The Importance of Drinking along with Eating
The Gemara states, “Aachal v’lo shasa, achilaso dam”, it’s harmful to eat a meal without drinking, and doing so results in stomach problems. The Gemara similarly states elsewhere that dowsing food with liquid prevents intestinal issues. However, the Rambam suggests that one should drink only a little bit during the meal, and one should drink properly—but not too much—after the food begins being digested.
Aside from these health benefits (which are corroborated by contemporary medical science, lehavdil), there is also a halachic reason for drinking during a meal. According to some poskim, the mitzvah d’Oraisa (Biblical commandment) of bentching (reciting Birchas Hamazon after eating) applies only if one ate and drank. Their opinion is based on the following interpretation of the passuk (verse), “V’achaltah, v’savatah, u’veirachtah”: “When you eat and are sated by drink, you should recite Birchas Hamazon.”
Although it is not the accepted halachah, those who wish to fulfill the mitzvah d’Oraisa of bentching according to all opinions should make it a point to drink during the meal. Moreover, the halachah is that when choosing an individual to lead the zimun (the quorum of three or more for bentching), it’s preferable to choose someone who ate and drank during the meal. #512
תקיב. חשיבות השתיה בתוך הסעודה
הגמרא בשבת קובעת ש”אכל ולא שתה, אכילתו דם”, דהיינו שמזקת, וממשיכה ש”וזהו תחילת חולי מעיים”. בגמרא ברכות אף נאמר ש”המקפה [דהיינו המציף] אכילתו במים, אינו בא לידי חולי מעיים”. לעומת זה כתב הרמב”ם בהלכות דעות: “ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט . . וכשיתחיל המזון להתאכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות. ולא ירבה לשתות מים, ואפילו כשיתאכל המזון”.
מעבר לתועלת הבריאותית שבשתיה בהמשך לסעודה (שאף מקבלת תימוכין מהמדע הרפואי של זמננו, להבדיל), יש גם ענין הלכתי בזה. לפי פוסקים מסויימים, המצוה דאורייתא של ברכת המזון שייכת רק במי שאכל ושתה, ולפיהם מתפרשת המלה “ושבעת” בפסוק “ואכלת, ושבעת, וברכת את ה’ אלקיך” כמכוונת לשביעה הבאה על ידי שתיה.
אף על פי שאין זאת ההלכה המקובלת, אלו החפצים לצאת ידי חובת ברכת המזון דאורייתא לכל הדיעות יש להם להשתדל לשתות בתוך הסעודה. יתר מכך, ההלכה היא שעדיף שהמזמן יהיה אחד ששתה בנוסף לאכילתו בסעודה זו.
ברכות מ, א שבת מא, א. גיטין ע, א. ב״מ קז, ב. ולהעיר ממגילה יב, א ובתוד״ה כדת ובהגהות יעב״ץ לשם (ונשמטו בכמה דפוסים). נדה כד, ב ובתוד״ה אכילתו.
ועיין רמב״ם דעות פ״ד ה״ב ובנו״כ לשם (פרי חדש, בן ידיד, עלים לתרופה, אהלי יוסף ריבלין). וראה אורח נאמן סק״צ בהערה מבהמ״ח סק״ו.
[וע״פ דא״ח - ראה תו״א משפטים עח, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ח ע׳ ע. וראה תורת שמואל תרמ״ב ע׳ כח. וש״נ. ומבואר שם ע״פ פיה״מ להרמב״ם עירובין רפ״ג שהמים מוליכים המזון לכל הגוף, ועפ״ז - ענין השתי׳ הוא שהדם מתפשט עי״ז בכל הגוף. וראה רשימות חו׳ קלב. ובכמה שיחות קודש נת׳ שאכילה היינו נגלה דתורה, ושתי׳ - פנימיות התורה, ואכל ולא שתה וכו׳].
ולהעיר ממש״כ במו״ק להיעב״ץ סרס״ג שמשקה לצמאו קודם לנר ויין ושאר צרכי שבת, מה״ט.
