Does a Bechor get a Double Portion of a Bank Account?
A bechor (a firstborn son) receives pi shnayim (a double portion) of his father’s inheritance. However, he is entitled to a double portion only of assets that were b’muchzak (in his father’s possession at the time of his passing). A bechor does not receive a double portion from assets b’raui (that have not been actualized yet). There’s a discussion among poskim whether stocks, bonds (corporate and government), bank accounts, and insurance policies are considered muchzak or raui. While there are a range of opinions on the matter, the following is the consensus among poskim:
Shares of stock in a company have the status of muchzak; they are considered to have been in the father’s possession at the time of his passing since they confer ownership in the company.
Bonds have the status of raui, since it is considered a debt owed to the father.
Bank accounts are raui. One reason for this is that banks usually invest the depositor’s money, and don’t hold it at the bank; the money would therefore not be considered as being in the father’s possession at the time of his passing. This is the position held by most poskim despite the fact that these days money in the bank is generally more secure than if it were kept at home.
The proceeds of a life insurance policy are considered raui, since the money isn’t paid out until the passing of the insured.
In any inheritance case the particulars of the situation should be addressed in a din Torah, or through a neutral party such as a rav, who would arbitrate among the brothers in a fair manner al pi Torah (according to Torah). #427
ראה שו״ע חו״מ סרע״ח ס״ג ואילך.
ובעיקר הענין, בנוגע למעות שבבנק (וכן בשאר השאלות שבפנים), האריכו כבר גדולי הפוסקים אשר מלפנים. וכן גם בדור האחרון - ראה שו״ת אג״מ אה״ע ח״א סק״ד. שבה״ל ח״ד סרט״ו. (אלא דאיהו קאי שם בנוגע למעות שבבנקים שבאה״ק ע״פ הית״ע. והו״ע הקובע ברכה לעצמו. וקנה שביתתו במק״א. ולהעיר שבשו״ת יבי״א דלקמן כפה״נ לא שת לבו לדבר הזה). שו״ת יבי״א ח״ח חו״מ ס״ח. ועוד. ויש שחילקו באופנים שונים בין סוגי התוכנית פקדון שבבנק. וראה בכ״ז בהנסמן בדרכי חושן סילמאן חו״מ שם ס״ז. פת״ח ירושה פ״ב סל״ו.
ומה לנו להכריע בדבר שנחלקו בו גדולי הפוסקים, והדבר מסור לשיקול דעתם של גדולי ההוראה. ולא באנו כאן אלא ליישב מה שהעירני ח״א, שמד׳ שו״ת שאילת יעבץ ח״ב סל״א לכאו׳ ראי׳ לסתור למש״כ בפנים, ממש״כ שם שאם ירצו בעלי העיר יכולים לקחת מן הממון לצורך העיר או בשעת תגר מלחמה - שד״ז ל״ש בזמנינו כלל ועיקר. ובאמת כדברים האלה כבר כ׳ להעיר אאזמו״ר זצ״ל בספרו שמ״ב סקצ״ג בקו״א סק״ה. אבל סיים עלה בצ״ע.
ונראה בטעמו של אאזמו״ר זצ״ל שלא הכריע כן, שסו״ס הרי לא זו בלבד עיקר טעמו של היעב״ץ, עיי״ש בפנים בתשובתו, שר״ל שאפי׳ בפקדון ממש אצל שולחני כשיכול לכפור, דינו כראוי. ועוד, שבעיקר, הרי כוונת היעב״ץ להביא סימן שהוא בגדר מלוה, ופשוט שלא הסימן עיקר. ומה גם שבשאר אחרונים כתבו כו״כ טעמים אחרים בדבר. וראה גם בשו״ת גוו״ר אה״ע כלל ד סי״ט שלא חילקו בזה בין הלואה בטוחה לשאינה בטוחה. והעיקר בד״ז, דלאו הני מעות שבק אבוהון (ראה רשב״ם ב״ב קכג, ב) - ראה גם בשו״ת יבי״א הנ״ל. וש״נ.
ועוד וג״ז עיקר, שכיון שהוא ספיקא דדינא אא״פ להוציא מהפשוט, הנחשב למוחזק - ראה שו״ת בעי חיי סר״ו. (אבל ראה פת״ש סרע״ח סק״ג. דברי גאונים כלל יב ס״ה. (וד׳ המהרי״ט שהביא - הוא בשו״ת מבי"ט ח״א סרפ"ד). וראה בארוכה בשו״ת כסאות לבית דוד ח״א סס״ד. וש״נ. וראה גם שו״ת דברי שלום מזרחי ח״ט הל׳ נחלות סמ״ג. ושנ״ת).
וכמדומני שראיתי באיזהו מקומן סברא חדשה בארץ, שכיון שתלוי בפלוגתא דרבוותא, הרי מה״ט גופא אי״ז ״בכלל אשר ימצא לו״. וילע״ע.