Halacha2goThe one minute halacha

כו״כ שיטות בדבר. ופליגי בתרתי: האם מותר לשתות מהיין לפני הבדלה. ובזה גופא - את״ל שמותר ומצוה - נחלקו בפרטי הענין: איזה כוס לשתות, וכמה לשתות, ומי שותה. ויש בזה כמה דעות מן הקצה אל הקצה - רובם נסמנובספרים דלהלן: אוצה״פ סס״ב סקמ״ו.  הנישואין כהלכתם ח״ב פי״ד סק״ט (ע׳ תקמ ואילך). פסקי תשובות סרצ״ט סק״ח. וידוע גם שיש שנמנעו בכלל מלברך ז״ב בס״ג של שבת (מכמה טעמים), אף שע״פ דין אין מקום לחלק - ראה דרכי חו״ש סתתרנ״ה. ועוד. וראה בהנסמן בס׳ האירוסין והנישואין ח״א ע׳ שנח.

והנכתב בפנים הוא עפ״ד החכמת שלמה או״ח סרצ״ט. וכ״כ עוד כמה אחרונים. ובמכתב מי״ז אדר תשי״ט (שלחן מנחם אה״ע סמ״ט) כ׳ ״כמדומני ברור שנוהגים לשתות הכוס אחר הבדלה״. [וכן נהגו בכ״מ (בקהילות ליטא, והאשכנזים הפרושים באהקת״ו, ועוד). אבל יש (מאחבנ״י הספרדים, וכו״כ מחוגי החסידים) שנהגו באו״א. וראה בר״ד י״ג אלול תשל״ט]. 

והנה, הדברים בנויים ומבוססים על יסוד ד׳ המג״א סרצ״ט סק״ז שמי שמברך לפעמים ברהמ״ז בלא כוס אסור לשתות מכוסש״ב קודם הבדלה. והנה בתוס״ש וא״ר שם הקשו, דסו״ס ה״ז מצוה מן המובחר. ובלא״ה, צ״ב בעיקרהענין, דממנ״פ אם מחוייב מעיקר הדין בכוסש״ב, מאי איכפת לן במה שאינו נזהר תדיר, ואם מעיקר הדין פטור, מה יועיל מה שנזהר תדיר. ואסברה לה במחה״ש שם - כך עולה מדבריו שם - שמי שנזהר תדיר ה״ז מוכיח דשויאעלי׳ כחובה, וקיבל ע״ע דעתם של המחייבים כוס. ולאידך, כשאינו חושש תמיד לדעת המחייבים, ה״ז מוכיח דס״ל כמ״ד שאינה טעונה כוס. ועייג״כ בבי׳ דבריו בשו״ת אג״מ או״ח ח״ד סס״ט. ובאמת שהדברים מפורשים להדיאבקו״א לשו״ע אדה״ז בסרצ״ו סק״ב. ומוכיח לה גם מלשונו דהמג״א.  (וכפה״נ שד׳ אדה״ז היו בהעלם דבר אצל כמה מהאחרונים שדנו בזה, וכתבו לחלק בחילוקים שונים בגדר ״נזהר תמיד״. ואכ״מ). ועפ״ד אדה״ז (סרצ״ט ס״ו), הכוונה - שלמ״ד שטעונה כוס, ״כוס של ברהמ״ז הוא ג״כ מכלל הסעודה״. וכ״ה גם במחה״ש.

ולפ״ז, מוכח להדיא דלא איכפת לן כלל במה שבפועל נזהרים תמיד לברך ז״ב על הכוס (ראה מש״כ בא״א מבוטשאטש שם סרצ״ט. וכ״כ גם בספרו עזר מקודש אה״ע סס״ב. וראה חדות יהושע סרצ״ט שם), ועלינו להתחקות אחרימקור הדין. וכעי״ז כתב ג״כ לעניננו בשו״ת חמדת משה או״ח סכ״א. ועוד זאת, שצריך בירור באם אפ״ל בכוס של ברכת נישואין ש״הוא ג״כ מכלל הסעודה״ (עיי״ש בשו״ת אג״מ).

והנה בח״מ סס״ב סק״א נ׳ שמעיקר הדין קייל״ן כהרמב״ם שאין כוס מעכב. וגם בב״ש שם קאתי רק לפרושי ד׳ המ״מ לפי דעתו (וכבר הקשו שבמ״מ אינו כן). וכן מל׳ השו״ע אה״ע סס״ב ס״א שהעתיק ל׳ הרמב״ם וכ׳ בזה״ל: ״ואםיש יין״ - מ׳ דס״ל שאינו מעכב. וכן נקטו רוב ככל האחרונים. וכ״ה בדה״ח סדר הקדושין ס״ז. ועוד. ועוד זאת, שי״א (ראה באוצה״פ סס״ב סק״ד אות ב) שגם להרא״ש שמעכב, היינו דוקא בחופה אבל בשבעת ימי המשתה אינומעכב. ומסתברא טעמייהו. (אבל להעיר שי״א להיפך ממש - ראה שו״ת התעוררות תשובה ח״ב סק״ג. ובמהדו״ח - ח״ד אה״ע סכ״ז. ודבריו צ״ע. ובס׳ הנישואין כהלכתם פי״ד סצ״ח הביא כן מברכת הבית שס״ב ס״ו. והנה שם לאנמצא בנדון. ובס״ז שם מיירי בברכת נישואין שבחופה, והביא ההכרעה שמברך בלא כוס. ולהלן בנוגע לברכות בשעת הסעודה כ׳ בשערי בינה סק״כ שכשאין לו כוס צ״ע אם יברכו כיון דיש בזה פלוגתא. ואף שצ״ע מדוע שינה כאןטעמו, מ״מ מדבריו נראה שנקט שה״ה בכלל הפלוגתא שבברכת נישואין בחופה). 