לענין ברהמ״ז - רמ״א סקצ״ז ס״ד בשם י״א. (והוא רק בתאב לשתות, כמפורש ביראים סרנ״ג. מג״א שם סקי״ב. ולהעיר משו״ת באר אברהם סי׳ ה שהכוונה לשתי׳ מז׳ מינים דוקא, יין (ושמן). (ולאידך, ראה שו״ת אג״מ או״ח ח״ד סמ״א). ולכאו׳ כ״מ קצת בחי׳ הרשב״א ברכות נב, א ד״ה ולענין. וגם לענין פת שחרית - ראה חדא״ג מהרש״א ב״מ שם. מצפה איתן שם. וראה שו״ת יבי״א ח״ד סי״א. וראה בפמ״ג סקנ״ה במ״ז). ובשו״ע אדה״ז ס״ז, שאף שאין דבריהם עיקר, מ״מ טוב לחוש לדבריהם במקום שאפשר. ועיי״ש במו״ק.
ואף גם בזמנינו שאין המברך מוציאם יד״ח - ראה בס׳ כיצד מזמנין שם, ע״פ ד״מ סקצ״ג סק״ג.
וראה במשנ״ב סקע״ד סק״ה, לחוש כן גם במברך לעצמו, עיי״ש.
וידוע השקו״ט במי ששתה אחר סעודתו אם ברכהמ״ז שלפנ״ז פוטרת, דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. אלא, שבלא״ה לא קייל״ן מעיקר הדין כוותייהו.
[וראה מכתבי תורה (גור) מכ׳ לג-לד. משנ״ב סקפ״ג בבה״ל ד״ה בכזית. שו״ת תשוה״נ ח״ב סקכ״א. ובמק״א, בגליון סברה״נ לאדה״ז אצלנו, כתבנו לבאר עפ״ז דעת אדה״ז בסברה״נ פ״ב ה״ד. והועתק בקצרה במ״מ וציונים להלכה יומית אות תלח].
וע״ד הדרוש: הנה בשבת אחים, בכינוס תורה שהתקיים בבית חיינו, בביהכ״נ וביהמ״ד 770, אסרו חגה״ש תשע״ג, הערנו בד׳ אדה״ז בסברה״נ פ״ח ה״א שהביא הספק בשיעור ברכה אחרונה במשקין ביין דוקא (ויש לנו אריכות דברים בזה, ואכ״מ. וברצות השם דרכי איש, י״ל בקרוב בעז״ה בגליון ״באתרא דרב״ הבעל״ט [חוברת ה*]). ונקודת הביאור שאף שהספק בשיעור ברכה אחרונה ויא בכל המשקים, בפועל א״צ להחמיר שלא לשתות מכזית ועד רביעית כ״א ביין, מטעם שנת׳ אז באורך.
ועפ״ז אמרנו בדרך צחות, בל׳ המשנה (אבות פ״ו מ״ד) מים במשורה תשתה, שכ׳ המפרשים דנקט שיעור זוטר, שמשורה הוא א׳ מל״ו בלוג (ב״ב פט, א) או א׳ מל״ג בלוג (רמב״ם גניבה פ״ח ה״ז). ולכאו׳ איכא קורטוב (וכיו״ב) דזוטרי מינה (עיי״ש בב״ב). ועכצ״ל שצ״ל מקפה אכילתו במים, ובקורטוב לא סגי. ועדיין יוקשה מדוע נקט שיעור משורה. וי״ל, שאא״פ במדה יותר גדולה, שמדה הבאה - עוכלא, שמינית הלוג, וה״ז יותר מכזית ופחות מרביעית, ונחית לספק ברכה אחרונה. ואמרו ״כך דרכה ש״ת״ דייקא, שמן הדין א״צ ליזהר בזה במים, והוא רק בדרך חומרא לת״ח.
* https://asktherav.com/חוברות-באתרא-דרב