Plunging a Clogged Toilet on Shabbos
The Gemara discusses a rainwater pipe that becomes blocked on Shabbos by grass growing inside or getting washed in. It is mutar (permitted) to stomp down on the obstruction if it is done unobserved (b’tzin’a). Although removing the grass (or leaves) in the regular manner is assur (forbidden), we may use our feet to clear the obstruction since it is k’lachar yad (“backhanded”, i.e., indirectly); since water might otherwise leak into the house and cause the homeowner to suffer a great loss, resolving the issue with a shinui (change) from the usual manner is permitted.
With the advent of indoor plumbing, contemporary poskim vigorously debate this issue and compare the crude sewer system of old to modern toilets—how unblocking the gutter and removing clumps of grass may or may not be comparable to using a plunger on indoor plumbing. They also question the nature of the Gemara’s stance: which melachah (forbidden work) does stomping circumvent? Is clearing the pipe an issur d’oraisa (Biblical prohibition) of mesaken mana (fixing a vessel—which is a derivative of makeh b’patish—the final hammer blow) or is tearing the grass the issur d’oraisa of tolesh (detaching, a derivative of kotzer—harvesting)? Or is clearing a drainpipe just an issur d’rabbanan (Rabbinic restriction) of nir’eh k’mesaken (appearing to repair a vessel)?
On one side, there are poskim who claim that plunging a toilet is a completely different function than clearing grass from a pipe—it is only an alternative to regular flushing and does not involve any foreign substance. It is a normal and temporary, if unpleasant, outcome of normal usage and not the result—like a blocked gutter—of long-term neglect. Others maintain that the growing grass is the issur d’oraisa referred to by the Gemara and plunging a toilet does not interfere with any vegetation. There are authorities who state that clearing the debris in a modern plumbing system doesn’t involve breaking up a solid obstacle, unlike clumps of grass in pre-modern (and current-day) gutters. In all these cases, the entire issue becomes, at most, an issur d’rabbaban—so clearing the toilet with a plunger is permitted, since factors such as human dignity and comfort allow for leniency.
However, those halachic authorities who argue that clearing the toilet is related to the issur d’oraisa of mesaken would consider a plunger the usual manner of clearing a pipe—unlike a human foot—and we would therefore be hard-pressed to find leeway for using it routinely on Shabbos. (In this category, there are some poskim who distinguish sluggish performance from a complete blockage—since the former does not involve changing the toilet’s status from non-functioning to useable.)
In the absence of a clear psak on plunging, these are the practical solutions: Waiting to deal with the issue until after Shabbos, if possible, is ideal and other means of un-stuffing a toilet (such as applying pressure with a high stream of water) can also be attempted. A non-Jew would be permitted to un-clog a toilet (or another plumbing problem, such as a backed-up drain) on Shabbos—even among the strictest of contemporary poskim, most rule that this is permissible. t is also acceptable for a Jew to use the plunger either with a shinui from regular usage (such as plunging one-handed), or in tandem with another person, so the melachah is not performed by a single individual.
פומפה לשחרור סתימות באסלה בשבת
בפנ״י כתובות ס, א שבצינור שעלו בו קשקשים קאי באיסור דרבנן. וכ״כ בפמ״ג סשל״ו במ״ז סק״ט. שו״ת מהר״ם שיק או״ח סק״ו ד״ה ונהי. וראה ערוה״ש סכ״ה. מנחת פתים שם. ועוד כמה אחרונים. וראה שו״ת מבית מאיר סו, א. וכדבריהם כן הוא כבר בראשונים - בסה״ת סקמ״ב.
