May I Call my Son “Avremel”?
The Gemara says, “Hakorei l’Avraham Avram, over b’asei.” If someone calls Avraham Avinu by the name Avram—which was his name before Hashem told him, “Lo yikorei od es shimcha Avram,” (No longer will you be called Avram)—violates a mitzvas asei (positive commandment); according to another opinion, a lav (negative commandment). Many poskim do not quote this halachah; however, it is codified in the Magen Avraham and many later Torah sources. Therefore, one should not use the short version “Avram”, but should enunciate “Avraham” correctly. There is a discussion among poskim whether this halachah applies to others with that name, as it is after all the same name as Avraham Avinu’s. It is therefore preferable not to call someone named Avraham by the name Avram; however, using a nickname, such as Avremel or Avremi, is permissible since one is obviously not referring to Avraham Avinu. #326
ברכות יג, א. ירו׳ ברכות פ״א ה״ו. ובמהרש״א שם: ״לא זכרוהו הפוסקים״. ומסיים בצ״ע. ובצל״ח שם הב״ד מהרש״א, וכ׳: כל מוני המצות לא הזכירו מצוה זו כלל ושום פוסק לא הזכיר איסור זה רק המג״א בסי׳ קנו. ועייג״כ מש״כבהגהותיו (דגו״מ) למג״א שם. ולהעיר, שאכן הובא בפסקי רי״ד וריא״ז ברכות שם.
אלא, שבנוגע למנין המצות, כבר כתב הרשב״ץ בזהר הרקיע (מ״ע פה בסופה) במה שלא מנה ד״ז שאין ראוי למנות מה שלא נאמר בסיני. ועד״ז הוא בכפתור ופרח פמ״ב - הביאו בהגהות מהרש״ם לברכות שם.
איברא, דטעם זה יכון גם לגוף הענין, ולא רק למנין המצות, שהרי אין למדין מקודם מ״ת (ירו׳ מו״ק פ״ג ה״ה. ועד״ז ביומא כח, ב ובפיר״ח שם), והיינו (לא רק במנהגי האבות אלא) גם לגבי דברים שנצטוו אז, ועפמש״כ בפיה״מ חוליןספ״ז שכל מה שמרחיקים היום אינו אלא מצד מצות ה׳ ע״י מרע״ה, ולא ממה שנצטוו לפנ״ז. (וראה גם נמוקי הגרי״ב ומהר״ץ חיות ברכות שם).
וכבר כתבו לחלק באופנים שונים בזה, דשאני בדבר שבטעם וסברא ולא גזה״כ (ראה מראה הפנים לירו׳ שם. שו״ת שבות יעקב ח״א סכ״ו בשם מהר״י חגיז), ובנדו״ד שאחרי שנשתנה שמו ע״י הקב״ה, אין מקום לקרוא לו באו״א. ובסגנון אחר, שאין סברא לחלק בכגו״ד בין לפני מ״ת לאחרי מ״ת (ראה העמק שאלה שאילתות לה). או״י באו״א כמשנ״ת בלקו״ש ח״א ע׳ 65, שבגילוי מילתא אפשר ללמוד מלפני מ״ת. (וראה בתורת נביאים סי״א). ומה גם להפי׳״ולא יקרא״ - שאי״ז אזהרה כ״א שלילה, וסיפור דברים הוא שבפועל לא יקראו לו.
ומ״מ, עפ״ד הרמב״ם הנ״ל, עדיין צריכים אנו למודעי בכ״ז. וצ״ל שאי״ז כ״א אסמכתא (כמש במהרש״א שם. באר שבע תמיד כח, ב), ולא מ״ע ול״ת.
אבל במג״א הנ״ל נקט כפשוטו שעובר בעשה. והחרו החזיקו אחריו כו״כ. (וראה גם לקו״ש ח״ג ע׳ 795. ושם מזו״ח חקת נא, ד). ועיי״ע בפר״ח או״ח סוסי׳ סז. בפמ״ג סקנ״ו שם בא״א סק״ב. ולהעיר שבשו״ע אדה״ז ובמשנ״ב שםהושמט. וראה שו״ת מנח״י ח״ד סי׳ ל שעמד בזה. ועייג״כ בשו״ת יבי״א ח״ב יו״ד סט״ז. שם ח״ד אה״ע סי״ד.
והנה מש״כ במהר״ץ חיות שם דכל האיסור קאי רק קודם מ״ת - כבר הקשו ע״ז שמפורש בגמ׳ הפכו מדהקשו מקרא דנחמי׳. וראה בעיון יעקב על אתר. וידוע מש״כ עד״ז בשו״ת מהרי״ל דיסקין קו״א ס״ה סקי״ט שרק בפניו שלאאע״ה אסור. וכבר העירו מל׳ האברבנאל ״הי׳ הקורא אברם עובר בל״ת״. ועד״ז בעקידה (שי״ח). אבל להעיר מרד״ק עה״פ שהכוונה גם לדורות הבאים. (אמנם יותר נ׳ שהכוונה שם ע״ד הפשט, שכך יקראוהו, והרי כ׳ לאח״ז (יז, ט) שע״ד הפשט אינו אזהרה). ועייג״כ באגרא דכלה עה״ת.
ובכל אופן, פשטות ד׳ הגמ׳ דמיירי גם בדורות הבאים. ומה״ט העתיקו המג״א שם. וראה בארוכה בהנסמן באוצרות ירושלים תשס״ג ע׳ תקצו (ועיי״ש מש״כ בנוגע לימוה״מ כשיקום אאע״ה לתחי׳). ועיי״ע בשו״ת מנח״י שם. וש״נ.