Halacha2goThe one minute halacha

פרטי דיני קדימה בברכה״נ - הלא הם כתובים על ספר בטושו״ע או״ח סי׳ קסח וריא ובנו״כ שם. סדר ברכה״נ לאדה״ז פ״י. 

שלם עדיף מחביב - מג״א סרי״א סק״א. סדר ברה״נ שם ה״ו. וצ״ע טובא, במה שנהגו העולם לברך על מיני מזונות החביבים ולא על שלמים. ואולי ס״ל דל״ש בזה גדר הידור מצוה על שלם. וטעמא בעי. 

והנה, ידועה הקושיא, שהרי ז׳ מינים קודמים לשלם (וכדמוכח גם מזה שפרוסה של חטים קודמת לשלימה של שעורים), ולדעת הרמב״ם חביב קודם לז׳ מינים, וכדלהלן, והני מילי סיתראי נינהו.

ובאמת, יתכן לומר בד׳ המג״א שמה ששלם קודם לחביב אינו ע״פ דעת הרמב״ם. (וראה גם מג״א סי׳ קסח סק״ו). וכן מפורש ברא״ה (ברכות לט, ב). ורק בשאינו חביב כ״כ, שלם קודם. ועצ״ע בדברי אדה״ז ושאר הפוסקים שנקטו לתרווייהו בהדי הדדי.

כן יתכן לומר שד׳ המג״א מיירי במין אחד דוקא, כשא׳ חביב לו יותר (ראה מטבע הברכות (שטרן) ס״ז סק״ה), אבל ג״ז אינו עולה יפה עם ד׳ אדה״ז.

עוד אפ״ל דמיירי כשאינו חביב לו באותה שעה (פני אפרים בומבאך סי׳ קסח ס״א. ועיי״ש בסרי״א בהגהות למג״א סק״א). וג״ז מן הדוחק. 

וכבר עמדו בזה האחרונים - ראה ראש יוסף ברכות מא, א ד״ה המ״א. פמ״ג סרי״א בא״א סק״ד. חי׳ מהר״ם באנעט (ביאור מרדכי ברכות פ״ו סרמ״ד). וראה שערי ברכה סל״א. קובץ מגדל אור חו׳ ח ע׳ שט.

ובהתאם לכהנ״ל, יל״ע בז׳ מינים גופא, כשהמאוחר בפסוק שלם, כגון חצי תאנה ורמון שלם, אי קודם להמוקדם בקרא. ולכאו׳ תלוי בהסברת גוף דין הנ״ל. ובמשנ״ב סק״ד ובשעה״צ שם כ׳ בפשי׳ שגם באופן זה כל המוקדם קודם. ואף שאדה״ז השמיט ד״ז (וראה מש״כ בשמירת הברכות גדסי ע׳ 141 הע׳ 43, ואינו מוכרח) - לכאו׳ מוכח כן מדין פרוסה של חטים שקודמת לשלימה של שעורים. וכ״כ ביהק״ט ברכות פ״ה ה״י.

ולפ״ז, גם בכגון דא צ״ל מניח פרוסה בתוך שלימה, וכמשה״ק במחה״ש סק״א. וראה בשעה״צ סק״ג בישוב קושייתו. אך באמת ד׳ המחה״ש קאי רק באופן שיש שם פרי שאינו ממין ז׳. וצ״ע שבזה מ׳ בשו״ע ס״ד שמברך על מין ז׳, ותו לא. וע״ד שלימה של שיפון (שבמג״א סי׳ קסח סק״ב. סברכה״נ ה״א). אבל בנדו״ד, לכאו׳ נ׳ שגם למג״א יש מקום לסברא זו. ועצ״ע.  

והנזכר בפנים להקדים דבר חשוב לשא״ח, וכגון דבר שמועיל בו ק״ס לברך ברכהמ״ז - כ״מ בסברה״נ פ״ט ה״ז.

והנה, ד״ז הובא שם אגב גררא בדין שאין דבר שא״ח פוטר ברכת החשוב אא״כ במתכוון לפוטרו, ומפרש שם דקאי בדבר שיש לו דין קדימה לברכה, ומביא דוגמא ממעשה קדירה ופהבכ״ס (ועוד כיו״ב). ודוגמא הנ״ל הוא ע״פ ד׳ הרשב״א (בחי׳ ברכות מא, א סד״ה ולענין. מב, ב ד״ה או דילמא). וכ״ה בעוד ראשונים שם. וראה פמ״ג סי׳ קסח במ״ז סק״ז בנוגע לפת ופהבכ״ס. (וכן יין שבתוך הסעודה נק׳ א״ח לגבי יין שלאחר הסעודה - רמב״ם ברכות פ״ד הי״ב. טואו״ח (ובשו״ע אדה״ז) סי׳ קעד (ס״ט). ט״ז שם סק״ד ומג״א סק״ג). 

