Halacha2goThe one minute halacha

הנה משום עשיית צורה - ראה מה שכתבנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תס. וא״צ להאריך בכאן עוד מזה. ופשוט, שכל שלא נעשה בצורה ותמונה מיוחדת לית לן בה. וכדמוכח מכמה דוכתי, ונלאיתי לפרטם.

ואי משום בונה - כבר העלו רוה״פ עד״ז בנוגע לקרח שאי״ב משום בונה. וה״ה בנדו״ז. ועיי״ע במה שכתבנו מזה במ״מ וציונים להלכה יומית אות תמח (במילואים והשמטות). 

ומשום זורה - ד״ז דורש אריכות בפ״ע. והנה, אף שידועים ד׳ רעק״א בכ״מ (בהגהותיו לסוסי׳ שי״ט, ובשו״ת ס״כ. ואכ״מ בהחילוק שביניהם), והביאו המשנ״ב סוסי׳ שיט ובבה״ל שם, שלדעת הבבלי אין ברוקק לרוח משום זורה - מ״מ, בפועל הובאו ד׳ הירו׳ כבר בכמה ראשונים. והרמ״א הביאו שם להלכה. וכ״פ אדה״ז שם סכ״ט בפשיטות. וראה קצוה״ש ח״ח סקמ״ו ס״ו ובבדה״ש סקי״ג. ולא עוד אלא שלדעת אדה״ז בהגה לסתמ״ו (ס״ו) גם בכולו אוכל שייך איסור תורה.

[וכבר העירו ע״ד הסתירה בזה בין מש״כ בסשי״ט לסתמ״ו ס״ה. ושם גופא נ׳ כסותר א״ע מס״ה למש״כ בהגה בס״ו. ולאידך מציין שם להדיא למש״כ  בסשי״ט. ועיי״ש בקצוה״ש שכפה״נ נאבד מאתנו הקו״א לסשי״ט. ומ״מ, עדיין אין הדברים מיושבים כל צרכם, שהרי בפנים בסשי״ט כ׳ בפשי׳ שי״ב איסור מה״ת (אא״כ למ״ד משאצל״ג פטור). 

ובאמת יתכן שמכאן ראי׳ ותוספת חיזוק לד׳ ידידנו הגרא״ב שליט״א פעווזנער (כללים בשו״ע אדה״ז - נד׳ בקו׳ אור ישראל גל׳ סט) שהל׳ פסח שלפנינו הוא מהדו״ב. ודוק כי קיצרתי. שו״מ מש״כ עד״ז ידידנו הגרש״ד שליט״א וולפא ברמב״ם השלם שבת פ״ח הי״א הע׳ 9. ולהנ״ל, הכל א״ש].

ובנוגע לזורה בספריי (תרסיס) - ראה כתבי ר׳ אייזיק ח״א ע׳ קנז ואילך. שו״ת מנח״י ח״ו סכ״ו. שבה״ל ח״ו סקל״ט. קנין תורה ח״ה סכ״ג. שש״כ פכ״ג סי״ד. ועוד.  וכמה טעמי היתר נאמרו בדבר, גם לולא ד׳ הגרעק״א הנ״ל. 

ובמציאות, הדברים ידועים,שמעיקרא לא קיימא לשאלה, כיון שאין הפיזור נעשה ע״י הרוח כלל כ״א ע״י לחיצת הכפתור. (והרוח גורם רק שיכנס החומר לתוך הכפתור). ודוגמא לדבר ברוקק בעלמא, שלא לרוח היום, שאינו מתחייב מחמת רוח פיו, כיון שאין הרוק מתהווה מרוח פיו (ראה עד״ז בס׳ הלכה של שבת ח״א ע׳ שיד). ורק בסוג תרסיס הבנוי על עקרון ונטורי (שהלחץ זה הדחק נעשה ע״י הרוח ממש) מקום לחשש. ואכ״מ. 

ונדו״ד עדיף טפי, כיון שאינו מכוון כלל לפזר התערובת. ואדרבה. (ולהעיר מכעי״ז בקצוה״ש סקכ״ב בבדה״ש סקי״א שלא חש שם לאיסור זורה). 

