Can Glass be Kashered?
There are three differing opinions among poskim on the subject of kashering glass, namely:
Glass doesn’t absorb, and therefore there is no need to kasher a glass utensil. It only has to be washed and wiped clean.
The opinion on the opposite end of the spectrum is that glass does absorb, and that this absorption is irreversible and cannot be kashered.
The middle-ground opinion is that glass, like most other materials, needs to be kashered if it becomes treif, and can in fact be kashered.
The Sephardic custom is to be lenient and follow the first view. Ashkenazim, although they concur with the third view in principle, are stringent in practice and do not kasher glass. Some argue that this stringency only applies to Pesach glassware—that is to say, we never rely on kashering glass to remove chametz—but others are stringent all year round. #462?
בענין הכשרת כלי זכוכית - פרטי הדברים בשו״ע או״ח (ודאדה״ז) סתנ״א סכ״ו (סע״ג). וכבר עלתה לנו ארוכה בד״ז במק״א (בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש 770 יו״ד שבט תשע״א).
ומריש הו״א שלא להיות בכלל קמחא טחינא טחין, ולהסתפק במה שבנינו אצלנו ציו״ן לשם. אמנם, מכבר העירוני ידידנו בהנסמן כאן לפעמים בקצרה למה שכתבנו במק"א - שבאמת לתועלת הקוראים כדאי להעתיק בכאן עוה"פ, שלא כל הקובצים מתבדרין בי מדרשא, ומכיון שאין הקובץ מצוי בהישג יד, אמור רבנן בכפיל"א, שלא למנוע טוב מבעליו, ובכדי שלא לעבור על דעת חביריי. ומועתק בזה מהמבואר שם, השייך לעניננו:
בשו"ת מנח"י (ח"א ספ"ו סק"ד) העיר בד' הרמ"א או"ח סתנ"א שם דמנהג אשכנז שלא להגעיל כלי זכוכית (לפסח), ונחלקו האחרונים אם נהגו כן גם בשא"ס, ובשו"ת הנ"ל ה"ר להקל דמהני הגעלה בשא"ס, בהקדם מש"כ בד"מ שם דבדיעבד יש להקל, ופי' במג"א שם סקמ"ט – וכ"ה בשו"ע אדה"ז שם – דבדיעבד מהני הגעלה (דלא כמשמעות ט"ז שם סק"ל), וא"כ בע"כ דבשא"ס מהני הגעלה גם לכתחלה, דאל"ה יפסיד הכלי והו"ל כבדיעבד (משא"כ בהגעלה מחמץ דאפשר לקיימו עד אחר הפסח, וכמ"ש כעי"ז בח"י שם סקל"ב (בע"א, וחולק עמש"כ בעו"ש), והעתיקו אדה"ז שם סע"ב).
ולפענ"ד, סוגיין דעלמא דחומרא זו נוהגת גם בשא"ס, כדלקמן. ובסתירת ראיית המנח"י, י"ל בהקדם מש"כ בפמ"ג (בשפ"ד סצ"ג סק"ג) דגעולי נכרים מה"ת אף להשי' דטכ"ע לאו דאורייתא, דמה"ת חייב לכתחלה להגעיל, אף שבדיעבד אין התבשיל נאסר. ועיי"ש בפמ"ג דאפי' בכ"ח צ' שבירה לכתחלה מה"ת אף שאין לו תקנה, דההשתמשות בו נק' לכתחלה. ובמשמ"ש שם העיר שכסברא זו מצינו כבר בר"ן פסחים ל,א (ועיי"ש בחי' אנשי שם). וכעי"ז ממש נמצא בראבי"ה ח"ב פסחים סי' תסד ד"ה ופליאה היא (בטעם שאמרה תורה לשבור כ"ח ולא להשהותו עד למחר, דלכתחלה מיהא אסור נטל"פ. ולהעיר משו"ת הרדב"ז ח"ד סי' ב'רה עד"ז לגבי חיוב הגעלה בכלי מדין, אף שנטל"פ מותר. וכבר העירו עליו דלא אסרה תורה אלא קדרה ב"י). ועי' בפתה"ד לפמ"ג שם שעפ"ז א"ש קושיית הכס"מ (מאכ"א פי"ז ה"א) במה שהדגיש הרמב"ם כ"ח דוקא.