אמנם, מ׳ רוב הראשונים דמיירי באיסור דאורייתא - ראה רי״ף שבת פכ״ב. תוס׳ כתובות שם ד״ה ממעכן. רשב״א שם ובשבת קל, ב. רמב״ן שבת שם. רא״ש שבת פכ״ב ס״ט. ראב״ד שבת פ״ו ה״ט. ועוד. וכ״מ גם בד׳ הר״ן (שבת סא, א - בדפי הרי״ף). אלא שבדבריו - כמה גי׳ ופי׳ (ראה פמ״ג שם. מאמ״ר סשל״ד סק״י. תהל״ד סש״ז סק״ה. ועוד). וראה גם בס׳ החיים למהרש״ק סש״א סמ״ה שהוכיח כן. וכן יש להוכיח מד׳ המג״א סש״ז סק״ז בשם הגהות מרדכי שהתירו לו שלא יבא לעשות בידים. והרי במג״א סשל״ד סק״ג כ׳ דל״א הכי אלא באיסור דאורייתא. אבל ראה בשו״ע אדה״ז סרס״ו בקו״א סק״ב. ואכן בתהל״ד סש״ז סק״ה ובשבה״ש מלאכת קוצר סי״ח תפסו ע״ד האחרונים שכ׳ באו״א. (וראה מש״כ בחזו״א סנ״ו סק״ב. ומה שהעיר עליו בטל חיים שבת ס״ב סק״ט - בארוכה). וראה בארוכה בשו״ת דבר יהושע ח״ב סמ״ט מה שהוכיח במישור מכ״מ. ועד״ז בשו״ת יבי״א ח״ה סל״ג. הליכות עולם (להנ״ל) ח״ד ע׳ קנה ואילך. (וראה מנחת יעקב (דהאן) שבת פ״ג סל״א מה שנדחק לעשות סניגור לדברי האחרונים). וכ״מ דעת אדה״ז בסש״ז סוסי״ב במוסגר. וראה זכרון יוסף ס״ק קסז. וכ״כ כמה אחרונים - ראה בסדר משנה יו״ט פ״ו ה״ט. ועוד. ולהעיר שבמתקן דרבנן מצינו בכ״מ שדייקו, וכן דייק אדה״ז בכ״מ, לכתוב: כמתקן.
וכהנ״ל תלוי בשקו״ט באיסור מתקן מנא כשיש קלקול חיצוני, ולא נתקלקל גוף הכלי. והרי אנן קייל״ן שגריפת תנור אסורה רק משום מוקצה (ראה שו״ע סתק״ז ס״ד. שו״ע אדה״ז שם ס״ט. ובס״י שם: כמתקן כלי. וראה במ״מ וציונים שם. ואכ״מ. וראה במשנ״ב שם בבה״ל). והאריכו בזה בראיות לכאן ולכאן. וראה שו״ת דבר יהושע שם. הלכה שלימה מכה בפטיש סכ״ב. וש״נ.
ולמ״ד שאי״ב משום מתקן מנא מדאורייתא - עכצ״ל בדעת הראשונים שכתבו שאיסורו דאורייתא, דמיירי בעשבים מחוברים משום תולש, או שהכוונה משום בונה. אבל בגמ׳ כתובות ס, א (ובכ״מ) להדיא, שאיסורו משום מתקן מנא. ועכצ״ל שבמחובר ה״ז תיקון בהקרקע. אלא שגם בזה מ׳ כמה מהראשונים דמיירי בתלושים, ראה מאירי ור״י מלוניל דלקמן. ובתוספתא עירובין פ״ח ה״ה: שעלו בו קוצים וקישושיות. וראה בערוך השלם ערך קשקש. ולהעיר שבערוך ערך קש בפי׳ קשקשים: ע״ג הקש וע״ג התבן. והרי תבן לא משכחת במחובר (שבת קנ, ב. וראה ערוך ערך תבן. וראה בארוכה בפירש״י ותוס׳ שבת ר״פ כירה ובמפרשים שם. וגם לפי רש״י שם - י״ל דמיירי רק בגבבא ולא בתבן. וראה פירש״י שבת קמ, א ד״ה תבן. זבחים קטז, ב ד״ה עיזא. אבל להעיר שבלשון תורה פירש״י שמות ה, ז, שתבן הוא אשטובל״א, דהיינו גבבא). ומ״מ, י״ל שבערוך מפרש קשקשים בכ״מ לגופו, וכאן מפרש במחובר דוקא. ובפי׳ ריבב״ן שבת קמד, ב: קשים של שבולים וקיסמין. וכ״מ קצת באגודה שבת פכ״ב ד״ה היוצא דמיירי בעפרורית. ועוד, שבכ״מ הובא הל׳ צרורות (ולדוגמא, במלא הרועים דלקמן). ובפרט את״ל שי״ב גם גדר מוקצה - ראה לקמן - ולהסוברים שאין מוקצה במחובר (אבל ראה שו״ע אדה״ז סשי״ב ס״ט. סשל״ו ס״ד). ובפמ״ג שם העיר מעשבים שעלו ע״ג הכלי (שו״ע סשל״ו ס״ה). ותלוי גם בפי׳ קשקשים - ראה פירש״י כתובות שם. ב״ב פ, ב. וראה שו״ת הצ״צ יו״ד סס״א סוסק״ד.