גם נ׳ פשוט שאין לחוש משום לישה במה שמוסיף גז לנוזל, שלא מצינו כעי״ז באיסורי לישה, שאין כאן גופים שונים שמתחברים זל״ז. ובפרט שהכל נימוס מאליו.

ועיקר החשש משום מוליד. והנה כנ״ל כבר הארכנו מזה בדברינו בענין עשיית קרח בש״ק. ומשם תדרשנו. ולכאו׳ כאן חמור יותר שה״ה מקציף בידים.

[אלא שיש מקום לסברא שכיון שעשיית הקצפת נעשה ע״י שמשתחרר הלחץ מהגא״ז (שלפנ״ז נימוח בנוזלים) - אולי ה״ז בגדר הסרת המניעה. וראה כעי״ז בצל״ח ביצה לג, ב:  קוטמו ומריח בו וכו׳ הקטימה אינה עושה שום דבר בעסק הריח רק הסרת מניעת הריח וכו׳ כמו בשמים הסגורים בתיבה וע״י פתיחת דלת התיבה מריחים הריח, וכי יש הו״א שפתיחת התיבה יהי׳ אסור משום מוליד ריח. וכ״מ מביצה כב, ב שמעשנים מעיו״ט ופוקקים נקביהן ולמחר פותחין נקביהן. וראה מש״כ כעי״ז במאורי אש להגרשז״א (פ״ג) גם בנוגע למוליד אש ע״י חשמל ביו״ט, והוכיח מכאן, אף שלבסוף נטה לאיסור. ולא העיר מד׳ הצל״ח הנ״ל. (וראה במאמר מרדכי ראזענאק ביצה כב, ב שכ׳ דהתם ה״ז מוליד ריח באויר ומה״ט מותר). ובמחה״ש סשכ״ב סק״ה באו״א קצת - שהריח כבר נמצא ורק מוציאו לחוץ. ואם הדברים נכונים י״ל שבמקום צורך עכ״פ מותר, וכבמניח ברד ושלג במקום חמה. ועדיין יש לחלק בפשיטות. וק״ל].  

והנה, אף שיש שחששו לדבר (ראה שו״ת רבבות אפרים ח״ח סקנ״ח סקי״א. שבת כהלכה פי״ז סע״ח. רישומי אהרן ח״ב ע׳ ל. וראה שש״כ פי״א סל״ב. ושם, מיירי שלא ע״י כלי המיוחד לכך. וע״פ דברינו לקמן - יש לחלק לחומרא ולקולא. וראה מש״כ מד״ע בפסקי תשובות סשכ״א הע׳ 330. ולפלא ששבקי׳ לחסידותי׳, כדרכו בספרו שכחא דהתירא לא ניחא לי׳, ונוטה להיתר) - מ״מ י״ב כמה צדדים להיתר. ובמוליד שהוא איסור קל (ראה ט״ז סתקי״א סק״ח. מחה״ש סתרנ״ח סק״ב. וכעי״ז בגוו״ר כלל ג סי״ד: איסור קל דרבנן בעלמא. אבל שם כוונתו כפה״נ שאינו מדאורייתא כממרח. ועיי״ש בהמשך דבריו מטעם משאצל״ג. וצ״ע בכוונתו אי קאי בדין ממרח או מוליד), אין לך בו אלא חידושו, וכדלקמן:

לכל לראש שאין הכרח לאיסור מוליד בהפיכת נוזל למוצק. וראה בארוכה בחזו״ע שבת ח״ב ע׳ רמא. ובשש״כ פ״י הע׳ יד כ׳ לבאר שאי״ז שינוי למעליותא.

וכבר האריכו בכ״מ שאא״פ לגזור משום מוליד מעצמנו, כ״א בדבר המפורש בחז״ל. ואין לנו אלא מה שמנו חכמים להדיא, והעיקר - שהוא רק בדבר הנראה לכל שהוא כחדש ממש. וראה מזה בשו״ת מנחת שלמה ח״א ס״ט. 

