Halacha2goThe one minute halacha

הנה בעירוי מכ״ר על צוננים מועטים - הנה בט״ז סשי״ח סקי״ח בדעת הטור שאינו מבשל. וכ״ה ברשב״א שבת מב, א. ר״ן כ, א. חי׳ הר״ן שם. וכ״מ ברי״ף שם. וכ״ה עפ״ד התוס׳ מ, ב - ד״ה האלפס. (ובט״ז בדעת הרמב״ם שמבשל. אבל בא״ר סקכ״ח ועודהבינו בשי׳ הרמב״ם להקל גם במועטים). וכ״ה, ולהלכה, בשו״ע אדה״ז ס״כ, ממה שלא חילק בין מרובים למועטים, ומבאר בטעם הדבר שאין בכח העירוי לבשל כיון שמתערב במשקה. וכן פי׳ בדבריו בתהל״ד סקכ״ח. ועד״ז הוא בעו״ש סקל״ו.

ואף גם במג״א סקל״ה שמ׳ מדבריו שהכריע כד׳ תוס׳ שבת מב, א ד״ה נותן שמותר רק בצוננים מרובים - ראה בפמ״ג יו״ד סס״ח (במ״ז בסוף הסי׳ ד״ה ויש לחקור עירוי) שהבין במג״א כנ״ל, שלמסקנא כ״ה גם במועטים. וראה מש״כ מד״ע בקובץ מבית לוי ח״ח ע׳ פד. 

ובחי׳ הצ״צ שבת פ״ג מ״ה שכן מוכח בסתימת השו״ע. וכ״ה בפמ״ג יו״ד סס״ח במ״ז בסוף הסימן - בדעת המחבר. וראה גם באג״ט אופה ס״ק ס שבאמת כו״ע ס״ל הכי.

ומ״מ טוב להחמיר - כמ״ש בצ״צ שם. וכ״פ לאיסורא במשנ״ב סקפ״ה. וראה גם בבה״ל ד״ה והוא, במה שהביא מהבית מאיר.

והנה, בקצוה״ש סקכ״ד בבדה״ש סקמ״ד שבמועטים ביותר אא״פ לומר שמתערב, ואדרבה - ה״ה מכה בקילוחו. אבל ראה מה שתפס עליו בשבת כהלכה פ״ג בבי׳ סק״ח. ולפענ״ד, ד׳ הרשב״א שבת שם ״אפילו לתוך צוננים כל שהן״ מסייעת לבעל שבת כהלכה. 

ואף שבביה״ל היקל בנתבשל ונצטנן (אף שהו״ע הכריע לאיסור בצוננים מועטים), וכת״ש שכן המנהג - בחי׳ הצ״צ כתב שטוב להחמיר כן אפי׳ בנתבשל כבר ונצטנן, עיי״ש. 

ומעתה לנדו״ד, בשיירי המים שבכוס - הנה בשביתת שבת פתיחה למלאכת מבשל סקי״ט הביא מי שנזהר בזה, אבל סיים שלא ראינו זולתו לרבנן קשישאי דעבדי הכי. ועיי״ש עוד סקכ״ג.

ובנדו״ז נוסף שיש כמה צירופי קולא, שנוסף לכך שי״א שעירוי הוא ככ״ש, ושמעיקר הדין קייל״ן כנ״ל שמותר לערות לצוננים מועטים - ה״ז פס״ר דלא ניחא לי׳. וי״א שעירוי הוא רק דרבנן. וי״א שבמקום שאין חשיבות למלאכה עדיף מפס״ר דלא ניחא לי׳. (וראה בכיו״ב מש״כ אצלנו בגליון העבר במ״מ וציונים להלכה יומית אות תקכ). 

ולפ״ז, אף גם לפמש״כ הצ״צ שטוב להחמיר אפי׳ בנתבשל לגמרי ונצטנן - במועטים ביותר דחזי לאצטרופי סברות הנ״ל לקולא, יש מקום להקל. וכש״כ בלא נצטנן לגמרי שנהגו להקל בכל אופן. 

ואף למי שירצה להחמיר כהאומרים שיש בא״ב בלח אפי׳ בלא נצטנן לגמרי (שהביא אדה״ז זהירות זו בקו״א לסרנ״ג סקי״א. וראה מש״כ בהסברת הענין במ״מ וציונים  להלכה יומית אות שצ) - מ״מ, כיון שהוא רק מהיות טוב (ראה מה שכתבנו שם), כל כה״ג אין מקום לחומרא. 

אלא שבמצקת גרע טפי כיון שמכניסה להדיא לתוך כ״ר, וממילא אסור מעיקר הדין. ואין לנו להקל כ״א בנתבשל כבר ולא נצטנן לגמרי. וכ״כ בשש״כ דלקמן. ומ״מ המיקל בזה, יש לו על מי לסמוך, ע״פ שאר צירופי קולא הנזכרים. 

וככל הדברים והאמת האלה הוא בנוגע לטיפות שבמכסה  הסיר כשנצטנן לגמרי, ומחזירו ע״ג הקדירה. 

וראה בכ״ז בשו״ת הר צבי מלאכת מבשל סק״א. אג״מ או״ח ח״א סוסי׳ צג. שם סע״ד בישול סקי״ד, סקי״ט וסק״כ. מנח״י ח״ט ס״ל וסל״א. בא״מ ח״ו סק״י. אז״נ ח״ב ס״כ. שם ח״ז סט״ז. יבי״א ח״ד סל״ג. שם ח״ט סק״ח אות קסח. חזו״ע (להנ״ל) שבת ע׳ שפב. שו״ת שבה״ל ח״ז סמ״ב סק״ב. משנ״ה ח״ו סס״ז. דברי יציב או״ח ח״א סקנ״ו. צי״א חי״ג ס״מ. עטרת משה ח״א ספ״ו. שש״כ פ״א ס״מ. שם סנ״ד ובהע׳ קו. ורובם ככולם העידו שאין המנהג להחמיר, ועכ״פ סגי בניעור והכאת הכוס ללא ניגוב. (ולהעיר מפיה״מ תרומות פי״א מ״ז. וראה רמב״ם תרומות פי״א הי״ד. פרה פ״ט ה״ח וה״ט).