ומכח כהנ״ל נכנסו כו״כ לדון בחילוקים מחילוקים שונים בין צנור לסתימה בביהכ״ס, וחלקם נז׳ בפנים. אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ובפרט בחשש איסור דאורייתא. ועכ״פ, פשיטא לן שאאפ״ל ולחלק שבצינור מיירי בסתימה מעלייתא, סתימה גמורה, משא״כ בסתימה שבביהכ״ס - שהרי מזה שאפשר לבטל הסתימה ע״י מיעוך גרידא ברגליו, מוכרח שאי״ז סתום כ״כ. אבל ראה בשו״ת בא״מ ח״ג ס״ע. ולהעיר מסה״ת הנ״ל דהו״ל תיקון עראי. ולכאו׳ ר״ל שחוזר לסורו, ובדוגמת שינוי החוזר לברייתו. ויל״ע בדעת שאר הראשונים דס״ל שה״ז מתקן מנא מה״ת, מאי טעמייהו, בענין זה.
ועוד מקום לדון גם בעושה בשינוי - במש״כ במאירי (שבת קמד, סע״ב) ובפי׳ ר״י מלוניל (שם פכב ד״ה גונח) שהתירו רק למעך ברגליו אבל לא להסירם הנה והנה, והב״ד במשנ״ב סשל״ו סקמ״ז. וא״כ גם בעושה כלאח״י - ק׳ להתיר בעניננו. ונ׳ בכוונתם שע״י שממעכן ברגליו ואינו מסירם הנה והנה ברגליו, נזכר הוא שלא יבוא לאיסור דאורייתא לתקן כדרכו. (ואוצ״ל: ואינו נזהר). וראה עד״ז בסדר משנה שם. וא״כ ה״נ בעניננו שייך חשש הנ״ל. ואיברא דמ׳ קצת בטעמא דמילתא מחשש שמא יבא לאיסור טלטול בידיו. וזה ל״ש כאן מטעמי נקיות. אמנם בתוס״ש סש״ז סקי״ב מ׳ שפי׳ בכוונת הגמ״ר (שהובא במג״א שם) שגם בצנור לא יבא לעשות בידים לפי שמאוס. וראה בציונים לשם - במהדו״ח. ועצ״ב מש״כ במאירי שם שדרך לנענע הקשקשים בגופו. ואוצ״ל: ואינו ניכר. ור״ל שהיתר טלטול בגופו הוא רק בדבר שאין דרך לטלטלו כך. (אבל ראה בשו״ע אדה״ז קו״א לסרס״ו סק״ט. סש״א סל״ט ובקו״א סק״י. וצע״ק בסש״ח ספ״ד. ואכ״מ. וכ״מ בא״א מבוטאטש סש״ט ס״ד. וראה תהל״ד סש״ג סק״ט. וכ״מ גם במשנ״ב סש״ב בשעה״צ סקל״ה. ולכאו׳ סותר למה שהב״ד המאירי כנ״ל. ולהעיר גם ממשנ״ב סש״א סקפ״ח. ועיי״ע בשש״כ - במכ׳ שבסוה״ס ד״ה גם. שו״ת מנח״ש ח״א סי״ד סק״ב).
כן להעיר שבכ״מ בטעם ההיתר משום דלא מינכרא (ריטב״א ר״ה לב, ב. מאירי שבת קל, א. עירובין סז, ב. המכתם ביצה ט, א. ועוד). ובפשטות, היינו לא מפני שהוא בצינעא כ״א מצד אופן עשייתו שממעכן ברגליו. ובריטב״א שבת סד, ב: שאינו עושה אלא כלאח״י וכאילו אינו מתכוון לכך. וצ״ע לומר כן בנדו״ד, גם אם נעשה בשינוי. אבל ראה בשו״ת הריב״ש סוסי׳ שפז, דמ׳ שכ״ה בכל כלאח״י.
וכן יל״ע בגדר שאין מדמים שבותים זל״ז. וראה אצלנו במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תרנה. ובפשטות, אי״ז כלל מוחלט, ותלוי באם סוג השבות דומה, ולדוגמא - שבות דכלאח״י או שבות אחר, וכן אם טעם ההיתר דומה, כבנדו״ד שהוא ג״כ משום הפסד.
ועוד צ׳ לברר מהות השינוי, שהרי אין כל השינוייים שוים (ראה חי׳ הצ״צ ביצה יג, ב. אג״ט בפתיחה. אג״ט מלאכת אופה סקמ״ד. ושם שבמיעוך הצנור אין שינוי בצנור המתוקן, רק בהעושה שממעכו כלאח״י. אבל ראה שו״ת דבר יהושע שם סק״י שעיקר התיקון כשמוציא הקשקשים לגמרי ומנקה הצנור, אבל אם ממעכן רק כדי שיוכלו המים לצאת ואינו מוציאן לגמרי ה״ז שינוי בגוף התיקון, שינוי בהנפעל. אלא שלא הביא ד׳ אג״ט הנ״ל במלאכת אופה. ולכאו׳ כ״מ קצת בד׳ מאירי ועוד הנ״ל).
