Halacha2goThe one minute halacha

 באמת מהראוי להאריך בסוגיא זו, ובפרט שבשנים האחרונות נתרבו השואלים בענין זה. ועיקר הטעם מחמת צוק העתים מחד גיסא, ומאידך פיזור הנפש באופן שצרכי עמך מרובים ודעתם קצרה [וכפי׳ אדה״ז (תו״א ד״ה ויאבק איש (כו, רע״ג) וראה המשך מים רבים תרל״ו בתחילתו) בזה, שמחמת שדעתם קצרה לכן נדמה לו שצרכיו מרובים, כי לתאוה יבקש נפרד. אבל כשיש דעת והתקשרות באלקות ה״ה משים עצמו כשיריים שאין בו צורך. ונת׳ בארוכה בלקו״ש ח״א ע׳ 176 ואילך. ובכ״מ]. וגם נתרבו ארגוני צדקה המבקשים להרויח באופן הנ״ל. ומשנה לשנה מתבססים ומשתכללים אופני ההגרלה (ובשם מכירה סינית וכיו״ב יכונה) ברוב פאר והדר, עד שכמעט ואינו ניכר כלל שיש כאן מצות צדקה כפשוטה, ליתן משלו להציל נפש העני.

אלא שמכמה טעמים אין בידינו להיכנס לעומק הסבך בענין זה, ונקיטנא נפשאי בקצירת האומר. והרבה יותר ממה שכתוב לפניכם כתוב על לוח לבנו. וישמע חכם ויוסיף לקח. והשומע ישמע והחדל יחדל. ובמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך. ודבר שפתיים אך למחסור. וד״ל.

והנה ידוע ששקו״ט בזה כמה מחכמי הזמן, זה אומר בכה וזה אומר בכה, הלא היא כתובה על ספרתם, וטעמם ונימוקם עמם.

אלא שכמה פרטים וצדדים בשאלה זו. ולא כל הפרטים עלו על שולחן מלכים, כנראה בחוש למעיין בדבריהם.

ועוד פרט בדבר: שבמציאות ימינו לפי הנראה לעין ה״ז כמעט מכירה גמורה לכל דבר, שמציעים כלים מכלים שונים ומשונים, כאו״א מהם במחיר אשר יושת עליו ע״י הארגון, וידוע בשער בת רבים שהמחיר היא כפי השער ומקח השוה שבעיר זו להגרלות כיו״ב, לפי העת והזמן דהאידנא. וכאו״א מהקונים בוחר לעצמו מנה יפה אשר יבחר בו. וכמה קשה הדבר לומר שה״ז רק בגדר טובת הנאה גרידא מכספי מעשר. ועוד יש להאריך בזה. ודי בזה. 

ועיקרי הדברים מה שיש לדון בכאן, רשומים כאן בקצרה, ותן לחכם ויחכם עוד. ולא נכנסנו לפרט כל הצדדים בכ״ז, ובכמה מהם - יש למצוא כמה טעמים לקולא. ובפרט בנוגע למעשר כספים (משא״כ בצדקה בכלל). וכש״כ לדעת כמה פוסקים שהוא רק ממנהגא. ולא באנו אלא להעיר שיש בזה כו״כ פרטים הדורשים בירור:

א) מצד דיני קדימה בצדקה, אא״פ להשתמש בכספי מעשר לארגון זה אא״כ יש למוסד זה דין קדימה, ובפרט בדקיימי עניים.

ב) כן יש לדון בעצם הענין שכמ״פ אנשים מעכבים המעשר בשביל ההגרלה, מדין בל תאחר, בדקיימי עניים. ותלוי בכמה תנאים ופרטי דינים. (ראה שו״ע יו״ד סרנ״ז ס״ג. וראה שו״ת מנח״י ח״ו סצ״ז ד״ה והרי).

ג) נפסק הדין שאסור לישא וליתן מכספי צדקה בשביל ליתן לעניים שמא יבואו עניים ולא יהיו מעות לחלק. והן אמנם בנדו״ז הכסף הולך מלכתחילה לצדקה ואין חשש שיחסר עי״ז - מ״מ מוכח מזה בפשטות שדמי הריוח שייכים לעניים.

