Expressing Mother’s Milk on Shabbos
A nursing mother may feed her baby in the usual manner on Shabbos. This sometimes entails expressing some milk directly into a newborn’s mouth, and this is allowed on Shabbos, if necessary.
In the case of engorgement, or other situations that would require a nursing mother to express milk when she is not feeding her baby, there are strict limitations. It’s a melachah min haTorah (a Biblical prohibition) to even manually pump mother’s milk into a container for use, and it is assur mi’dirabbanan (forbidden by rabbinic decree) to express the milk in a way that renders it unusable. A mother who is in pain has a heter (a dispensation) to express the milk by hand, provided that the milk goes straight down the drain or into a container that ruins it (such as a soapy bottle).
In extreme circumstances, if the mother’s milk is needed for the baby—such as in the case of an infant who can’t be fed formula due to health concerns and relies solely on mother’s milk—a rav must be consulted as to whether milk can be pumped on Shabbos. There are very strict guidelines regarding its permissibility; for example: it’s preferable to use an electric pump set on a timer rather than to perform the melachah manually.
It should be noted that milk that is expressed on Shabbos, for whatever reason, is considered muktzah (cannot be handled directly on Shabbos), and should be moved only with a shinui (in an indirect way).
דיני ההנקה בשבת - בשו״ע או״ח סשכ״ח סל״ג-לה (ודאדה״ז - שם ס״מ-מא).
וכבר נתקשו רבים בטעם ההיתר בהנקה בכלל, כשאין סכנה, ובפרט בזמנינו שיש תחליפי חלב, ומדוע אין לדקדק להמתין עד מוצ״ש כשאפשר בקל. ועיקר דבריהם בגדר ההיתר לפי שנק׳ דרך אכילה - ראה שמירת שבת כהלכתה מהדו״ח פל״ו ס״ק סו. שו״ת מחזה אליהו ח״א ספ״ז סקמ״ז ואילך. מגדנות אליהו או״ח ח״ג סנ״ג. ועיי״ע קובץ יגדיל תורה חו׳ נח (ע׳ קעא). וש״נ. וראה בהנסמן בתורת המינקת הע׳ סח. שבת כהלכה ח״ג פי״ט בבי׳ אות א. ולכאו׳, בהנקה רגילה ה״ה רק מסייעת, שההנקה - ומלאכת מפרק - נעשית רק ע״י התינוק. אלא שגם בזה ילה״ק בהיתר מסייע במקום שאין חשש סכנה. ולכאו׳ ל״ג משבות ע״י נכרי במקום מקצת חולי, שמה שמסייע אי״ב ממש, ראה שו״ע אדה״ז סשכ״ח ס״כ. וכש״כ בצרכי קטן שחשובים כצרכי חושאיב״ס.
לקלח לתוך פיו - בפמ״ג בא״א סקמ״א שההיתר הוא כשמקלח ע״ג קרקע. וכן מוכח בשו״ע אדה״ז שם שפי׳ בטעם ההיתר שהקילוח הולך לאיבוד. אבל במשנ״ב סקי״ב ובשעה״צ שם הוכיח משבה״ל סקכ״ג שמקלח לפיו של תינוק. וכ״כ בחיי״א כלל סט ס״י. וי״ל ששניהם אמת. (אבל ראה קצוה״ש סקל״ח בבדה"ש סק״ל). וראה שש״כ פל״ב ס״ק קנח. פל״ו סקנ״ח. מגדנות אליהו שם. וע״פ הסברא הנ״ל בכללות ההיתר שהוא דרך אכילה.
ושקו״ט בכמה פוסקים באם מותרת להוציא חלב לבדוק מצב החלב. והעלו לאיסורא.
והנה, דנו הפוסקים בכו״כ פרטים בדינים הללו, הן כשהחלב הולך לאיבוד שלא גזרו משום צערא, היאך ובאיזה אופן לעשות, והן - ובעיקר - במה שהותר איסור מפרק של תורה לצורך תינוק, לפי שסתם תינוק מסוכן אצל חלב, בימינו שמצויים תחליפי חלב לרוב. ועל כגון דא אמרו שלאכל האישים והמצבים שוים, והכל לפי מה שהוא אדם, ותלוי בגיל וכו׳. ורבו כמו רבו הדיונים בזה. ולא עת מצוא להאריך בכאן בכ״ז, רק זאת שצריך לשקול הדברים היטב במאזני השכל והצדק, זה לעומת זה, חומר הענין דחילול שבת במלאכה דאורייתא מחד גיסא, ולאידך - שמירת בריאות התינוק שלא להביאו לידי סכנה ח״ו לאידך גיסא. ובכגון דא - דרושה התייעצות עם רב מורה הוראה, כבפנים. והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות. ולעת כזאת, דיינו בהערה זו.
ויתר הפרטים - ראה בארוכה בס׳ תורת המינקת הנ״ל, שהקיף הענין מכל צד ופינה, וכמעט לא הניח מקום להתגדר בו. וראה גם בשבת כהלכה שם.