May I separate ma’aser on behalf of future income?
Ma’aser kesafim (the tithe from one’s income) follows a similar halachic formula to ma’aser dagan (the tithe from one’s produce). Ma’aser dagan applies to a new crop in Eretz Yisrael, which may not be consumed until a tenth has been set aside and been given to a Levi. This ma’aser must consist of the produce from that year’s harvest, and may not be given in advance on account of a future crop. This raises the question whether ma’aser kesafim may be separated and given to tzedakah (charity) on behalf of future earnings, or whether the restriction with regard to ma’aser dagan applies here as well.
The halachah is that one may in fact give ma’aser kesafim on account of future income. However, one should nevertheless separate ma’aser again when those earnings actually arrive and then one could keep it as reimbursement for the tzedakah that was laid out previously. Poskim state that it’s advisable to stipulate before committing to adopt the practice of separating ma’aser that it might be done in advance.
However, according to some poskim, if the status of the tzedakah recipient changes—i.e., they are no longer poor, or have unfortunately passed away—before the new income was earned, the obligation of ma’aser will have failed to be met; the earlier contribution cannot be regarded as going into effect now due to the altered circumstances. #504
רמ״א יו״ד סרנ״ז ס״ה, בנותן לעני בתורת הלואה. ועפ״ז, בשו״ת נוב״י יו״ד מהדו״ק סע״ג (הובא בפת״ש שם וביו״ד סרמ״ט סק״א) שה״ה בעניננו, דסתמו כפירושו שכוונתו להלוות לעני, וכשיבוא הריוח לידו נפרע ע״י הפרשת המעשר. ועיי״ש שד״ז הוא מהלכות עמומות כי משורת הדין אינו מבורר להיתר, ועייש״ע בטעם שנהגו כן.
וראה בחי׳ חת״ס גיטין (ל, ב ד״ה רבי), ע״פ מקור הענין (הגמ״ר ב״ב פ״א סוסי׳ תרנז).
ועיי״ע בנו״כ השו״ע שם: שפ״א, חדרי דעה, יד שאול, ושערי דעה על אתר. ועיי״ע משנת חכמים סוף הל׳ יסוה״ת (הובא בפת״ש סרמ״ט שם). שו״ת בנין ציון ח״ב סי״ג. מראה יחזקאל סקמ״ח. ערוה״ש יו״ד סרמ״ט ס״ז. לבו״ש (חידושי דינים שבסו״ס תבו״ש סי קד ס״ק ריד - הובא בפת״ש יו״ד סרנ״ז סק״ה. וראה בהגהות לבו״ש שם). אהבת חסד פי״ח ס״ב.
וכבר קדמם בכ״ז בשו״ת מהרי״ל סנ״ד שכ׳ להדיא שאי״ב שום חשש. והדברים ק״ו, שהרי לדעת מהרי״ל מע״כ ה״ה כחובה ודינו כמעשר עני, ועד כדי כך שחל ע״ז שם וגדר טבל (עיי״ש בשו״ת החדשות סק״ח וסק״ט). ומה״ט ס״ל (שם. וכ״ה במהרי״ל הל׳ ר״ה) שאין להשתמש בו לשאר מצות (משא״כ לדידן - ראה אצלנו להלן בגליון זה במ״מ וציונים להלכה יומית אות תקז. ועוד). וכש״כ להנהוג שאין דינו כמעשר עני וכו׳.
וראיתי למי שכתב, דמהרי״ל מיירי שהריוח בא לעולם, אבל עדיין לא בא לידו. ואינו מוכרח.
וראה שו״ת חשב האפוד ח״א סק״ה. משנ״ה חי״ב סקנ״ט. קנין תורה ח״א סק״ג. דרך אמונה מעשרות פ״ז ה״ה ד״ה המלוה.