סמ״ט סקי״ב. (וראה שו״ת צי״א דלקמן). וגם כשאינם מחייבים מיתה - בית יצחק שם. אג״מ הנ״ל. פת״ח שם הע׳ א.

אמנם, בעניננו כבר האריכו בזה בכ״מ. ועיקרי הדברים, דבנדו״ד ל״ש חומר הענין דמסירה כלל, מצד כמה טעמים, ובפרט בימינו שבעוה״ר אין כח בי״ד יפה. ואף שישנם כו״כ חילוקי דינים בכ״ז, והאי הלכתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא, וגם שבחלק מהסברות דלקמן איכא עיקולי ופשורי טובא, ופשוט דכל חד וחד באפי נפשה לא סגי, שלא ראי זה כראי זה, וגם אא״פ לדמות מילתא מילתא - מ״מ בהצטרף כולם יחד, חזי לאצטרופי וצדקו יחדיו. 

וזה יצא ראשונה: לפמש״כ בשו״ת פנים מאירות ח״ב סקנ״ה בנוגע לגנב (וכפה״נ אין כוונתו להתיר למסור במקום שלא יבא לידי מיתה ח״ו, כ״א בכה״ג, בגנב). ועפ״ז בנוגע לזמננו - בקובץ תשובות ח״א סקצ״ט, יעו״ש. ועייג״כ בשו״ת מנח״י ח״ט ס״ט בסופו. (ולהעיר ממש״כ בס׳ ועלהו לא יבול ח״ב ע׳ קיב). ויש לחלק בין זה למש״כ בשו״ת אג״מ או״ח ח״ה ס״ט בסופו, דמיירי בלא הוחזק וכיו״ב. 

ומצד משפטי המלוכה במקום שהחוק מחייב למסור: ראה ב״מ פג, ב ובשטמ״ק שם בשם הריטב״א (״דשליחא דמלכא הוא״) ועייג״כ במאירי שם. שו״ת הרשב״א ח״ג סשצ״ג בסופו (״בדאיכא הורמנא דמלכא״). שו״ת הרשב״א החדשות (מכת״י) סשמ״ה - הובא בב״י חו״מ סוסי׳ שפח (״ממונה על כך מן המלך״). שו״ת הב״ח סמ״ד (״דהמושל הוא גוזר שיגלו הדבר״). וראה שו״ת שבה״ל ח״ב סנ״ח. (אלא שאי״ז משנת חסידים, יעו״ש בכהנ״ל. אבל י״מ שם באו״א). ולהעיר משו״ת מהר״ם שיק חו״מ ס״נ. צי״א חי״ח ס״ב. וגם באג״מ הנ״ל כ׳ לחלק בכה״ג שממונה מטעם המלך (ופשוט שה״ה באלו שהחוק מחייבם למסור). ועאכו״כ כשעושה להציל א״ע מקנס או מאסר - ראה רמ״א סשפ״ח ס״ה ובש״ך שם סקכ״ו. שו״ת הרמ״א ספ״ו. פת״ח הנ״ל הע׳ מב. 

וגם מצד חה״ש: ראה שו״ע חו״מ סכ״ח ס״ג. באה״ג חו״מ סשפ״ח סי״ב אות ס. וראה שו״ע אדה״ז הל׳ נזקי גו״נ סי״ד.

ומצד רגיל להכות: ש״ך חו״מ שם סקמ״ה. שו״ע אדה״ז הל׳ נז״מ ס״ו. וראה שו״ת צי״א חי״ט סנ״ב.

וכן מצד מצער את הרבים: סשפ״ח סי״ב. ש״ך חו״מ שם סקנ״ט. 

[ועוד יש לדון בכ״ז בכמה אופנים מדין רודף לדבר עבירה, או מצד סכ״נ שעי״ז - ראה בשו״ת צי״א הנ״ל.  ויש מקום לדון גם כשאינו בשעת מעשה, באם הוחזק כן. ואכ״מ].  

ולהעיר ממש״כ אחרוני זמנינו בנהג שאינו שומר חוקי התנועה - ראה שו״ת מנח״י ח״ח סקמ״ח. יחו״ד ח״ד סי׳ ס. תשוה״נ ח״א חו״מ סתת״נ. 

ולא זו בלבד, אלא מי שביכולתו להציל ולא הציל עובר בלא תעמוד וגו׳ - שו״ע חו״מ סתכ״ו. שו״ע אדה״ז נזקי גו״נ ס״ז. 

אלא שיש להדגיש בכ״ז הפשוט ומובן מצ״ע, דלאו כל אנפי שוין בזה, שלא כל הכחות שוות, והכל לפי מה שהוא אדם ולפי הענין.

וראה באריכות גדולה בכ״ז בקובץ ישורון חוברת טו קונטרס דם רעך ע׳ תרלד-תרסו. וראה גם במכתב הבד״צ מו׳ תמוז תשע״א ובהנסמן שם [ובהמצויין לשו״ת צי״א שם, צ״ל חי״ט].