כן יל״ע שהרי ההיתר הוא רק בצינעא. ובירו׳ כלאים פ״ט ה״א (וש״נ): מקום צנוע. ויל״ע באם הותר כן בפרהסיא, שבר״ן שבת שם כ׳ דאפשר דל״ד בצינעא, דאי לא אפשר בצינעא שרינן אפי׳ בפרהסיא. (וצ״ע בכוונת המכתם ביצה יד, ב (ד״ה מניחו), באם ס״ל הכי, וסותר קצת למש״כ לעיל (ט, א)). והוא לטעמי׳ בפ״ק דביצה (ד, ב - בדפי הרי״ף) שאי״ב משום מרא״ע. והעתיקו בב״י. אלא שבשו״ע השמיט המחבר לד׳ הר״ן. וראה בא״ר משה״ק. וכן במשנ״ב בבה״ל ד״ה בצינעא ר״ל ששאר הראשונים לא ס״ל הכי. והרי לדידהו טעם ההיתר לפי שבאיסור דרבנן ל״ג מרא״ע בחדרי חדרים.
וכיו״ב בתי׳ אחרים. ולהעיר שבר״ן עצמו הביא ב׳ תי׳. ועוד להעיר שבר״ן ביצה שם תי׳ באו״א, וגם שם - ב׳ אופנים. וא״כ יוצא שלפ״ד שם אסור בפרהסיא. וי״ל. וראה עו״ש סש״א סקס״ז.
ובכמה אחרונים הב״ד הר״ן שבת להתיר למעשה בצינעא, ראה בעו״ש ותוס״ש סשל״ו. וכן הביאו בנשמ״א כלל סב סק״ג. ושו״מ בשו״ת חו״י סק״נ שכ׳ כן מד״ע, שמש״א בצינעא היינו לרווחא דמילתא. (ולפלא בחי׳ כת״ס ע״ז כב, ב ד״ה ויגעתי, שכ׳ בפשי׳ שבפרהסיא חששו למרא״ע ולא התירו אלא בצינעא. ולא הביא מכהנ״ל. וכפה״נ כוונתו לפי שאר הראשונים. וכן צ״ע מש״כ שמיעוך בצנור חמור טפי משאר מרא״ע כיון שאסור בעצם. ובר״ן ועוד ראשונים - להיפך).
וי״ל בנדו״ד, שביהכ״ס דינו כבצינעא - ראה מלא הרועים ערך מרא״ע סק״ט, במש״כ שבצינור הוא על הגג ויותר פרסום מחצירו, עיי״ש. ועייש״ע סקי״ג.
ועוד יש להאריך בענין שבות דשינוי ואמירה לנכרי הי מינייהו עדיף, יעו״ש בר״ן סד״ה ובמקום. ועוד לו שם ד״ה גרסינן. ותליא בב׳ תי׳ שבר״ן שבת שם. וראה שו״ת הריב״ש שם. מג״א סש״ז שם. ובשו״ע אדה״ז סשל״ד סכ״ה נקט כתי׳ קמא. וראה תהל״ד סש״ז סק״ה. סשכ״ח סקנ״ז. קצוה״ש סקל״ד בבדה״ש סק״ו. ונגענו בזה במקצת במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תרנה. ומרוב הטירדות לא נתנני עתי להאריך כפי חפצי.
ואציגה נא ציונים אשר עמדי, מד׳ פוסקי זמן האחרון ששקו״ט בזה: שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל ס״פ סקס״ט ובקו״א שם. שו״ת אג״מ או״ח ח״ד ס״מ סק״ט. מנח״י ח״ב סע״ד. ח״ה סע״ה סק״ב. ח״ו סכ״ט. ח״ז סי״ט. חלק״י או״ח סקנ״ח. בא״מ ח״ג ס״ע. אבן ישראל ח״ח סל״ד. ויען יוסף ח״א סקמ״ט. ח״ג סתי״ד. אהל יששכר סכ״א. משנ״ה ח״ו ספ״א. שש״כ פי״ב הע׳ נב. וראה קובץ אוצרות ירושלים חלק רלא. פרי תמרים גל׳ א. נשמת שבת ח״ו סרנ״ב.