Halacha2goThe one minute halacha

¹ ראה קונטרס שפת תמים להח״ח פ״ה. ושנית לו, אמור רבנן בכפילא - באהבת חסד ח״א בסופו (דיני תשלומי ש״ש ספ״י בהגה).

ולתועלת קוראי הגליון, ראוי להעתיק לשונו בשלימות: שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעולה בשכר יקצוב עמו המקח בתחלה דאל״ה עלול מאוד להיות גזלן ועושק שכר שכיר אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק דהלא ע״פ רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה ומצוי מאוד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן ובעה״ב בענין תשלום השכר ולכשיפרדו כל אחד חושב בנפשו שהוא נגזל מן השני אך שאינו רוצה לריב עמו אבל אינו מוחל לו בלב שלם ולפעמים ג״כ מריבה ביניהם ומדינא הוא כמנהג המדינה לפי המקום והזמן ואם יפחות לו אפילו פרוטה אחת מזה יקרא עבור זה מה״ת בשם גזלן ועושק שכר שכיר ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה לפי ענינה ובע״כ אם ירצה לצאת יד״ח בלי פקפוק יהיה מוכרח תמיד ליתן לבעל המלאכה כפי מה שהוא רוצה וזה ג״כ קשה מאוד על כן הרוצה לצאת יד״ש יקצוב עמו בתחלה ויצא מידי כל ספק וגם הבעל מלאכה יוזיל לו עי״ז כי אז הברירה בידו ליתן לאחר ובפרט מי שהוא ת״ח בודאי יעשה כן דאל״ה מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר מצוי מאוד חילול השם עי״ז שאינו נותן לאומן כפי רצונו שהאומן יאמר שהת״ח גזל אותו. ודבריו קילורין לעינים.

וילה״ע במש״כ שאינו מוחל בלב שלם, דאף דעביד איניש דזבין דינא (ראה ב״ב ל, ב), וכמ״פ מתפשר בע״כ ולא מצינו בשום מקום להחמיר כן כל פשרה - מ״מ עדיין אין לנו הכרח שמחילתו בשלימות. ואולי הכוונה בפשיטות שבכמה אופני מחילה שקו״ט בפוסקים אי צ׳ קנין ואם יכול לחזור בו (וראה הנסמן בסדר הדין פ״ד סע״ג ואילך). 

גם צ״ב שהרי בספיקא דממונא הממע״ה, ומדוע יעלה על הדעת שחייב לוותר, אפי׳ לצאת יד״ש, ובפרט שלשונו דהח״ח מורה דדינא קאמר ולא בתורת חומרא (אף שבסו״ד כתב בל׳ ״לצאת יד״ח בלי פקפוק״). וראה מה שבי׳ באופן מחודש, בקובץ הישר והטוב חו׳ ד ע׳ רלה שכובש ש״ש הוא ספיקא דאיסורא (ואי״ז שייך להשקו״ט בכ״מ בכל ספיקא דממונא לקולא - במה שאי״ב משום לא תגזול). וילע״ע.

כמו״כ ילה״ע עוד במש״כ שם, שלכאו׳ מדינא אין מקום לחייבו לשלם כל מה שידרוש בעה״ב, ובמשלם כפחות שבפועלים סגי.

פרטי הדברים כשלא קבעו שכר - ראה בשו״ע חו״מ סשל״א-ב. ובריטב״א ב״מ עו, א. שם פז, א, והובא בקצוה״ח סשל״א סק״ג - כפחות שבפועלים. ועד״ז ברמ״א סשל״ב ס״ד באופן שהטעו זא״ז. וכ״ה בט״ז סשל״ב ס״ד ד״ה ונותן. וכ״כ בערוה״ש שם ס״י. וראה בארוכה בשו״ת מהרשד״ם חו״מ סשל״ה - צויין בש״ך סשל״ה סק״ה. ויל״ע אם אפשר לשער שיעור פחות שבפועלים ע״פ חוק שכר מינימום, או שזהו בגדר מנהג המדינה עכ״פ.  

(וראה מה שכתבנו בענין כללות החובה לשלם שכר מינימום במ״מ וציונים להלכה יומית אות תקכח). 

מנהג המדינה כולל ג״כ מנהג המפעל - ע״פ שו״ת חו״י סי׳ קו. וראה שו״ת אג״מ ח״א חו״מ סע״ה ואילך. וראה פתחי חושן שכירות פ״ח הע׳ יא. וראה עוד פרטים בהנסמן במשפטי החושן ובבדה״ש במקומו. (וראה עוד אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תפט).