והנה, ז״פ שלאחרי הבדלה עכ״פ צ׳ לשתותו, וכמו בכוס ברהמ״ז שמצד מצוה מן המובחר שותהו אח״כ - ראה בשו״ע אדה״ז סרצ״ט ס״ז. (וע״ד שמצינו לענין קידוש - ראה ב״י סרע״א ד״ה אם גמר בשם אר״ח. ובשו״ע אדה״זסרע״א סי״ב. ועייג״כ בקו״א סרצ״ט סק״ד).

ומדאתינן להכא, שסו״ס שותים הכוס אחר הבדלה, נ׳ עיקר שגם את״ל שספק בדבר אם כוס מעכב או לא, מ״מ טפי ניחא לשתות אחרי הבדלה, ולא להיכנס לספק איסור שתי׳ קודם הבדלה, שהרי בשותה הכוס אחרי הבדלה אין כאןבית מיחוש כלל. דמה שאינו מברך בפה״ג עד אחרי הבדלה - הנה נוסף לזה שלרוה״פ ה״ה רק ברכת הנהנין, גם להאומרים שה״ה מז׳ ברכות המחוייבות, מה בכך שמברך ברכה זו בהפסק זמן. וכפס״ד אדה״ז בסק״צ ס״ב שגםבדבר שהכוס מעכב בו סגי בשותה קודם שעקר ממקומו ובלא היסח הדעת בינתיים. וה״ז ככוס ברהמ״ז, שגם להאומרים שטעונה כוס, באין לו אלא כוס אחד שותהו אחרי הבדלה.

[אלא שבקו״א סרצ״ט שם משמע שבמאחר לזמן מרובה מבטל בזה מצות טעימת הכוס. אבל, עכצ״ל שבמתפלל מעריב אי״ב חשש, שהרי כך נהגו בכל ס״ג - למרות מש״כ הפוסקים שם - לשתות כוס ברהמ״ז אחרי מעריב והבדלה(ראה א״א מבוטשאטש שם. משנ״ב בבה״ל ד״ה מברך). ועצ״ב שהרי נהגו להבדיל על אותו כוס של ברהמ״ז, ומכיון שכן, בהכרח לפרש (כבי׳ התהל״ד סרצ״ט סק״א. וכ״ה בשו״ת לבושי מרדכי או״ח מהדו״ק סקט״ו) שע״י תפלתמעריב אי״ז חבילות חבילות (וכמ״ש בפמ״ג סרמ״ט בא״א סק״ז וכ״ה במקו״ח שם ס״ד. אבל בדה״ח סצ״ז ס״ד מוכח שגם במתפלל בינתיים יבדיל על כוס אחר. וראה בערוה״ש ס״ט). [ועדיין אינו מיושב כל צרכו, במה שמקפידיםבדוקא להבדיל על אותו כוס. ואולי מטעם הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא וכו׳. והעירו בזה ממאירי שבת קיז, ב ד״ה מגדולי החכמים]. וא״כ, אכתי תיקשי, שדברי אדה״ז ברור מללו, שבהפסק זמן, באופן שמבטל גדר דחבילותחבילות, ממילא נתבטל ג״כ מצות הטעימה, וא״כ מה הועילו בתקנתם. ומ״מ, איך שלא יהי׳ הביאור בהמנהג (ראה שו״ת רבבות אפרים ח״א סרס״ו שנדחק מאד. וראה ג״כ שו״ת מגדנות אליהו ח״ב סכ״ג. ואולי הוא ג״כ ע״ד הסודבכדי שלא לשנות הסדר דערבית והבדלה. ומטו בה בי מדרשא משמי׳ דהגרמ״ש אשכנזי ע״ה בישוב המנהג לפי דרכו, שדעת אדה״ז בסידורו שעיקר הענין דכוסש״ב הוא הברכה ולא השתי׳ (ראה גם הלכות ליל הסדר אשכנזיסתע״ז ס״ט בהערה 194 בשוה״ג), וא״כ במברך על כוס אחר להבדלה, חסר בברכת בפה״ג על כוסש״ב דברהמ״ז), מכיון דנהגו כך במצוה מן המובחר דכוס ברהמ״ז אין טעם לחלק בנוגע לז״ב. ועכ״פ אפשר גם להבדיל מיד לפניערבית, ועל כוס אחר].