Oneness of Hashem
Yichud Hashem, the unity and oneness of Hashem, is a fundamental mitzvah, “Ikar hagadol shehakol talui boi,” a primary principle upon which practically all of Yiddishkeit is dependent. We need to be mindful of the oneness of Hashem when we say the word echad in Kriyas Shema and when we put on tefillin; every time we pass a mezuzah, it should serve as a reminder of the mitzvah of Yichud Hashem. It is one of the six mitzvos that apply at all times, and is incumbent upon women as well. It encompasses the following concepts: Hashem is the only One Who controls the universe, and there is no other being in control other than Him; no one can stop His wishes from being fulfilled, and He alone is responsible for everything that happens; Hashem is omniscient and omnipotent, and no one is comparable to Him. A deeper level of the mitzvah of Yichud Hashem is addressed by the Shelah: Not only are we to believe that there is One G-d, as Hashem is the only One Who controls the universe; rather, Hashem is One, because there is no real existence other than Hashem—“Ein oid Milevadoi”. A proper understanding of this concept is beyond the scope of this article; for a more comprehensive study of this subject, one should explore the writings of Chassidus, which are based on this tenet. #298?1
1 ואתחנן ו, ד. שם ד, לה. לט. האזינו לב, יב. ישעי׳ מה, ה (וראה האמונות והדעות לרס״ג מ״ב פ״א ופ״ב שהביא מפסוקים הנ״ל שבפרשת האזינו ושבישעי׳. ובסמ״ק סי א הביא גם מהפסוק אנכי ה״א, אף שלפי פשוטו מיירי במצות ההאמנה בה׳. וראה הגרי״פ לרס״ג עשין ג-ד. צביון העמודים עהסמ״ק שם). זכרי׳ יד, ט (בנוגע לעת״ל) - הובא בספרי ובפירש״י ואתחנן ו, ט.
ובמנין המצות - רע״מ בזח״ב כה, א. זח״ג רנז, א. שם רסג, א. סהמ״צ להרמב״ם מ״ע ב. חינוך מ׳ תשיז. וחיובן תמידי - חינוך שם. וכן בהקדמת החינוך. ס׳ חרדים בהתחלתו.
והובא להלכה - רמב״ם יסוה״ת פ״א ה״ד. שם ה״ו-ז. (ונת׳ בראש אמנה להאברנאל פ״כ ד״ה ואמנם מה. ובארוכה - בהדרן על הרמב״ם תשל״ה). פ״ב ה״י. תשובה פ״ה ה״ה. ק״ש פ״א ה״ב. מזוזה פ״ו הי״ג. שם פ״ה ה״ד. אסו״ב פי״ד ה״ב. שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סכ״ה ס״ה (סי״א). סי׳ ע ס״א (אדה״ז שם). יו״ד סרס״ח ס״ב. ט״ז יו״ד סרפ״ה סק״א.
בהגדרת המצוה - ראה תקו״ז תנ״ה (פח,א). רמב״ם שם. מו״נ ח״א פנ״ז-ח. סמ״ק שם. חוה״ל שער היחוד פ״ח. ס׳ העיקרים מ״ב פ״י. דרך חיים למהר״ל אבות פ״א מ״ב (ובהערות המהדיר בהוצאת מכון ירושלים - בהע׳ 441 - השוואות למק״א בתורת מהר״ל). וראה גם בהנסמן באנצי״ת ערך יחוד השם. [ובכ״מ נת׳ באו״א, לענין עשר ספירות שלא יהא פירוד ח״ו ביניהם - ראה טעהמ״צ לריקאנטי ועוד. וראה בסהמ״צ להצ״צ דלהלן].
ובעומק יותר (מיוסד ע״פ זהר ח״ב כה, א): של״ה בתחילתו ביהב״ח כח, סע״ב. ויקרא תורה אור פ״י. מס׳ שבועות שלו בבי׳ לעשה״ד בדיבור אנכי. ונת׳ בסגנון דתורת החסידות - בתניא לקוטי אמרים פ״כ ואילך. פל״ג. שעהיוה״א פ״ג. שם פ״ו ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות האמנת אלקות ומצות אחדות השם (ושם פ״ב: והנה הבנת ענין זה ומה שכיוונו בזה עמוק עמוק הוא ויש בו כמה פנים ופנים לפנים וכל חד מבין לפום שיעורא דילי׳ ואנחנו נבאר זה ע״פ הפנים העמוקים שלימדנו מיסוד הבעש״ט והה״מ נ״ע אשר אליו נגלו האלקים כידוע רק שמתחלה צריך לבאר הפנים הנגלים בזה. ובפ״ג: וע״פ עומק יסוד הבעש״ט נ״ע יתפרש ענין זה ביותר הפלא ופלא). שרש מצות התפלה ספי״ח (ושם: ועי׳ בשל״ה מס׳ שבועות [הנ״ל] דפי׳ קרוב למה שכתבתי). [וראה נפה״ח ש״ג. ובפרטיות - פ״ב. פ״ו. ספי״א. פי״ב]. וראה לקו״ש חל״ה ע׳ 29 ואילך שלאחרי שנתגלה פניה״ת ה״ז חובה לכאו״א להאמין כנ״ל, ועיי״ש עוד.
ונת׳ הענין באריכות בכ״מ בתורת חסידות חב״ד, רבו מספור. ואבוהון דכולהו - ד״ה האומנם תרמ״ג (סה״מ תרמ״ג ע׳ צד ואילך). מי כמוכה תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט ע׳ קמב (ובהוצ״ח - ע׳ קנה) ואילך). וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 428. וראה אגרות קודש ח״ב ע׳ שצב. ובכ״ז - ראה הנסמן בסה״ע חב״ד (לא נדפס) ערך אחדות השם.