Halacha2goThe one minute halacha

שלא יזח היו״ד - שו״ע או״ח סכ״ז ס״ב עפ״ד הזהר (ח״ג רלו, ב. ובזהר נאמרו בזה דברים חריפים). והנה, בביהגר״א סק״ח מבאר שהוא מדינא דגמרא, עיי״ש (וראה בבה״ל שם). אבל אדה״ז (שם ס״ה) כ׳ שהוא ״מהטעם שנתבאר בזוהר״, וכמ״ש כל הפוסקים בפשיטות. 

[והנה בסידור אדה״ז בל׳ תפילין שינה לשונו וכתב  ״ויזהר שלא יזח הקשר של יו״ד מן התפלה של יד״ (משא״כ בשו״ע כתב ״היו״ד של הקשר״ כל׳ השו״ע. ואוי״ל (בדרך רמז עכ״פ) שלדברי אדה״ז בסידורו סגי שכללות הקשר נוגע וא״צ שהיו״ד עצמו יגע]. 

והנה בכמה פוסקים כתבו ע״ד הקבלה שכצ״ל גם שלא בשעת התפלה, ראה שע״ת סק״ד. וכ״כ בקש״ע ס״י ס״ז. ועוד. אבל האמת יורה דרכו שלא נמצא כן בדברי האריז״ל עצמו. והוא רק מדברי מהר״י צמח - ראה שלמי ציבור (לח, א. ולשון מהר״י צמח הועתק בשו״ת וישב הים ס״ד. וראה ספונות חוברת ב ע׳ פט ואילך. ובל׳ מהר״י צמח שם (״וראיתי נוהג כך אפילו בהיותם בתוך הכיס״) אין הכרח כלל מי הנהיג (או נהג) כך. ופשוט שאא״פ לפרש שכוונתו להאריז״ל. ובלא״ה, מהיכא תיתי שה״נוהג כך״ הוא בדוקא ולא דאורחא דמילתא הכי הוה). ומש״כ בעולת תמיד (ענין התפילין לב, ב - דפוס ירושלים תרס״ז) ״ולא תתפרד ממנו כלל ועיקר״ - אפ״ל שהכוונה לא רק בשעת ההנחה, אלא גם כל משך זמן הלבישה. (וכמו בל׳ הזהר ״דלא יתעדי כלל״). וגם בא״א מבוטשאטש כאן כתב להקל בזה. וכ״מ גם באג״ק חי״ב ע׳ תלג. (אבל ראה היכל מנחם ח״א ע׳ רי. ולהעיר מימי מלך ח״ג ע׳ 986. התקשרות גל׳ תלט. אבל בהיכל מנחם שם ע׳ רט כ׳ באו״א).

וגם מסברא צ״ב בטעמא דמילתא שצ״ל כן שלא בשעת לבישה, דאיזה יחוד שייך בשעה שאינו לובשם. [ואולי שייך לגוף מצות וקשרתם, ולשי׳ ר״ת (בתוס׳ מנחות לה, ב ד״ה משעת) שהקשירה נעשית בפעם הראשונה - ראה עד״ז שו״ת ישועת משה ח״ג ס״א. וע״ד הרמז י״ל בזה, ובהקדם שבמק״א בזהר (ח״ב רל, סע״א ושם רע״ב) מ׳ קצת שהוא בבחי׳ לא יזח החשן מעל האפוד. (וכ״ה בהיכל מנחם שם. ולהעיר שגם בסי׳ אדה״ז נקט לישנא דקרא ״לא יזח״. וד׳ הזהר הנ״ל לא הובאו באחרונים. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 188 בשוה״ג). ולפ״ז י״ל דנדו״ד תליא בפלוגתא אי איסור דלא יזח החושן שייך שלא בשעת העבודה, ויתירה מזו - אפי׳ שלא בשעת לבישה (ראה גם בלקו״ש שם בפנים ובהנסמן שם). אמנם פשטות ד׳ הזהר דמיירי בקשר דל״ת שבתש״ר. וכ״ה באוה״ת (הנסמן בלקו״ש שם)]. 

ואדרבה, בל׳ מהר״י צמח עצמו במק״א (בשו״ע האריז״ל ס״ג. ועוד) משמע שלפני ההנחה אינו צמוד לבית. וראה בקובץ העו״ב מטו״מ תשמ״ט. ומעצם הענין שנוהגים לכרוך הרצועה על התיתורא (והביאו אדה״ז בסידורו בהמשך לזהירות הזהר הנ״ל) והוא ״כדי שלא תשמט ממנו״ (ראה תולעת יעקב סוד התפילין (יב, ב). וכ״מ בכ״מ) מוכח שלפני ההנחה אין היו״ד מחובר (וראה בשו״ת וישב הים הנ״ל). 

