516. Is chinuch the mitzvah of the father or the mother?
There are some mitzvos that involve women, often in crucial roles, although they aren’t obligated to perform them. One example is peru urvu (the mitzvah of bringing children into the world), which is the obligation of the husband, yet the wife is clearly the key person in implementing it, and she gets a special schar (reward) for being mesayeia (assisting) and enabling her husband to fulfill the mitzvah.
Similarly, the mitzvah of chinuch (Torah-based education) is incumbent upon the father, yet it’s indisputable that the ikar (primary) chinuch is accomplished by the mother who is the akeres habayis (mainstay of the home). This phenomenon is confirmed by the Shaloh who states that she carries the main responsibility for instilling yiras shamayim (fear of Heaven) into her children.
One chassidic explanation for the seeming discrepancy between who the mitzvos are addressed to and what happens in reality, is that the woman’s role in the family is a given; she inherently understands the importance of bearing children and having a large family, and she also possesses an innate sensitivity and the skills needed to educate her children. Thus, there is no need to explicitly command her to do so.
במצות פו״ר - יבמות סה, ב. רמב״ם אישות פט״ו ה״ב. טושו״ע אה״ע סו״ס א.
ומ״מ יש לה מצוה שמסייעת לבעל לקיים מצותו - ר״ן רפ״ב דקדושין. שו״ת הר״ן סל״ב. וראה קרבן נתנאל עהרא״ש שם. וראה לקו״ש חי״ד ע׳ 41 ואילך. ולהעיר משיטה לא נודע למי קדושין (מא, א - בתי׳ קמא) דמדרבנן מיהא מיחייבא. ועיי״ש במאירי.
ובמצות לשבת יצרה, ראה תוס׳ גיטין מא, ב - ד״ה לא. ב״ב יג, א - ד״ה שנאמר. וראה ק״נ הנ״ל. מג״א סקנ״ג סק״ט. ב״ש אה״ע ס״א סק״ב. שו״ת חות יאיר סל״א. ובנתיבות השלום אה״ע שם, שמ״מ רצון הבורא הוא. וראה בהנסמן באוצה״פ אה״ע שם. [ולהעיר ממש״כ בב״י סרכ״ח ד״ה כתב ה״ר דוד, שלא העתיק מש״כ בשו״ת הרד״ך (שחייבת מה״ת להינשא משום לשבת, או משום הרהור או חשד, וממילא בנשבעה שלא להינשא אין שבועתה חלה) שיש בה קצת דברים שלא ישרו בעיניו. ואין אתנו יודע עד מה לאיזה פרטים כוונת הב״י, ויתכן דהיינו בדיני נדרים ושבועות דייקא].
(ונראה פשוט אצלנו שאין מקום כלל לומר שמחוייבת במצות לערב אל תנח ידיך, אף את״ל שהיא מצוה בפ״ע ולא משום לתא דפו״ר (ראה לקו״ש חלק ל ע׳ 26 ואילך)).
וראה בשיחת ש״פ בראשית תנש״א (סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 83, עיי״ש באורך) שמצות פו״ר להאיש נמשכת גם להאשה בתור חלק מצלעותיו. ובמכ״ש ממש״כ בכתהאריז״ל שבעשיית מצות שהזמ״ג ע״י הזכר נכללות עמו, וא״צ שגם הנשים תעשנה. ובהמשך הענין (שם ע׳ 86), כהבי׳ שבפנים, שא״צ לציווי.
ובמצות חינוך - ראה תו״י יומא פב, א ד״ה בן. שו״ת תרוה״ד סצ״ד. מג״א סשמ״ג סק״א. ועיי״ש במחה״ש. שו״ע אדה״ז שם ס״ד. (ובמק״א הארכנו בדעת האורח מישור נזיר כט, א - הובא במחה״ש כאן - לתלות בפלוגתא דר״י ור״ל. ואכ״מ כעת).
ומ״מ, דרך חומרא (עיי״ש במג״א) ולמצוה בעלמא (תו״י הנ״ל) שייך בה חינוך. ולהעיר מהל׳ ת״ת פ״א בקו״א סק״א. וראה הנסמן בהעו״צ (אשכנזי) לשם. ויש שכתבו שאף שאינה מחוייבת בחינוך דרבנן, שייך אצלה חינוך באופן של מצוה קיומית, וה״ז מד״ק, משום חנוך לנער לפי דרכו, ובבחי׳ למען אשר יצוה את בניו. ובל׳ הרמב״ם (מאכ״א פי״ז הכ״ז) לחנכו בקדושה שנא׳ חנוך לנער. (וראה בלקו״ש חל״ה ע׳ 63, ושם בהע׳ 23, בגדר חינוך (שעל האב) מדאורייתא, ע״פ רבינו מנוח שביתת עשור פ״ב ה״י. ועיי״ע לקו״ש ח״ז ע׳ 151 הע׳ 24 ובשוה״ג. וכעי״ז ממש, ובסגנון אחר קצת, לענין חינוך שעל האם, בשיחת חגה״ש תשמ״ז). ועו״כ בכ״מ שכשאין האב בביתו עלי׳ לחנכם בשליחותו. ואכ״מ.
ונוסף לזה, ה״ה מסייעת במצוה ומקבלת שכר - ראה ברכות יז, א. וידועים ד׳ השל״ה (שער האותיות מד, א - נעתק בקונטרס חנוך לנער ס״ע 34 ואילך). וראה עד״ז באגה״ת לר״י דרוש ג אות עב. וראה בארוכה שיחת ש״פ בשלח תשל״ה. פורים תשמ״ג. סה״ש תש״נ ח״ב ע׳ 455. ובכ״מ עד״ז. והבי׳ שבפנים, נמצא בשיחת ש״פ שלח תשמ״ח (סה״ש תשמ״ח ח״ב ע׳ 492). ושם שהוא ע״ד הענין ד״לדעתך״. [וראה עד״ז בגליון העבר (אות תקטו) בנוגע לחיוב מצות ציצית מדאורייתא].