Does accumulating dough in the freezer create a shiur for separating challah?
One of the rules of hafrashas challah is that if different batches of dough are placed in the same bowl, even if each individual portion is less than the shiur (requisite amount) for separating challah, hasal metzarfan (the ‘basket’ [or receptacle] combines them) into one large dough;by virtue of the fact that they are in the same bowl, challah must now be separated. A tanur (oven), on the other hand, does not combine the batches of dough placed inside it; if each batch placed in the oven is less than the shiur, they remain exempt from challah.
A related, oft-asked question is whether storing different batches of dough, or even baked goods, in a fridge or freezer—whether for mishloach manos, for Shabbos, or for whatever reason—would serve to halachically combine those batches of dough in the manner described above. The common custom is that different batches of dough in the same freezer are not considered cumulative for separating challah. There are a number of reasons to justify this practice: the fridge and freezer are mechubar l’karka (connected to the ground by virtue of being plugged in); the portions of dough weren’t placed there with the intention to combine them; they’re in separate bags, and many other reasons. Although each of these factors on its own is not sufficient, these factors collectively serve to exempt the dough from becoming obligated in challah. #503
הנה, בפסחים מח, ב נחלקו אם תנור מצרף או סל מצרף. וברמב״ם הל׳ ביכורים פ״ו הט״ז פסק שהסל מצרף ואין התנור מצרף. לאידך, ברא״ש הל׳ חלה ס״ה ובעוד ראשונים פסקו שגם תנור מצרף.
והנה, בשו״ע סשכ״ה ס״א לא נזכר כלל מדין תנור. ובפר״ח שם שהמחבר פסק כהרמב״ם שאינו מצרף. וראה חלת לחם ס״ד ס״ו ובסקכ״א שמזה שסתמו הטושו״ע מוכח שאינו מצרף. וכ״כ להלכה בביהגר״א סשכ״ה סק״ג.
וגם את״ל להחמיר, הנה ברשב״א פסקי חלה ש״ב, שכיון שתנור ספק אם מצרף, בחלת חו״ל דמדרבנן אינו חייב בחלה. (וראה בכה״ח סתנ״ז סקכ״ב שפסק להחמיר בחלת א״י. וכ״ה בדע״ת למהרש״ם שם. ובאמת, לדידן מקום להקל גם בחלת א״י בזה״ז, וע״פ הש״ך שם סק״ב. אבל ראה ערוה״ש שם ס״ד. כה״ח שם סקכ״ד. ואכ״מ. וראה בשו״ת מנח״י ח״ח סק״ט, עפמש״כ בחלת לחם שם ובסקכ״ב, שבתנורים שלנו שהם בנין גמור וקבועים בכותל לכו״ע אינו מצרף. ועיי״ש בחלת לחם שמה״ט הושמט בשו״ע).
ומעתה, צלה״ב בטעם הדבר שתנור אינו מצרף, וכמה טעמים נאמרו בזה:
א. ברדב״ז עהרמב״ם שם שאין דין צירוף בעיסה כ״א בגמר האפי׳. וראה עד״ז בהעמק שאלה שאילתא עג (וכ״מ מל׳ השאילתות שם). וכ״מ במאירי פסחים שם (עיי״ש הגי׳ בגמ׳: הסל מצרפן דכתיב והי׳ באכלכם מלחם הארץ)
ב. כיון שהוא פתוח מצד א׳ ואינו בגדר כלי - דע״ק סשכ״ה ס״א. ועוד. ועפ״ז, תנור שלנו מצרף.
ג. כיון שהוא מחובר לקרקע - מק״מ שם סק״ה. חלת לחם הנ״ל. ועוד. וראה בדע״ת שם, שבכלי שלבסוף חיברו מצרף, אבל תנורים שלנו עשויים לשמש עם הקרקע.