וגם שמאליו הוא נמס וחוזר למים, והיינו שאינו מתקיים. וכמ״ש בשו״ת גוו״ר כלל ג סי״ד שכעושין איסקומ״ה (קצף) במים ברחיצה בסאבו״ן דאינה אלא לשעתה בלבד ל״ח מוליד. וידועים ד׳ שו״ת ארץ צבי סצ״ו שהדוגמא לכ״ד שאינו של קיימא בפסוק (הושע יו״ד, ז) הוא ״כקצף על פני מים״. וראה בשערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל סי׳ פ בקו״א סקי״ח. ולהעיר שגם במוליד ריח נזכר בגמ׳ ביצה כב, ב ״חרס״ דייקא, שקולט ריח לזמן מרובה.

ועוד להעיר שאי״ז שינוי מהותו לגמרי, שלא נתהווה כאן דבר מוצק, ורק שע״י הרכבה של גא״ז בנוזלים, מתנפח הנוזל, אף שנשאר במהותו נוזל, וזה גופא הטעם מה שכמעט קט, כאשר רוח עברה ותטהרם,  חוזרים הנוזלים לאיתנם. 

ועוד מקום לקולא, כיון שעיקרו לכך, שמתחילתו מיועד להפכו לקצף (ראה עד״ז בארחות שבת פכ״ח סי״ד ובהע׳ מה. אולם מש״כ שם שלמתירים הקפאת קרח פשיטא שאין כאן איסור, יש לחלק טובא כנ״ל שה״ה עושה בידים). והסברא בזה, שאי״ז נקרא התהוות דבר חדש, כשעומד לכך מתחילתו. 

(אבל לכאו׳ ראי׳ להיפך מזה שאסור לרסק שלג וברד, וי״א שהטעם מפני גזירת סחיטת פירות העומדים למשקין, ואף שלג וברד עומדים למימיהם (ראה מג״א סש״כ סקט״ז. אדה״ז שם סי״ט). ועכ״ז, לדעת רש״י (וסה״ת) אסור משום מוליד. ואדרבה, הקשו הראשונים להאוסרים איסור שלג משום מוליד, וכדקייל״ן לדינא, מ״ש מפירות העומדים לאכילה שמותר לסוחטן. ובר״ן כ׳ ליישב שכיון ששומן זה דרכו בכך ה״ה כפירות העומדים למשקים. 

ולהעיר ממש״כ בפמ״ג סשי״ח בא״א סק״מ שכשאינו מקבל טומאת משקין לאחרי הריסוק אי״ז בגדר מוליד. וראה בשבילי דוד סשי״ח. אג״ט דש אות לו סקי״ט. שם סקכ״א. אלא שכ״ז ל״ש במרסק בידים ממש, דקייל״ן שה״ז דומה למלאכה. וא״כ הה״נ המקציף בידים). 

ועוד אחת היא לנו שגם את״ל להחמיר גם בשינוי מנוזל למוצק - בנדו״ז אינו משתנה למוצק, ועדיין רכה היא. וראה מש״כ עד״ז בקצוה״ש סקל״ח בבדה״ש סקלא (ע׳ צט) בנוגע לשפשוף משחת שיניים על השיניים, אף שהמשחה נימוסה, שאי״ז שינוי המהות, שבתחילתה היא רכה ועדיין היא רכה. וראה גם שו״ת יבי״א ח״ד ס״ל. (וראה בס׳ דרך המלך (מלכה) ח״ה סל״א לדייק מד׳ הראשונים שבדבר אוכל צ״ל שינוי גמור בכדי שיהא בגדר מוליד). 

