May a gun be carried on Shabbos?
The question of whether it’s permissible to carry a gun on Shabbos entails two issues: muktzah (objects which are “set aside” and may not be moved during Shabbos) and hotza’ah (carrying in the public domain) in a place where there is no eiruv.
The second issue is rather clear-cut: only clothing and personal ornaments are permitted to be carried on one’s person on Shabbos, and a gun is neither. The argument that a gun can serve as a fashion accessory is belied by the prophecy that all weapons will be crushed and turned into constructive tools, such as plowshares, when Moshiach comes, indicating that the Torah does not recognize any decorative value in weaponry.
A gun’s muktzah status, however, is subject to discussion among contemporary poskim; the question is whether it’s a kli she’melachto l’issur (a tool whose primary function is forbidden on Shabbos) since it was crafted for the purpose of killing, or whether it’s a kli she’melachto l’heter (a tool whose primary function is permitted on Shabbos) since its main objective is to instill fear. Carrying a concealed weapon seems to indicate that its use is primarily l’issur, while carrying it openly could suggest that it’s l’heter.
If there’s concern about a possible threat which would justify carrying a gun on Shabbos, even if it’s muktza or there’s no eiruv, a local rav with an understanding of the prevalent conditions must be consulted to determine whether the current threat is significant enough to justify carrying a gun on Shabbos. #525?1
ראה שו״ת זרע אמת ח״ג סל״ה. משנה לחם להיעב״ץ שבת פ״ט מ״ד. וראה שו״ת זכר שמחה סל״ה.
ואצל אחרוני זמנינו - ראה שש״כ פ״כ הע׳ כח. שו״ת מנחת שלמה ח״ב סל״ד סקל״א אות ג. שלחן שלמה סש״ח אות טו. שו״ת חלקת יעקב ח״א או״ח סצ״ו. דברי יציב או״ח סקמ״ח (ועיי״ש בהחילוק בין אקדח לסייף, שכתב המשנ״ב סשי״ד סקכ״ד שדינו ככשמל״א).
אלא שכבר העירו בזה, שכיון שכל עיקר ההרתעה נגרמת מחמת אפשריות שימושו לאיסור - י״ל שה״ז בכלל כשמל״א. ואיך שיהי׳, ה״ז מותר לצו״ג ומקומו.
(ולכאו׳ ה״ז תלוי גם בהגדרת כשמל״א, אי אזלינן בתר רוב מלאכתו או בתר יעודו ויחודו - ראה בהנת׳ אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלח).
ולכאו׳ את״ל שה״ה כשמל״א, מקום לומר שדינו כממח״כ כיון שמקפידים שלא להשתמש בו תשמיש אחר. וראה מש״כ בזה בברית אברהם (דניאל) ח״ג סי״ב. לאידך, במקום פקו״נ, מקום לומר שאי״ב שם מוקצה, כיון ששימושו כעת להיתר. וכתבו להעיר מדוגמתו - סכין של מילה לפני הברית (ראה בט״ז יו״ד סרס״ו סק״א. תהל״ד סשל״א סק״ז). שופר של ר״ה לטלטלו שלא לצורך, לולב לפני ולאחרי מצותו וכן בשבת, כלי קבורה ביו״ט. (ולהעיר שאדה״ז השמיט בסתקכ״ו סט״ו מש״כ המג״א שם בסקי״ד). וראה בארוכה בהנסמן בס׳ שבת ומועד בצה״ל ע׳ קל ואילך.
והנה, מה שמטלטלו בשעת ההליכה, לדעת אדה״ז (סרס״ו סי״ט במוסגר. סש״א סל״ט ובקו״א שם סק״י). אי״ב משום טלטול מוקצה.
ושמעתי מח״א שהורה ליתן דבר המותר בתוך התיק שלא יהא בסיס, וכנראה רצה להציל שלא יהא איסור טלטול על התיק בשעה שחוגר התיק, אף שמ״מ ה״ז טלטול מן הצד לצורך דבר האסור.
וכ״ז, בנוגע לשומרי העיר וכדומה, משא״כ לעמא דבר, לכאו׳ הרי באפשרותם להשאר בביתם, ואא״פ להתיר להם לטלטל בכדי שיוכלו לצאת ברחובות עיר. וראה רמ״א או״ח סש״א סל״ג: וכן נוהגין להקל אם צריך לצאת. אבל ראה בשו״ע אדה״ז שם סל״ח, דמיירי כגון שמתיירא להשאר בבית מחמת הפסד או סכנה. ומ״מ כשיוצא לצורך מצוה, מקום להתיר, כמו שהאריכו הפוסקים בכ״מ בכיו״ב (בנוגע לטלטול מכשירי רפואה. אלא שבחושיב״ס בלא״ה מקום היתר לדעת המ״מ שעושים לו כל צרכיו גם כשאין במניעתם סכנה. אבל כ״כ כמה אחרונים גם בנוגע לגזירת המלכות לצאת עם תעודת זהות וכיו״ב. וראה מש״כ אאזמו״ר בשמ״ב על קצושו״ע ספ״ד סקי״ט. ועייעו״ש סע״ד סק״ה. וראה בהנסמן במשכיל לדוד לאו ס״ז).