ד) עוד דנו בזה משום עושה סחורה בפרתו של חבירו. והאריכו בזה בכ״מ. וראה מרדכי ב״ק סי׳ קא. והובא בד״מ חו״מ סש״א וברמ״א שם ס״ו. 

ה) ולהוסיף שיתכן ויש כאן גם עשיית עושר שלא במשפט (ראה מה שכתבנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות רצד בדין יורד לנכסי חבירו). [ובכלל להעיר שבחלק מההגרלות הנהוגות יתכנו חששות הלכתיות מדיני אסמכתא, ומשחק בקוביא ואכ״מ. וראה מה שכתבנו מזה במ״מ וציונים להלכה יומית אות רכז]. 

ו) בדין טובת הנאה מכספי מעשר - כתבנו מזה בגליון דאשתקד, במ״מ להלכה יומית אות תעד. ובאופן שהמוסד מתחייב מראש ליתן כתמורה לכספי מעשר ה״ז כמכר, עיי״ש. (ומשנ״ת שם במנכה דמי הארוחה - אינו שייך כאן מכמה טעמים. ועיקרם שהרי רוצה בפרס זה. ועוד שבידו ליתנו לצדקה). וגם ד׳ הט״ז להתיר לקנות מצות מביהכ״נ - מיירי באופן שבלא״ה צ׳ ליתן עלי׳ לתורה למאן דהו, וה״ז טוה״נ לחוד, שאין גופו ממון. משא״כ באופן שאין שום הכרח בדבר כבנדו״ד.

ז) ד׳ הט״ז להתיר טוה״נ מכספי מעשר - מיירי כשהמעות הם לעניים. אבל כשהוא לארגון של גמ״ח מקום לומר שכשיש לו טוה״נ מזה אי״ז בגדר גמ״ח. [ועוד להעיר שכמ״פ מממנים חלק מהפרסים (או הפרסומת והאירוע הנלווה למועד ההגרלה וכיו״ב) מכספי ההגרלה. ונמצא שלא זו בלבד שכספי המעשר אינם הולכים לגמרי לעניני צדקה, אלא שעי״ז מממן פרס שלו גופא. ובודאי צריך לנכות סכום זה]. 

ח) ממנ״פ: באין דעת המוסד ליתן ההגרלה כטוה״נ ה״ז כמכירה. ואם המוסד מסכים שיתנו ממעשר כספים - עדיין מקום לחשש מדין כהן המסייע בבית הגרנות. ובפרט לפמש״כ בתוס׳ (ד״ה הלכך - בכורות נא, ב) שגם בפדה״ב שייך איסור מסייע, שמפסידים שאר הכהנים, שלא יתנו אלא להם מפני שהם רגילים להחזיר. וכנראה במוחש שמצד ההגרלות הללו מפסידים שאר מוסדות צדקה שאינם רגילים בהגרלות ואירועים כגון דא. 

ט) גם בטוה״נ  - י״ל דמותר רק באופן שהוא כשיעור טוה״נ ולא יתר על זה. (ולדוגמא, במה שישראל נותן סלע לישראל בשביל שיתן מעשרותיו לבן בתו כהן - שיל״ע בנותן יותר ממחיר שבשוק, יותר מ״סלע״ וכו׳).

יו״ד) וגם אם נפשך לומר שבמעשר בכלל מותר גם ביותר משיעור טוה״נ - י״ל שבמעשר כספים כיון שמפסיד עי״ז לצדקה אסור. וע״ד מש״כ רעק״א (בהגהותיו לט״ז יו״ד סרמ״ט סק״א) בשם השל״ה בקונה מצוות בביהכ״נ שאם מוסיף יותר על חבירו אינו יכול ליטול ממעשר כשיעור שרצה חבירו ליתן שלא הועיל בזה לצדקה כלום. וכש״כ בנדו״ז שמפסיד עי״ז לקופה של צדקה. (והשאלה היא הן על הקונים והן על ארגון הצדקה).

