Halacha2goThe one minute halacha

 שאלה זו עלתה על שולחן מלכים, מאן מלכי רבנן, בשנים האחרונות. ויצאה ההוראה להקל. וראה מש״כ בס׳ ״על הפרק״ שי״ל לאחרונה ע״י מערכת קובץ אור ישראל, ובכלל דברינו דבריהם.

והנה, בפנים הובאו כו״כ טעמים בדבר. ולהלן יבואו פרטי הדברים:

הנה, לכל לראש מקום להתיר משום שפנים חדשות באו לה (וע״ד ד׳ תר״י ברכות לא, ב (בדפי הרי״ף) ור״ן ברכות טז, ב (בדפי הרי״ף) בנבילה שנפלה לדבש. וראה שו״ת אחיעזר ח״ב סי״א סק״ה). ואף להאוסרים (ראה סברה״נ לאדה״ז פי״א ס״ה. ושם שבענ״פ יחמיר לעצמו באיסור ש״ת. ועפ״ז באב״י (וכיו״ב) אין מקום להחמיר גם לבענ״פ) - הנה בפמ״ג סרט״ז במ״ז סק״ב להתיר כשיש ששים כנגדו.

ועוד זאת שנתייבש כעץ (רמ״א יו״ד ספ״ז ס״י. ש״ך סקי״ד סקכ״א. וראה שו״ת אחיעזר ח״ג סל״ג. הר צבי יו״ד ספ״ג. ועוד).

ולכאו׳ ל״ג נדו״ד ממש״כ הרמ״א סקי״ד ס״ד להתיר בכלים שמושחים בשומן חזיר משום נטל״פ וגם בטל בס׳. וראה בשו״ת טוטו״ד מהדו״ק סקפ״ב לענין כפות עץ המשוחים בחמאה שמשהו בעלמא הוא וכבר נפגמה. ועד״ז כתבו להתיר בטסים שנתבשלו בשומן חזיר משום נטל״פ וטעמם ארסי (ראה מה שהועתק בשו״ת צי״א חי״ב סנ״ה).

ונדו״ז עדיף מכלי שדרכו להשתמש בשפע (שו״ע יו״ד סצ״ט ס״ז. סקכ״ב ס״ה) שכאן האיסור גופא הוא משהו ולא רק שהבליעה קטנה ביחס לכלי גדול (עיי״ש בשו״ת טוטו״ד הנ״ל).

ובלא״ה, הרי אפי׳ בדין כלי שדרכו להשתמש בשפע, גם למש״כ בנו״כ השו״ע (ט״ז סצ״ט סקט״ו. ש״ך סקכ״ב סק״ג) לחלוק ע״ז (וראה שו״ת הצ״צ יו״ד סנ״א) - הרי כאן ל״ש לאסור משום גזירה שמא ישתמש בהיתר מועט. וגם, שבמקום שהוא נטל״פ או אב״י לכו״ע מותר.

וגם את״ל להחמיר לכתחילה גם בכה״ג (עיי״ש בפמ״ג סצ״ט בשפ״ד סקכ״ג) - הרי בנדו״ד שאא״פ בהגעלה (מכמה טעמים) ה״ז בגדר דיעבד. ועוד שכאן אין מקום לגזור אטו ב״י, שהרי משתמשים בהם רק באב״י. וגם שמשתמשים בהם רק פ״א ונזרקים באשפה. וכש״כ שהוא רק ספק איסור (ראה מנח״י כלל נה סקכ״ה. וראה דרכ״ת סצ״ב ס״ק קג). 

ואל תשיבני מדעת הרשב״א, הובא בב״י סוסי׳ קלג שכל שעיקרו כך אינו בטל, וכ״פ אדה״ז בשו״ע סתנ״ב בקו״א סק״ה - חדא שצ״ע במציאות אם ה״ז בגדר עיקרו בכך, לפי שמטרת רכיבים הנ״ל הוא רק בכדי שיוכלו להוציא הכוסות מהמכונה בקלות. ועוד (גם אם נאמר שיש בזה מטרה נוספת), שגדר עיקרו בכך כשהוא לתועלת הדבר עצמו ולא לסיבה צדדית - ראה מחה״ש סתמ״ז סקמ״ה.

ועוד שבשו״ת הצ״צ יו״ד סס״ז כתב להקל בצוקער שמערבים בו דם. ועיי״ש שמחלק שאי״ז בגדר תיקון עשייתו כך, לפי שאינו חפץ בטעם הדם כלל ולא נשאר ממנה טעם דם כלל. וי״ל עד״ז בעניננו. ומדוייק בל׳ אדה״ז שם (בס״ו) שדרך תיקון המורייס הוא ע״י לחם ה״ה חשוב וכו׳. והיינו רק בדבר שיש לו חשיבות (עיי״ש בשו״ת הצ״צ שלחם לבב אנוש יסעד). ועיי״ש עוד בשו״ת הצ״צ לסמוך ע״ד שו״ת הנוב״י מהדו״ת יו״ד סנ״ו שהרמב״ם ורבו הר״י מיגאש לא ס״ל להחמיר בדרך שעיקרו בכך. (אבל ראה בשו״ת הצ״צ או״ח סנ״ג). וראה קובץ דברי תורה חי״ט (כולל מנחם) ע׳ עא מש״כ עוד בד׳ הצ״צ. 

ולהוסיף עפמש״כ בשו״ת מנח״י ח״ב סכ״ח (וראה גם בשו״ת חת״ס יו״ד סע״ט. ועוד) שהוא רק משום דבר המעמיד, ובזוז״ג מותר. [וסיכום כל השיטות בדבר שעיקרו בכך - בקובץ זרע יעקב אדר א׳ תש״ס (גל׳ יד)  ע׳ קלג ואילך].

וכיון שהוא רק ספק איסור - אין כאן משום אין מבטלים איסור לכתחילה. ובכלל, בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע אי״ז בגדר ביטול איסור לכתחילה (ראה תוה״א ס״ו, ב. וראה בארוכה מעדני אשר לונצר או״ה ספ״א). וגם שאין כוונתו לבטל כלל, ואין כוונתו על החלב ואינו רוצה ליהנות מזה. ואדרבה. (ראה עד״ז בשו״ת טוטו״ד הנ״ל).

(ולהעיר מהשקו״ט באב״י אי שייך לאסור משום ביטול איסור לכתחילה. או שהוא רק משום גזירה אטו ב״י. וראה הנסמן בדברי שמואל ראטה יו״ד סקכ״ב. ולד׳ הרשב״א בכלי שדרכו להשתמש בשפע שכל שאא״פ לבוא לידי נתינת  טעם ל״ש לאסור משום ביטול איסור לכתחילה - ה״ה הכא. ולהעיר שבמקו״ח ומגן האלף בקו״א (שבסוה״ס) סכ״ד בסופו הקשה בכל בישול בכלי איסור שהרי אין כוונתו לבטל).  

ועוד שמכיון שתשמישו בכ״ר, ה״ז כדבר שצריך קליפה  ואא״פ לקולפו (ראה רמ״א יו״ד סצ״א ס״ד. ובנו״כ).