Halacha2goThe one minute halacha

בכ״מ שקו״ט במנהג זה. והובא המנהג בנוגע ליריעות פסולים בט״ז או״ח סקנ״ד סק״ז ובמג״א שם סקי״ד (ודנו שם מדין הורדה בקדושה. וראה גם שו״ת נוב״י מהדו״ק או״ח ס״ט. בנין ציון סצ״ז).

והנה, בפמ״ג סקנ״ד במ״ז סק״ה מדייק מל׳ השו״ע שם ס״ה שגניזה חובה היא ולא רשות. אבל בשו״ת תשובה מאהבה ח״ב סרל״ב (בגליון לשו״ע או״ח סקנ״ד ס״ה) הוכיח שאין חיוב בקבורה דוקא, ממה שמצינו (ראה פירש״י ותוד״ה מגילתה - סוטה כ, א) במגילת סוטה שנגנזת בצדי ההיכל. ועו״כ להוכיח מב״ב כ, א שאפשר לגונזה גם בחלון הבית. (אבל עיי״ש בריטב״א דהיינו רק לפי שעה. וראה הגהות ברוך טעם סקנ״ד שם. שו״ת מרחשת ח״א סנ״ג). וכ״כ בבני ציון שם להוכיח מס״ח סתתקל״ד. וכ״כ בבני יונה יו״ד סרפ״ב סי״ח שכן המנהג. ועיי״ע ערוה״ש סקנ״ד ס״ח שכ׳ להעיר עמש״כ בפמ״ג הנ״ל שקשה הדבר לומר כן. 

וראה שו״ת קרן לדוד או״ח סמ״ד. זכר יהוסף ח״א סל״ז. מנח״א ח״ג סנ״ב (והביא שם מעשה נורא בענין זה). אג״מ או״ח ח״ד סל״ח. ועוד. וראה בשו״ת צי״א חט״ו ס״ח מה שאסף איש טהור ד׳ האחרונים בזה.  

ולכאו׳ יש להוכיח כן גם ממש״כ בשו״ת הרשב״ש סס״ב שבמקום קבורה בקרקע, טוב הדבר ליתן בכלי חרס במקום צנוע. (אבל התם מיירי כשאינו יכול לקוברם בקרקע ואצל ת״ח). 

ועדיין לא נושענו מדין ס״ת שאינו מוגה. והנה, בשו״ת נוב״י הנ״ל אכן כתב לאסור מה״ט. (וכנ״ל, דן שם בעיקר מצד דין הורדה בקדושה). וילה״ע ממש״כ הו״ע בשו״ת מהדו״ק יו״ד סוסי׳ עא (בתשו׳ לאדון קייזר) שבס״ת שאינו מוגה המנהג שמעמידים הספר בפ״ע שלא לקרות בו. וי״ל. (וראה עוד שם במהדו״ת יו״ד סקע״ד). ובשו״ת בנין ציון הנ״ל כ׳ להשיג ע״ד הנוב״י והעלה שמועיל מה שמונח במקום מסויים דוקא. ובמנח״א הנ״ל כ׳ ללמד זכות מצד שינוי החגורה, ועוד שעינינו רואות שבפועל אין קוראים בהם. ועייש״ע מטעם שיתכן שחומש א׳ כשר. 

ויש שכתבו ליישב באו״א, שבזמנינו שאין לומדים מתוך ס״ת לית לן בה. (ולהחששא שיבואו לקרוא בו בציבור מועיל שינוי החגורה) - ראה בשו״ת שהובא באג״ק חי״ד ע׳ רפד. ולהעיר עוד שבד״כ הפסול הוא בשינוי צורת האות ולא באופן שיתפרש עי״ז בפי׳ זר (ראה שו״ת רעק״א מהדו״ת סל״ו). 

ועיי״ע באג״ק (שם. וכן בחי״ד ע׳ נ) שכ׳ שאא״פ להוכיח מס״ח הנ״ל - דמיירי במחוקים וקרועים באופן שאא״פ לבוא לידי תקלה.

ולכאו׳ ילה״ע ממש״כ בנקוה״כ רסי׳ רפא שמועיל לכתוב ע״ג העמוד וכה״ג שפסולה היא, וממילא אין חשש תקלה. (ומצינו בכ״מ שמועילה כתיבה למנוע מתקלה - ראה ב״ק סט, א. ועוד. וראה שד״ח מערכת הלמ״ד כלל קמא סקי״ד ד״ה ומה שתמה. ובבני יונה כאן כ׳ בד׳ הט״ז שחוששים שימחק או שלא יראה מה שנכתב שם). ונ׳ דע״כ ל״ק הנקוה״כ כ״א מדין חיישינן לתקלה, שבכתיבה ע״ג העמוד מועיל שידעו עי״ז שלא יקראו בו בציבור, ומיירי שם מפסול שלא לשמה וכדומה. אבל אי״ז מועיל לדין ס״ת שאינו מוגה, שעיקר החשש (לרוב הראשונים - ראה פסחים קיב, א תוד״ה שבשתא. רא״ש כתובות פ״ב סי״א. וכ״ה לדידן שאסור בכל הספרים ולא רק בס״ת. וראה ביהב״ח כתובות יט, ב. ועיי״ע שו״ת רעק״א הנ״ל. שו״ת בנין ציון שם) שילמדו ממנו ענין של טעות. 

וילה״ע ממש״כ בשולחן גבוה יו״ד רסי׳ רעט שביש ס״ת אחר כשר - א״ע משום אל תשכן. והוא חידוש. ועיי״ש שהיינו טעמא דמילתא בהנהוג בכמה קהילות. 

והנה, באג״ק הנ״ל נשאר בצ״ע בהמנהג. ועד״ז הוא בחט״ו ע׳ רפ. (ומסגנון המכ׳ שם אפשר לפרש שנוטה יותר להקל). ואיך שיהי׳, כן המנהג בפועל. וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, ופוק חזי מאי עמא דבר (ראה עד״ז בנוב״י שם. אבל להעיר ששם כ׳ לסמוך על המנהג רק בדין הורדה בקדושה, ולא מדין ס״ת שאינו מוגה).

[ולהעיר בדא״ג, שבכו״כ שיחות קודש (בענין מצות כתיבת ס״ת, ובפרטיות בנוגע לס״ת הכלליים) נזכר שלמעשה דעת הפוסקים (ראה בני יונה סרע״ט. ובשיחת יט״כ תשמ״ב עמד על הסתירה שבדבריו. ותלוכן הדברים לא נמצא בר״ד) שספר שאינו מוגה כולל גם כשלא נבדק, אף שאינו ידוע שהוא מוטעה. ונת׳ גם שקיום מצות כתיבת ס״ת במגי׳ אות אחת - שייך גם בכגון דא. ונלקטו כולם לפונדק אחד בקונט׳ בענין כתיבת ס״ת שי״ל ע״י ידידנו הרה״ג הרשד״ב שליט״א וולפא. ועיי״ש במה שכתב הרמ״א יו״ד סי׳ ער ס״א בל׳ ס״ת מוטעה דוקא].