יא) ומכיון שכן, כלך לדרך זה, באם גם לולא דמי מעשר הי׳ קונה כרטיס הגרלה נמצא שלא הועיל לצדקה כלום. ואינו יכול לקנותו מכספי מעשר.

יב) במוסד שמוכר רק סכום קצוב של כרטיסים (או שהמכירה היא רק לזמן מוגבל) נמצא שמפסיד עי״ז לצדקה.

יג) גם את״ל שהריוח שייך לקונה - כיון שבא ע״י מעותיו של מעשר, חולקים הריוח (ראה עד״ז בשו״ע חו״מ סקפ״ג ס״ו. ובנו״כ לשם. שו״ע אדה״ז הל׳ מכירה ומתנה סי״א). 

יד) בקונה בדמי חולין ומתנה שאם לא יזכה יחול עליהם גדר מעשר - יש לדון משום ברירה. (ראה בנתה״מ סש״א משה״א בבי׳ סק״ח להקל שבממון אמרינן ברירה. ואכ״מ).

טו) בעצם עשיית התנאי ה״ה משתמש כעת בכספי מעשר (שהפריש כבר לפנ״ז) בתור ערבון באופן שלא יזכה. ואף שהלואה מותרת מכספי מעשר - משבא ליד גבאי אסור. ולכמה דעות - קופת צדקה ה״ה כקנין חצר. וידוע מש״כ אדה״ז באגרותיו בכ״מ (ראה אג״ק אדה״ז אגרת א. וש״נ) בחומר הענין דללוות מכספי צדקה. (ועיי״ע באגרת ל: ואם יש איזה משמעות לאיזה קורא בספרי הקיצורים להיפוך הוא מחמת חסרון הידיעה וההבנה. ובפשטות, הכוונה למש״כ להקל בפת״ש סרנ״ט סק״ד). ואכ״מ. 

טז) ולולא זאת איך אפשר לעשות תנאי שכזה, שמשקיע מעות של חבירו והריוח כולו שלו, ואנן סהדי שיד עניים לא ניחא להו בתנאי שכזה. ואף שהארגון מרויח מזה, מ״מ כיון שבלא״ה הכסף הולך לצדקה לא איכפת לן מה שארגון זה מרויח עי״ז.

טו״ב) וידעתי גם ידעתי שבכמה סברות הנ״ל יש לדון ולמצוא צדדים ופתחון פה להקל מכו״כ טעמים - מ״מ, פשוט לכל בר בי רב דחד יומא, שלכל הדעות ולכל הסברות אי״ז משנת חסידים להתחכם בתחבולות ולעשות תנאים שכאלה עם כספי צדקה. והטוב טוב ליתן כספו לצדקה בלי שום התחכמות. (ומה שאומרים העולם שמ״מ הארגונים מרויחים מכ״ז - אכן נכונים הדברים במאד, שכל ארגון המבקש את נפשו להשיב אוכל למו מרויח מזה שיתרמו דוקא להם ולא לאחרים. אבל פשוט שאין שום ריוח לצדקה מזה שנותנים מדמי מעשר השייכים כבר לצדקה). 

ולמען לא יחסר המזג - נסמנו כאן מ״מ וציונים לד׳ פוסקי זמנינו שדנו בעיקר השאלה (ולא נחתי לכל פרטים הנ״ל): שלמי שמחה (להגרשז״א) ע׳ צח. ועלהו לא יבול (הנ״ל) ח״ב ע׳ ק. אשרי האיש (הגריש״א) יו״ד ח״ב פמ״ו סי״ג. דרך אמונה מתנ״ע פ״ז ה״ה (בבה״ל ד״ה ואחד). צדקה ומשפט פ״א הע׳ פה. שו״ת אג״מ או״ח ח״ד סע״ו. שבה״ל ח״ט סי׳ ר. אבן ישראל ח״ח סס״ד. עמק התשובה ח״ב ספ״ג. תשוה״נ ח״ג סרפ״ט. מנחת צבי ח״ג סי״ב. חוט שני שבת ע׳ שלא. שו״ת ראש אליהו ח״ב יו״ד סל״ג.