ולכאו׳ צ״ע, שהרי במ״מ של מין דגן קודם לאורז, לפי שהוא ממין ז׳, והרי בלא״ה קודם מצד חשיבותו, שי״ב דין קב״ס. (אלא שי״ל דאין מזה נפק״מ, ועדיפא מינה קאמר שמפורש חשיבותו בקרא. ועדיין יש בזה מקום עיון, בחשוב יותר מצד דין קב״ס, אם קודם לחביב, לדעת הרמב״ם שחביב קודם לז׳ מינים, ולדוגמא  בפהב״כ ומעשה קדירה, וחביב עליו מעשה קדירה. (ועד״ז יש להסתפק, אם דין חשיבות מצד קב״ס, קודם לז׳ מינים המפורשים בקרא, והיינו בפהב״כ משיפון ומעשה קדירה מחטים - איזה קודם). ואת״ל שפת קודם לכ״ד - איכא נפקותא בהא מילתא, שגם באורז חביב יקדים הדגן. ויל״ע בכ״ז. ולא מצאתי בירור בזה לע״ע). 

אולם, אדה״ז נקט לדין הנ״ל רק בדיני גרירה ולא בדיני קדימה. (ובשו״ע אדה״ז סר״ו ס״י בדיני גרירה לא הובא כלל כ״א במין ז׳ או חביב). וטעמא בעי.

וכתבנו במק״א שיל״פ בדבריו שבאמת לא קאי כאן בדיני קדימה, ומיירי באופן שמאיזה סיבה שתהי׳ אי״ב חיוב קדימה, ומ״מ חשוב יותר כיון שי״ב דין קדימה מצ״ע. (ובל׳ אדה״ז שם ה״ו: דין קדימה וכו׳ אילו היו שניהם לפניו. ויש לחלק). וקצת סייעתא ממש״כ שם בה״ז בסופו, שבישנו לפניו יברך על המוקדם תחילה, אף שבלא״ה צ״ל כן מחמת דיני קדימה. ומ׳ דמיירי גם כשא״צ עכשיו להקדימו. (ואכן מצינו חילוק בזה, אם בטל דין הקדימה לגמרי (ראה סה״ש ת״ש ע׳ 106), או שמותר להקדים מין המאוחר (ראה עד״ז ביאור סברה״נ (גרין) פ״י ה״ב הע׳ 7. וש״נ)). 

ומדאתינן להכא, אמינא מילתא חדתא, שאוי״ל יתירה מזו, שבפהב״כ ומעשה קדירה (וכיו״ב), באוכלם שלא בק״ס אי״ב דין קדימה כלל, ומ״מ פהב״כ חשוב יותר. (ויומתק ל׳ אדה״ז שם ה״ז: ״בין דבר החשוב לשא״ח כ״כ״). וכ״מ מל׳ אדה״ז שם שרק בנוגע למעשה קדירה ופהב״כ (ובכל כיו״ב) הביא הטעם (בה״ז) ״שאינו בדין שיפטור מי שא״ח את החשוב שלא בכוונה״, משא״כ בדיני קדימה (בה״ו), שבזה פשוט מצ״ע שאין שאינו מוקדם פוטר המוקדם. ומשו״ה פלגינהו בתרתי (בסוף ה״ז), שכ׳ שי״א ״שאין חילוק כלל בין דבר החשוב לשא״ח כ״כ [ומוסיף יתירה מזו:] ואפי׳ יש לא׳ דין קדימה וכו׳". וככל הדברים האלה יש להעמיס גם בד׳ הרשב״א שם.

ואדיר חפצנו להרחיב בפרטי דין הנ״ל שאין ברכת שא״ח פוטר החשוב בגררא, ובמקום שאמרו לקצר א״ר להאריך, ובפרט שד״ז קובע ברכה לעצמו (ובעז״ה, ובל״נ, בכינוס תורה באסרו חגה״ש הבעל״ט בבית חיינו (770) זמן ינתה לנא ופשרא אחוא, בדא״פ וכפי מיסת הפנאי). 

[ולא נפלאת היא מאתנו שיש פוסקים באו״א בכל המובא בפנים. ולא נז׳ דבריהם כאן, בהיות שבשו״ע לא הכריע המחבר בכ״ז. וכן המג״א לא הכריע בדבר. ואנו אין לנו אלא דעת אדה״ז בסברה״נ, עפ״ד הט״ז סק״א שרבו הדעות ואין לנו הכרע הלכתא כמאן ודעביד כמר עביד. ועיי״ש בט״ז סק״ג. (ואף גם במשנ״ב שם (בבה״ל ס״א ד״ה וי״א) מצרף שי׳ הרמב״ם בכמה אופנים. ובפרט בהפלוגתא בגדר חביב, שגם המשנ״ב לא ברירא לי׳ מילתא כולי האי, עיי״ש סק״י וסקי״א, ובסקל״ה באו״א. ועיי״ע בבה״ל הנ״ל). 

וצ״ע שינויי הלשונות בסברה״נ שם, שבמין ז׳ וחביב כ׳ איזה שירצה יקדים. וביש לפניו כוסמין החביבין לו ושעורים הביא ב׳ הדעות ללא הכרעה. ויל״ע אם חילוק בדבר].