Halacha2goThe one minute halacha

¹ בכ״ז - ראה בשו״ע אה״ע סקי״ט ס״ז ואילך ובנו״כ לשם. 

והנה בח״מ סקכ״ג שם שמכ״ש שאסורה לדבר עמו בשוק. ובפשטות, מקורו טהור ע״פ הסיפור שבמד״ר (נח לג, ג. בהר לד, יד). ומה שבפועל בעובדא הנ״ל לא חש להאי מילתא - ראה ביד אהרן בהגב״י סקי״ח שהי׳ באקראי בעלמא. והנה שם קאי עלה מחמת זה שאסור לו לזון אותה כ״א ע״י שליח. ולכאו׳ הן הן הדברים. ויל״פ שהי׳ לפי תומו ולא כיון לדבר עמה. וביפה ללב בהגהותיו לשו״ע כאן סקי״ג (בח״ד - לח, ג) דשאני התם שהי׳ משום פקו״נ.

והנה בד׳ הח״מ שכתב שהוא במכ״ש מזה שאסור לתבוע מלוה שיש לו אצלה - יל״פ בג׳ פנים:

א) דכש״כ שהיא אסורה, משא״כ במלוה שהאיש הוא התובע - כ״כ ביפה ללב שם. ולא בי׳ לן סברת הק״ו. וי״ל בזה.

ב) כש״כ כשהוא בשוק ובמקום רבים דאיכא אפקירותא טפי, ולזות שפתים. וכ״מ קצת מד׳ הג״פ דלקמן. אבל בביהגר״א סקכ״א שבמקום רבים עדיף טפי. 

ג) ומחוורתא לפרש, דכש״כ במקום שאינו צורך גמור כתביעת מלוה כ״א דברים של מה בכך. ושו״ר שכ״כ לפרש באמרי יעקב (שטרן) אה״ע כאן בסקי״א ובשעה״צ סקכ״ח. 

והנה לא נת׳ להדיא באם מותר לדבר שלא בשוק. ולכאו׳ תליא בהנ״ל. אולם נ׳ לומר שאיך שלא נפרש י״ל שאסורה גם שלא בשוק, שהרי למעשה אסור הן בבי״ד והן בשוק. והעיקר, שמשמעות הפוסקים שבכל גוונא אסור לדבר עמה. וכמו שאסור אפי׳ לזון אותה שלא ע״י שליח (אף שחלוקים המה לקולא ולחומרא, שבמזונות ה״ז ״עסק עמה״. ולאידך, במזונות ה״ז לצורך). 

ויתר על כן שבגט פשוט סקנ״ב מספקא לי׳ בפרע מלוה שלה חוץ לבי״ד אם מנדים אותו על שדיבר עמה. ולמסקנא לא ברירא לי׳ מילתא. וראה בגט מקושר למהר״י נבון סקנ״ה מש״כ מזה.

ומכאן להשקו״ט בישיבת צוות במוסד חינוך שאין להזמין ההורים באם הם גרושים, שפשוט שאין להתיר.

ומ״מ בדיבור בטלפון, באם מוכרח לדבר עמה מעניני הבית, וצרכי הילדים, יש מקום להקל, באקראי בעלמא, במקום צורך גדול. ואף שראיתי מחמירים גם בזה - מסתברא מילתא, דכיון דל״ש כ״כ לומר בדיבור בטלפון שמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו, והעיקר שאין רואים זא״ז (ולהעיר מגט מקושר סקנ״ד, עיי״ש), ואין היצה״ר שולט כשאין עיניו רואות, שאי״ז בכלל מש״כ בח״מ שאסורה לדבר עמו.

ומ״מ, פשוט שאסור להרבות עמה בדברים, במכ״ש משאר נשים. והמחמיר גם בזה - אינו מן המתמיהין. 