וידוע השקו״ט בפוסקים בגדרי מאכל ומשקה בדברים הנקרשים (לגבי ברכה, ולגבי יו״כ). ואף גם למש״כ אדה״ז בסברה״נ (פ״ח ה״ח) שמשקה שנקרש עד שראוי לאכילה דינו כאוכל לגבי ברכה״נ - עדיין צריכים אנו למודעי, לעניננו, לגבי איסור מוליד. ועוד שקצף הוא דבר שאא״פ ללועסו בלשון (כל׳ הרמב״ם ברכות פג ה״ג: עבה כדי שיהא ראוי לאכילה וללועסו. וי״ג ללועטו. ונפק״מ טובא. ובשו״ע סר״ח ס״ו העתיק ללועסו. ובחצע״ג בשו״ע שם: פי׳ לטחון אותו בפה. אבל ראה במג״א שם סק״ח. וראה גם בסברה״נ פ״א ה״ט: עב קצת שיהא ראוי לאכילה ולסעוד הלב אע״פ שאינו עב לגמרי שיהא ראוי ללועסו. וראה ערוה״ש שם סי״א). ועוד שנימוס קצת בפה. ועכ״פ, גם אם נפשך לומר שדינו כמאכל לענין ברכה, והכי מסתברא - מ״מ אין הכרח שנק׳ מוליד דבר חדש לגבי דין מוליד בשבת.

וכבר דנו הפוסקים מלפנים, בדבר הדומה לדומה, בעשיית מי סודה בשבת, ורבו המתירים. ואף מהרש״ם שהחמיר, חזר בו מזה בהשמטות (נדפס בסוה״ס) לח״א סי׳ קמ. וראה גם בקצוה״ש סי׳ קל בבדה״ש סקי״ב (ע׳ כה). (וכבר העירו שאופן עשיית הסודה בזמנינו שונה לגמרי ואינו בגדר הרכבה חדשה ומוליד) וכ״כ בנוגע להשתמשות במי סבון, עשיית בלוני אויר, עשיית אבקת ג׳לי, ושפיכת בירה, ואף גם בקוביות קרח (לכמה פוסקים), כנ״ל - אם כי הדברים אינם דומים לגמרי.

אלא שבכהנ״ל עדיין אין לנו הוכחה גמורה להתיר בעניננו. אבל לכאו׳ איכא ראי׳ אלימתא להיתרא, דהנה קייל״ן (במג״א סשכ״א סקכ״ד) דאסור לטרוף ביצים בקערה שנראה כרוצה לבשלם בקדירה (ע״פ פירש״י ד״ה אסור - שבת קט, א). וכן אסור להכות יין זיגר״א בשבת (ראה מה שפי׳ בזה בקו׳ אהלי שם חו׳ ז ע׳ רמג). וכתב המג״א שם דמוכח דכל דבר אסור לטרוף בשבת. ועי׳ פמ״ג בא״א שם שבכ״ד שעושה עב נראה כלש. וי״א משום עובדין דחול. (וראה בארוכה בקובץ קרנות צדיק ע׳ תק ואילך. שו״ת צי״א חי״ב סל״ח. ועוד). וראה בחייא כלל כ סכ״א דהיינו דוקא בטורף בכח. ועייג״כ בקצוה״ש סק״ל הע׳ כ. וכן במג״א סקכ״ה בנוגע עשיית יינומלין שמותר רק לערבן כמות שהן ולא לטרוף בכח, שהוא טורח יותר ואומנות גדולה ותיקון גדול. 

[ובמק״א (בבירור הלכה בענין מלאכת לישה בשבת - עודנו בכתובים עמנו) כתבנו עפ״ז ליישב מש״כ בצ״צ (בחי׳ עהש״ס שבת פ״כ מ״א ד״ה שחליים) שלדעת התרוה״ד (בשו״ת סנ״ג) מיירי בגמ׳ בבלילה רכה - דלכאו׳ צ״ב לפ״ז מדוע אמרו בגמ׳ (שבת קמ, א) שלא יטרוף אלא מערב, ולא סגי בשינוי דהיפוך. וכתבנו ליישב בדוחק שאינו ענין למלאכת לישה, כ״א מה״ט משום נראה כלש וכיו״ב]. 

וצ״ע דאי בטורף ביצים בכח קיימינן, הרי ע״י הטריפה בכח הביצים משתנים ומוקצפים, וא״כ בלא״ה ליתסר משום מוליד. ומה גם שרש״י לשיטתו שפי׳ (בשבת נא, ב - ד״ה כדי) שבמרסק ברד ה״ז מוליד. (וגם בנדו״ד בעשיית הקצפת ה״ז נעשה בד״כ מביצים). ועכצ״ל כנ״ל, שבכגון דא אי״ז בגדר שינוי גמור להיות נק׳ בשם מוליד.