והנה, לדעת האבנ״ז (שו״ת או״ח סי״ד) סגי כשצמוד לתיתורא. ועיי״ש שהביא מד׳ אדה״ז (בשו״ע סל״ב סע״ז) שאין התיתורא בכלל הבית. וחולק ע״ז. (ובשו״ת אר״צ סק״ו הב״ר לד׳ אדה״ז. ועיי״ע בחקרי הלכות לשו״ע אדה״ז שם). ובשו״ת אבנ״ז שם ר״ל שגם לד׳ אדה״ז סגי בכך שמונח אצל התיתורא כיון שהוא מין א׳ עם התפילין (הבית). (וראה מש״כ בזה בשו״ת צפע״נ ח״ג סי׳ קס סק״ב). ועצ״ב בכ״ז, דגם לשי׳ אדה״ז מהו ההכרח שכ״ה גם לענין זה שהוא ע״פ הזהר. (והרי גם בתיתורא יש קדושת תפילין וקדושה יותר מהרצועות - שו״ע אדה״ז סכ״ז סי״ג. ומה״ט דעתו שם (משא״כ בסידור) שלא לכרוך הרצועה על התיתורא. ומה שהיו״ד מונח ע״ג התיתורא והבית  (אף שבפשטות כ״ה גם בקדושת הקשר שפחותה מהתיתורא) - אינה קושיא, דהתם שאני ״שאין מצוה כלל בכריכה זו״, משא״כ כשיש טעם בדבר. וי״ל שהוא כעין משמש להבתים ואי״ב גנאי (וע״ד המבואר בשו״ע אדה״ז סכ״ח ס״ז)). אבל בשו״ת תשורת שי מהדו״ת סצ״ג כ׳ שצ״ל בדוקא צמוד לבית גם ע״ד הקבלה. (אבל כת״ש שכשאין הפסק רצועה ביניהם ורק הפסק אויר, סגי כשצמוד למעברתא, דאמרינן לבוד. אבל בא״א מבוטשאטש כ׳ ליזהר אפי׳ בהפסק משהו).  

וממכ׳ הנ״ל באג״ק שחתכו תיק התפילין שלא יזח היו״ד אין הכרח שצ״ל צמוד לבית דוקא - דמיירי בתיק (החיצוני) שמכסה גם התיתורא. וממה שהתירו לכרוך הרצועה על התיתורא לחזקה - לכאו׳ איכא למשמע מן הדא, שצ״ל צמוד לקציצה דייקא, שכ״ז אפשר רק ע״י כריכת הרצועה על התיתורא. ויש לדחות. 

בנוגע לשחרות הרצועות - ראה בהנסמן בפסקי תשובות סל״ג סק״ו. הלכה ברורה יוסף שם סק״ט. וילה״ע משו״ת הצ״צ או״ח סט״ו סק״ה בגדר דיו שחור. 

רוחב שעורה בקשר של יו״ד - ידוע שהגרא״ח ע״ה נאה עורר ע״ז בכ״מ (ראה שיעורי תורה בהקדמה בסופה. ועיי״ש ס״ג סל״ז ובהערות. קצוה״ש ח״א בהערות שבסוה״ס פט, א. ובס׳ קצוה״ש הערות למעשה (שי״ל לאחרונה) ע׳ מט). ומ״מ גם הוא העיד בקדשו שמנהג העולם להקל, עכ״פ ברגל היו״ד.

ולכן, אף שלכתחילה יש להחמיר בכ״ז, מ״מ מכיון שי״ח בנוגע לרגל היו״ד (נוסף לזה שי״א שבכלל כל היו״ד א״צ להיות כרוחב שעורה). ועוד זאת שלכמה דעות בדיעבד אינו מעכב ולכן מניחן כמות שהן (שו״ע או״ח סכ״ז סי״א. ולכמה דעות, היינו שיברך עליהם - לבוש שם סי״א. פמ״ג בא״א סקי״ט. ועוד) ״מפני שכל השיעורים הללו לא נזכרו בגמרא״ (שו״ע אדה״ז שם סכ״א) לכן, המיקל בזה אין מזחיחין אותו.  

ונכתב בפנים בלשון שלכה״פ בהתחלת רגל היו״ד יש להקפיד, שכיון שאין שיעור לרגל היו״ד ובכל דהו סגי, א״כ מהני מה שחלקו עכ״פ ברוחב שעורה. וגם הגרא״ח נאה בעצמו כתב דהיינו ״כל הצריך לכשרות התפילין״. ובמק״א כ׳: ״בתחילתו סמוך לגג״. (והנה בד״כ בהתחלת העשי׳ ה״ה כשיעור ואח״כ מצד ההידוק מתמעט משיעור. ואף שהפמ״ג בא״א סקי״ח כתב להחמיר גם בכה״ג - וכ״פ המשנ״ב סקמ״ב ועוד - בשו״ת תשורת שי מהד״ת סקס״ג ר״ל דסגי כשהי׳ כשיעור בתחילתו. וגם הפמ״ג כ׳ שהעולם אין נזהרים בזה).  

[וחזי לאצטרופי ג״כ, שלכמה ראשונים אין האותיות שבקשר מהלמ״מ (ראה תוס׳ מנחות לה, ב ד״ה אלו. וש״נ עה״ג. וכ״כ בעה״ע תפלין ש״א ח״ד דמנהגא תליא מילתא. אבל ראה בחי׳ הגרי״ז עהרמב״ם תפלין פ״ג הט״ז). וגם הרמב״ם (תפילין רפ״ג) לא הזכיר קשר של יו״ד בכלל דברים המעכבים (ראה בשו״ת בנין שלמה ס״ד)]. 

בגוף השיעור - ראה שיעורי תורה ס״ג סכ״ה ואילך. ולהעיר מס׳ לקוטי סיפורי התוועדויות ע׳ 687.

ובמקום המקופל אי עולה מן המדה - הנה בתהל״ד סט״ז סק״ד בדעת אדה״ז בסי׳ הל׳ ציצית שמקום המקופל אינו עולה - דיליף לה מקרא דאשר תכסה בה. וכ״מ קצת בל׳ אדה״ז שם. וא״כ אינו שייך לכאן.