ד. שהונח בתנור רק בכדי לאפותו - דרך אמונה ביכורים שם. שו״ת שבה״ל ח״י סקצ״ב. וי״ל באו״א קצת, שתנור מצ״ע אינו בר צירוף כיון שמיועד בעצם רק לאפי׳. ונפק״מ בנותנו שם שלא לצורך אפי׳.
והאמת יורה דרכו, שפשטות ד׳ הגמ׳ מורים כסברא הא׳ הנ״ל. ובפרט לגי׳ הגמ׳ שהובא במאירי שם. ומה גם שסברא זו מקורו טהור בראשונים.
וכן משמע ממה שנקטו תנור דוקא, ולא כלי פתוח וכיו״ב. וגם מהאיבעיא בגמ׳ שם בשולחן שאין לו לבזבזין מ׳ שפתוח לחוד אינו מבטל הצירוף. וכן צ״ב להסברא שהוא מצד החיבור לקרקע, דאם איתא ניפלוג וניתני בדידה בין תנור מחובר לשאינו אינו מחובר. ומ׳ הגמ׳ והראשונים שעיקר החילוק הוא בין סל לתנור מצ״ע, ולא מטעמים צדדיים. ואף שד״ז עולה גם עם סברא אחרונה, שהוא מצד מטרת ההנחה שם, מ״מ, הרי גם בסל שייך שיניחו למטרה צדדית. ולאידך בתנור לשם צירוף. (ופשוט שאצ״ל בסל למשך זמן, וגם בהניחו לרגע קט ה״ה מצטרף (ראה פמ״ג סתנ״ז בא״א סק״א)).
[ואת״ל כבי׳ הנ״ל, ובאו״א קצת, לפי שאינו מיועד לצירוף - הרי גם לפ״ז מקום להחמיר במקרר ומקפיא. ובפשטות, ההנחה לשם איחסון כמוה כהנחה לשם צירוף (אא״כ להסוברים שצ׳ כוונת צירוף, ועוי״ל בזה, וכדלקמן)].
אלא, שעפ״ז שהפטור בתנור הוא מצד שאינו לחם, א״כ ל״ש דין סל מצרפן בעודה עיסה. וכ״מ קצת ברדב״ז שם. וראה מנ״ח מ׳ שפה בדעת החינוך. ואפ״ל ולבאר, שחלות חיוב חלה בעיסה הוא רק מצד שעומד להיות לחם אח״כ (ראה חי׳ הר״ח הלוי ביכורים שם הי״ט. וראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שיח).
אבל מל׳ השו״ע שם ״הסל מצרפן ואפי׳ אחר שנאפה ונעשה פת״, מוכח שכש״כ בעודה עיסה. וראה חלת לחם ס״ד סק״ה. ואולי י״ל לפ״ז בגריעותא דתנור, דל״ש דין צירוף כ״א בעיסה או בלחם ולא באמצע אפי׳. ועצ״ע.
והנה, עוד דברים בגו, שמ׳ כמה ראשונים שסל מצרף רק מיד בעת רדי׳ מן התנור - ראה רש״י פסחים שם ד״ה טבלא. נדה ה, א ד״ה הסל. וכ״מ בשאילתות שם, ראה בהעמק שאלה על אתר. וכן הביא במאירי פסחים שם בשם י״מ. וכ״ה בריטב״א שם. חינוך מ׳ שפה בשם מורי. או״ז סרכ״ו בשם הריב״א. חידושי רבינו דוד ומהר״ם חלאוה שם. ועייג״כ בהגהות חלקת יואב למנ״ח מ׳ שפה. (ולכשתרצה, י״ל כן גם בל׳ השו״ע או״ח סתנ״ז ס״א: יפרישנה אחר אפי׳ מיד שיתן כל המצות בסל. ועד״ז בשו״ע אדה״ז שם ס״ו. ויל״ד שהכוונה שלא ישכח להפריש חלה כיון שמפריש מן האפוי. וכן נראה עיקר בלשונו. ועוד, שאת״ל כן הו״ל לכתוב כן בהל׳ חלה, וסוגיא במקומה עדיפא).
