Halacha2goThe one minute halacha

ברכת הזימון ברמקול 

ע״פ הכרעת הפוסקים שאין הרמקול בגדר קול אדם (ראה בארוכה אצלנו במ״מ וציונים שבגליון העבר - הלכה יומית אות תרמב) - האריכו חכמי זמנינו בנדו״ד, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

אמנם, גם לדעת האוסרים, פשוט שכשאין מדברים דבוק בשפופרת מתפשט הקול לכל הצדדים (ראה אג״ק חי״ג ע׳ רכא). ובאמת, המציאות היא שגם מרחוק שומעים קול הטבעי ע״י תגבורת של הרמקול, וכנראה במוחש שכשכו״כ מדברים בקול נשמע למרחוק יותר. וה״ה והוא הטעם כשקול הרמקול מצטרף לקול הטבעי.

והנה, בברכת אירוסין בלא״ה אין מנין עשרה מעכב, ראה ב״ש אה״ע סל״ד סק״ז. ואף אם החתן שומע ע״י רמקול, והרי המסד״ק מוציאו יד״ח (ראה שו״ת נובי״ת אה״ע ס״א. ועיי״ש בנוגע להכלה. ושקו״ט בזה. ואכ״מ. אבל בתבו״ש יו״ד ס״א סקנ״ט שאינו מוציא יד״ח החו״כ, שהברכה רק עבור הקהל. וראה שו״ת הר צבי יו״ד ס״א. אג״מ אה״ע ח״א ספ״ז), ובפרט בברכת בפה״ג (ראה קו״א לפנ״י מס׳ כתובות. דרה״ח דיני ברכת אירוסין ס״ו. עזר מקודש סל״ד. ועוד) - כיון שהחו״כ שומעים גם קולו של המברך שעומד בסמיכות מקום לית לן בה. (ראה שו״ת שבה״ל ח״י סרמ״ד ורמה). ומשום תרי קלי לא משתמעי - כיון דחביבא יהבי דעתייהו.

ובברכת נישואין - אף שצ״ל עשרה, אבל מהיכא תיתי שצ׳ שישמעו כולם, וסגי בעשרה הנמצאים שם. וכ״כ בשו״ת שבה״ל ח״י סרמ״ה. וי״ח. ואכ״מ. ולהעיר משו״ת ר׳ ידידי׳ טיאה וייל סכ״ח שבאין ט׳ עונים ה״ז ברכה לבטלה. (ובאג״ק הנ״ל מביא מש״כ השואל שאין עשרה שומעים קול הטבעי. אבל לכאו׳ מיירי מענין חזרת הש״צ וכיו״ב. ואין מכ׳ השואל תח״י). ועוד זאת, כנ״ל, ששומעים גם קולו הטבעי.

והנה, בברכת הזימון כ׳ בב״י סקצ״ג שצ׳ שישמעו. וכ״פ בשו״ע שם ס״א. (אבל ראה בד״מ שם. וראה שו״ת דבר יהושע ח״ב סל״א). ועפ״ז כתבו הפוסקים שצ״ל בקו״ר, ראה משנ״ב סקט״ו.

ולכאו׳ ראי׳ אלימתא מחרש שאינו שומע, שנפסק הדין בסקצ״ט בסופו שמצטרף לזימון. ודוחק לומר שהכוונה שמזמנים עליו, אבל הו״ע א״י ברכת הזימון. ובערך לחם למהריק״ש שם שא״צ שישמע ממש, וסגי במה שרואה ביטוי שפתים. 

אולם. בשו״ע אדה״ז (שם ס״י. וכ״כ עוה״פ רסי׳ ר), דקאי רק בזימון בעשרה. ומ״מ, אא״פ להוכיח מזה להיפך, דהרי קאי התם בשמיעת ברכהמ״ז גופא. ואין הכרח שכ״ה גם בשמיעת הזימון.

ואת״ל שזימון דומה לברכו מפי ש״צ כמשמעות הגמ׳ (ברכות מט, ב. וראה גם לענין מי שלא שמע מהמזמן בביאור, בשו״ע אדה״ז סקצ״ה ס״ד. סקצ״ח ס״ב) - הרי צ׳ שיהא לכה״פ ט׳ שומעים ועונים, ראה שו״ע אדה״ז סנ״ז ס״ה ובקו״א שם סק״א. משנ״ב בבה״ל רסי׳ נז ד״ה ועונים. ויש שכתבו שאף שצ׳ לשמוע אין בזה גדר שוכ״ע, לפי שא״צ לצאת בדיבורו. וגם כשאינו שומע מב״ח כ״א מרמקול יצא. ויל״ע.

ויש שה״ר מפמ״ג סקצ״ז בא״א סקי״א שמוציא יד״ח השומעים בזימון. אבל ראה קובץ בית אהרן וישראל חו׳ קח ע׳ קמד בדחיית הראי׳. וראה גם שו״ת ברכת ראובן שלמה ח״ג ספ״ב. ברכת אהרן בוארון סקל״ד.

והאריכו בכ״ז בקובצים תורניים דזמן האחרון (קובץ בית אהרן וישראל חו׳ קג. קה. קו. קז. ועוד. קובץ אור ישראל תשרי תשנ״ט ואילך. וי״ל בפ״ע בס׳ על הפרק ע׳ תשסא ואילך. וראה קונט׳ קול אומרים). ובשו״ת שבה״ל ח״י ס״מ כ׳ להקל שברכת הזימון אינה כ״א הזמנה לברך ולא ברכה, וממילא א״צ להוציא יד״ח. וראה עד״ז בארוכה בברכת אהרן שם. שו״ת משנת יוסף ח״י סצ״ז. מטה אשר שרייבר ח״ג ע׳ מה. ועוד. וזהו בנוסף להנ״ל - והוא העיקר - שיש עשרה השומעים קול הטבעי.

ומעשה רב עדיף, שכן נהגו להקל בכו״כ מקומות. והועד בפנינו מפי גדולים וטובים, דחזי לרבנן קשישאי דעבדי הכי. וכ״ה בסרט וידיאו מהתוועדות. ותו לא מידי.