Paying a Mohel
A mohel (professional Jewish circumciser) should not request payment for the act of performing a circumcision, since he is performing a mitzvah. In fact, poskim tell us that we should reprimand a mohel who does so. If a mohel insists on being paid, it’s an indication that he is not a member of the Jewish nation whose trademark is compassion. However, despite the fact that he may not ask to be paid, the mohel should nevertheless be shown appreciation; in addition, he should be reimbursed for his expenses, such as the cost of the medication he administered and his transportation costs. He may even charge for his services if there was another mohel in the area who would have been willing to perform the bris in his stead. He is also entitled to s’char batalah (compensation for wages he would have earned had he not been occupied with performing the bris). #347?1
שו״ת הרשב״א סתע״ב - הובא להלכה ברמ״א יו״ד סרס״א. וראה בהגהות יד שאול על אתר ובפת״ש שם. ברכ״י סק״ה.
והנה ברשב״א מוכח להדיא דמיירי דוקא כשאין ידו של אב משגת, ובכה״ג שייך לומר שכמעט שמראה בעצמו שאינו מזרעו של אאע״ה. והכוונה, שאי״ב מדת גמ״ח - כ״ה בביהגר״א על אתר. ועוד.
[וראיתי למי שהקשה קושיא קשה כברזל שאם אינו מזרעו של אאע״ה, מדוע כופים אותו למול, הרי פסול הוא. ולק״מ, שלא אמרו אלא שמראה בעצמו כן. וג״ז אינו רק חשש ליחוסו, וכל׳ הרמב״ם איסו״ב פי״ט הי״ז ״חוששין לו ביותר״. אבל להעיר מביצה לב, ב: כל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של א״א. אלא שברמב״ם (מתנ״ע פ״ע ה״ב) שינה גם בזה מל׳ הגמ׳, וכ׳: יש לחוש ליחוסו. וראה גם לקו״ש ח״ל ע׳ 61 ואילך בכללות הגדר דסימנים הנ״ל].
ויל״פ ג״כ בד׳ הרשב״א באו״א, שענין זה שייך למצות מילה דייקא, וכלשונו בתחילתו: מוהל זה כמה נשתנה באומנותו מזרעו של א״א. וכוונתו שטבעם של בנ״י להיות להוט אחר מצוה זו ״כדי להשתכר במצוה״, שענינה - שנכנסו בבריתו של אברהם, ולא עוד אלא שכללות המצוה נק׳ על שמו (ראה לקו״ש ח״ל ע׳ 53 ואילך. אבל להעיר ממשנ״ת שם ע׳ 59 בהחילוק בזה בין המצוה שעל האב למצות שמצווים כל ישראל).
ונוסף לזה, כ׳ הרשב״א שם, עוד ענין, שגוערים בו ע״ז שאינו חפץ במצוה (וי״ל שהכוונה ע״ד ביזוי מצות).
אולם, עדיין לא שמענו איסור בדבר, ולא חובת כפי׳, אלא שיתר על כן, כ׳ הרשב״א שם לחדש, שכיון שאין ידו משגת ה״ה כאין לו אב, וממילא כופים שימול בחנם.
וממוצא דבריו נראה בעליל, שבידו של אב משגת, פשוט שמותר לתבוע שכרו.
וראה גם פי׳ הרדב״ז הל׳ שבועות פ״ו ה״ט. וראה גם בס׳ מכשירי מילה פ״א ס״ב.
[ומ״מ גם בכה״ג, באם אינו רוצה לשלם, ימול בחנם. וראה בכוה״ב נחל ברית סקי״א].
וכבר נתקשו אחרונים בהמנהג שהמוהלים מקבלים שכר. ולהנ״ל רווחא שמעתתא בפשיטות. וראה זוכר הברית ס״ב סכ״ד ואילך. וראה בשו״ת דברי סופרים סקכ״ז כשיש מוהל אחר, דל״ג מרופא שהתנה (שו״ע יו״ד סשל״ו ס״ג. וראה גם בהגהות יד שאול ובברכ״י הנ״ל). אלא שבב״ח ט״ז וש״ך (שם) דאף שאין כופים לעשות בחנם, איסורא קעביד. וראה שו״ת שערי רחמים או״ח סי״ד. ומ״מ, רפואה גרע טפי, שה״ז ״מ״ע דרמיא אכו״ע״ - ראה בתורת האדם להרמב״ן שער המיחוש ענין הסכנה, הובא בטור וב״י שם. משא״כ במילה שהוא מצותו דהאב, ועלי׳ דידי׳ רמיא. ומשו״ה אי״ז שייך לזה ש״אסור ליטול שכר על קיום המצוות״ (ל׳ אדה״ז הל׳ עדות ס״ח. וי״ל בעניננו שהוא בדוגמת פריקה, שמותר לקבל שכר כשפטור ממצות פריקה - ראה רמ״א חו״מ סער״ב ס״ט. סמ״ע שם סקי״ז. שו״ע אדה״ז הל׳ עוברי דרכים וצעב״ח ס״ז). ורק באין ידו משגת ה״ז כאין לו אב. וראה גם שו״ת מאזני צדק ח״ג יו״ד סי״א סק״ט. משנ״ה ח״ג ס״כ. ועוד.
וראה בארוכה מש״כ בקובץ עומקא דדינא חוברת א ע׳ רנח ואילך. ועיי״ש בהע׳ ד שר״ל ששכר התחבושת גרע טפי, ואסור ליטול עלי׳ שכר, שרפואה היא. ובאמת, כ״ה כבר בראשית ביכורים דלקמן. אמנם, ודאי שיכול לתבוע שכר הוצאות התחבושת (באם אינו מעלה בדמיהם יותר מהראוי) וזמן וטירחא השייכים לזה. (ראה בס״ח סרצ״ה, ועד״ז במהדורת פורמא סתת״י: ״תן לי מה שאוציא וכו׳ תשכירני שכר טרחי וכן שכר טרחי לחפש אחריו, או אם יבא ממקומו שם יחשוב כמה מעות היה עושה וטורח שלא בעבור הרפואה״. וגם להעיר ששייך כאן מש״כ הרמ״א אה״ע סק״ל שכשמתנים שאם יקלקלו ישלמו מותר לקבל שכר).
ומה שעדיף להו להמוהלים שכר התחבושת משכר בטלה וטירחא דמילה עצמה - אולי הוא מפני שנהגו סלסול בעצמם שלא לקבל שכר עבור המצוה שבזה - ראה ראשית ביכורים בכורות כט, א ד״ה במשנה בד׳ הרמ״א. ואמנם, בהערות הגרזנ״ג שליטא בקובץ הנ״ל ר״ל שגם שכר בטלה אסור במצות מילה. ודבריו מחודשים. ובהגהות יד שאול (ועוד) מפורש שלא כדבריו.