ובטעם הדבר י״ל שהוא מצד גדר שם לחם, שכשרודה ה״ה ״גמרא מילתא דלחם״, כל׳ השאילתות.
אמנם, אין להכחיד שסתימת הראשונים ל״מ כן. ודעה זו לא הובאה ביתה יוסף ובשו״ע. וראה גם במנ״ח שם. ובאו״ז שם חולק ע״ז שאין ד״ז בר סמכא. וכ״מ במאירי שם בשם גדולי המחברים (הרמב״ם). וראה גם חידושי רבינו דוד שם בדעת הרמב״ם. העמק שאלה סקי״ג בדעת הרמב״ם והרא״ש. וראה בשו״ת רב פעלים ח״ד יו״ד סל״ו שהמנהג אינו כן. וראה הנסמן בחלה כהלכתה ס״ח סי״ז.
ומעתה, ניתנה ראש ונשובה להשאלה שבפנים, שבאמת כמה צדדי קולא בדבר. ואף שכמה מהם אינם עיקר, חזי לאצטרופי, ובפרט בחלה בזה״ז מדרבנן, וכש״כ בחלת חו״ל: שמחובר לקרקע ע״י עלקעטריק (וכדעת הפוטרים בטבילת כלים. וכש״כ בנדו״ז. אבל ראה בשו״ת מנח״י דלקמן); שהוא כלי העשוי לנחת (ברכת הפסח ס״ה סק״ט, הובא בשו״ת מנח״י ח״ח סק״ט. מחזה אליהו סקי״ג. ועיי״ש באורך. וכו״כ חולקים. ואכ״מ); שאינו מכוון לצירוף (כדעת רבינו יחיאל שבתור״פ פסחים שם. אבל ראה ברא״ש שהביא בט״ז סתנ״ז סק״ב. שו״ע אדה״ז שם ס״א. ועדיין מקום לחלק בין מניחן לשם צירוף שיהיו כלחם אחד, ובמקום אחד, אף שאינו עבור מצות חלה, למניחם לשם איחסון ושמירה אבל חפץ בהיפרדם. וי״ל בדיוק ל׳ ״הרודה ונותן לסל״, שהוסיפו ״רודה״, שהוא בכוונה לצרף. וראה שו״ת מחזה אליהו שם סקט״ז. ומה גם כשהוא נגד רצונו לצרפם לחלה. וראה הנסמן בחלה כהלכתה שם סקמ״ה); שה״ה דומה לתנור שיעודו לקירור ולא לצירוף; שהשקיות ה״ה ככלי בפ״ע (ראה מ׳ המשנ״ב סתנ״ז סק״ז. דרך אמונה עהרמב״ם שם ד״ה ואין. לקט העומר פ״ו סקי״ד). ויש לצרף השי׳ שבעודה עיסה אינו מצטרף, ושצ״ל בשעת הרדי׳ דוקא, וכן י״א שצ״ל נוגעות זב״ז (ראה נקוה״כ סשכ״ו. ביהגר״א הנ״ל. חלת לחם שם ס״ד ובסקט״ו. משנ״ב שם ובשעה״צ. אבל דעת אדה״ז שם אינו כן).
והנה בד״כ אינו במציאות שיהא כ״כ עיסות במקרר ובאופן שאינו מקפיד על תערובתם או נגיעתם. וגם יש ביניהם דבר המפסיק שאינו מין דגן או אוכל כלל (ראה חלת לחם שם ס״ה. אבל ראה גדולי הקדש סשכ״ה סק״א). ולפעמים דעתו לחלק לאחמ״כ (ראה השקו״ט בזה בהלכה יומית הנ״ל).
וראה מש״כ מזה בשו״ת מנח״י ח״ח סק״ט. מחזה אליהו סקי״א ואילך. חלה כהלכתה ס״ח סל״ח. ודוק כי קיצרנו. ואכ״מ עוד.