לאידך, מה שכתבו מקצת חכמים לחלק מד״ע ומסברא בין עסקי מו״מ לדיבור בעניני הילדים, אין כל מקור לחלק כן. ואדרבה, נראים הדברים שבכגון דא חמור טפי. ובפרט להנת״ל שמש״כ בח״מ הנ״ל בדרך כש״כ וק״ו, ה״ט כיון שאינו מדבר בעניני מו״מ - א״כ ממנ״פ, באם נאמר שהדיבור בצרכי הבית חשוב יותר משאר דברים של מה בכך, וה״ה ענין של עסק וצורך - ה״ז כעסקי מו״מ וכזן אותה שלא ע״י שליח. ואם נפשך לומר שנגרע ערכו משאר עסקי מו״מ, א״כ ה״ז כדיבור בשוק.

וראה מזה במש״כ בשו״ת עולת יצחק רצאבי אה״ע סי׳ קנא. והביא שם סק״ב שבשתילי זיתים אה״ע כ׳ להקל במדבר עמה שלא בפרהסיא. ואינו תח״י כעת לראות אם הדברים הועתקו בדיוק. ועכ״פ מד׳ שאר האחרונים מוכח דלא כוותי׳. ויתכן שכן נהגו במדינתם. והו״ע במסקנת דבריו לא ניחא לי׳ בכוחא דהתירא בכה״ג. 

ולהעיר שנתקשו אחרוני זמנינו במה שנפרץ הדבר בכמה בתי דינים שבאים לדון שלא ע״י מורשה, וגם בגרושת כהן, דבר האסור לכו״ע. ועל כגון דא אמרו שאין בנו כח להעמיד הדת על תלה. וביפה ללב סק״ג (בח״ז - לז, ב) ר״ל שע״י מורשה מותר גם כשבאה בעצמה לדין. אבל ראה בגט מקושר שם. וראה שו״ת הנ״ל. שו״ת תשוה״נ סתשפ״ד (ודבריו צ״ב לדידי ולדכוותי). משפטיך ליעקב ח״ו ס״ו (וגם דבריו נפלאו ממני).

עוד אחת עמנו להעיר בדין כניסה לבית גרושתו, שבערוה״ש סל״א כ׳ שגם להמחמירים (הב״י והט״ז) בלא שהה מותר. וכבר קדמו בג״פ סקנ״ב בשם ערך לחם למהריק״ש שרק ברגיל ליכנס ושוהה שעה או שתים. ולהעיר שבמקור הדברים בשי׳ המקילים, בשו״ת תרוה״ד סרמ״ג בלשון השאלה (שכתבו בעצמו ,כידוע) הל׳ הוא: שעה א׳ או ב׳. ובפנים התשובה: ב׳ או ג שעות. וצ״ע אם בדוקא הוא. ועכ״פ, בדעת בב״י שכ׳ לחלוק על התרוה״ד אין לנו הכרח בזה. וראה בגט מקושר דמספקא לי׳ בהא, אם יש להקל לדעת הב״י. ועיי״ש בג״פ שצ״ל בעלה שם עמה בביתה. וכ״ה שם בתרוה״ד (שהוא בעצמו כתב השאלות בספרו) דמיירי שבא לצורך עסק עם בעלה. 

וראיתי פי׳ נפלא במה שעמדו המפרשים בלישנא דקרא ״ויצא משה לקראת חותנו״ (יתרו יח, ז) ולא לקראת אשתו - כיון שהי׳ אחר שלוחי׳. ומה״ט מובן גם מה שהקדים הכתוב (שם פסוק ה) יתרו ובניו לאשתו, נוסף לזה שבכלל זכרים קודמים לנקיבות, שכיון שבאו אל משה, צ״ל באופן שנכנסת בסוף בני׳ (כתובות כז, ב). וקאי למ״ד שמשה לא הי׳ כהן, ולהשי׳ שבגרושת ישראל מותרת ליכנס לביתו, אבל רק באופן הנ״ל, כשבוי׳. ועוי״ל באו״א. ואכ״מ.

ויש בנו״ט להעיר כאן במה שנק׳ ״אשת משה״ גם אחר שלוחי׳ (ראה בעה״ט עה״פ). ומכאן למדו בגודל הענין לזון אותה יותר משאר עני, שנא׳ ומבשרך אל תתעלם (ע״פ ויק״ר לד, יד. וראה תנדבא״ר פכ״ז), ראה ביפה ללב סק״ג (בח״ו - סח, א). וראה עד״ז בשיבת ציון בלום עה״ת לבנו של רב עמרם חסידא. העמק דבר שם.