Halacha2goThe one minute halacha

 גזל גוים - רמב״ם גזילה ואבידה פ״א ה״ב. גניבה פ״א ה״ב. טושו״ע סשמ״ח ס״א. סשנ״ט ס״א. שו״ע אדה״ז גזילה וגניבה ס״א. וש״נ (במהדו״ח).

גניבת דעת - טושו״ע סרכ״ח ס״ו. שו״ע אדה״ז הל׳ אונאה סי״ב. ולהעיר שבגוי ה״ז חמור מבישראל מצד חילול השם - ראה שו״ת השיב משה חו״מ סי׳ קה. 

אבל בנוגע לדין אונאה בגוים - ראה טושו״ע חו״מ סרכ״ז סכ״ו. שו״ע אדה״ז הל׳ אונאה סי״א. 

והנה, אף שבשוכר פועל אין דין אונאה (טושו״ע סרכ״ז ס״ג) - מ״מ, כמה הגבלות בדבר, כדלקמן (והארכנו בכ״ז במק״א, בתשו׳ הלכה למעשה בדיני אונאה):

1) בשוכר פועל וכליו (ראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תעה).

2) כשהאונאה יותר מפלגא - רמ״א שם סכ״ט (אבל כשהוא בכדי שאין הדעת טועה, לא בטל מקח - טושו״ע סר״כ ס״ח. סרכ״ז ס״ט. שו״ע אדה״ז הל׳ אונאה ס״ד וס״ה).

3) י״א שבכל אופן, גם כשאין דין אונאה, צריך לצאת יד״ש.

4) וי״א שמ״מ יש איסור אונאה. 

5) כשהוא קבלן, לרוה״פ יש דין אונאה. 

אבל, במפרש להדיא ונקב לפנ״ז בשכר מינימום החוקי, ודאי אי״ב דין אונאה (טושו״ע סרכ״ז סכ״א. אדה״ז שם. שם ס״ו). 

והנה מצד דד״מ, לא מיבעי להשי׳ דל״א דד״מ כ״א בדבר שהתקינו חכמים האחרונים או שהוא לטובת המלך, ודאי ל״ש כ״ז בנדו״ד. 

ואף גם אם נאמר שבכל גווני גם בדבר שאינו לטובת המלך שייך דד״מ, מ״מ בהתנו - הרי כל תנאי שבממון קיים. ופשוט שאין בכחו של דד״מ לקבוע נגד התנאי יותר מכוחם של דיני תורה. 

ועוד וג״ז עיקר, שהרי תקנה זו אינה לטובת בני המדינה, שהרי המעבידים מפסידים ע״י תקנה זו. ובאמת, גם הפועלים מפסידים לפעמים עי״ז כיון שהמעבידים ימנעו עי״ז מלשכור פועלים. ולהעיר מרשב״ם ב״ב פז, א ד״ה ותסברא. 

ויל״ע בהתנו ביניהם אבל העובד לא ידע ממנהג המדינה, אף שלא אמר להם להדיא ״עשו עמי כמו ששאר הפועלים נשכרים״ (ראה הפרטים ברמ״א סשל״ב ס״ד ובנו״כ), אם י״ל שלענין איסור אונאה (משא״כ דין אונאה) או לצאת יד״ש יש כאן גדר אונאה. 

וראה מש״כ באבן יעקב הל׳ שכירות פועלים סי׳ ל סק״ז.