ואף שכ"ד שאי"ל תקנה נק' דיעבד (תוד"ה בין – פסחים כו,ב (לגבי כ"ח). תוד"ה חדא – כתובות יד,א. ובכ"מ) – צ"ל בהסברת ד' הפמ"ג, דלאו כל אנפין שוין בזה, ואפי' בדאורייתא נק' לכתחלה כה"ג, כי מעיקרא נשנית הלכה זו דאיסור השתמשות לכתחלה גם במקום הפסד. ולהעיר מריטב״א פסחים שם שהוא טעם חלוש מאד להתיר זוז״ג לכתחלה משום הפסד התנור.
ומצאתי כסברא זו בשו"ת הרדב"ז (ח"ג אלף מג) לגבי השתמשות בכ"ח שבלע איסור ואב"י, דלא התירו נטל"פ, אף שהוא דבר שאי"ל תקנה וכבדיעבד דמי, דכיון שמשתמש בו לכתחלה אסרוהו. [ולהעיר מסברת הט"ז יו"ד סצ"ג בדעת בעה"ע (שהתיר בבישל בו חלב בכ"ח של בשר לאחר מעל"ע דבדיעבד הוא) דבכ"ח של איסור פשיטא שא"א להגעילו לאחר מעל"ע, אף דהוי דיעבד, דזהו עיקר גזרה דרבנן באב"י]. (אמנם, לגופו של ענין כבר כתבו (הג"א ע"ז פ"ה סל"ו. ועוד), דבאמת נטל"פ אסור גם בדיעבד וראי' מכ"ח, אלא שלא אסרו במאכל. וראה בקובץ הנ״ל בהערה ב לשוה"ג שבהערה 12. ואכ"מ).
[ולהעיר עד"ז ממש"כ בשו"ע אדה"ז הל' שחיטה ס"א קו"א סק"ה, בשוחט שא"א לבודקו שאסור ליתן לו לשחוט לכתחלה, אף שכל שא"א לבודקו אי"ל תקנה וה"ז כדיעבד, ובדיעבד שחיטתו מותרת (ובשמ"ח שם ס"ד התיר מה"ט דהוי כדיעבד)].
ועד"ז י"ל כאן, דגם אם יפסיד הכלי בכה"ג נק' לכתחלה, דמעיקרא הכי נהוג שלא להגעיל לכתחלה גם במקום הפסד.
וחילא דילי שכ"ה סוגיין דעלמא (וראה בהנסמן בדרכ"ת סקכ"א סק"ב), ממש"כ המג"א שם ליישב מה שלא הגיה הרמ"א בזה בהל' יי"נ (יו"ד סקל"ה ס"ח), דכמה קולות הקלו ביי"נ. ומ' דבשא"ס שפיר נהגו להחמיר (ודלא כמנ"י כלל פה סקי"ב שכ' להיפך דהוא משום חומרא דחמץ. ועי' בפמ"ג יו"ד סק"ה במ"ז סק"ה סד"ה ואם). וכן עולה ממש"כ הט"ז או"ח ספ"ה סק"ב להחמיר בהל' ק"ש. ויתרה מזו – בקו"א לשו"ע אדה"ז ספ"ז סק"א האריך ליישב החילוק בין חומרא דהגעלה להל' ק"ש. ולכאו' עדיפא הול"ל למימר דאפי' בשא"ס לא מחמרינן. ובע"כ כנ"ל.
ומש"כ בפמ"ג או"ח סתנ"א במ"ז סקל"ז בשם כנה"ג בהגהות לטור [ולפנינו, הוא ביו"ד סקכ"א אות כה] דרק בפסח מחמירין – כבר העיר בשד"ח אס"ד מערכת ה"א סקכ"ט דקאי רק למנהג הספרדים.
אלא שבגוף ענין, ילה"ע מד' הבית מאיר או"ח סתנ"א סכ"ו (הביאו אאזמו"ר זצ"ל בס' שערים מצויינים בהלכה סקט"ז סק"א. ובמשנ"ב ס"ק קנו (שהתיר בשעה"ד) לא העתיק דבריו בשלימותן), שמנהג זה "אינו אלא בכלי שתי' זכוכית שמצוי להם לקנות חדשים בדמים מועטים", עיי"ש. אבל מד' אדה"ז בנוגע לצלוחיות שמכניסין בהן יי"ש לקיום ל"מ כן.
ובדוחק אפ"ל ולתרץ הערת שו"ת מנח"י באו"א, דבלא"ה אי"ב הפסד כיון שיכול להשתמש בו בצונן, עכ"פ דרך עראי. [ואל תתמה על כך, דיתר על כן מצאתי בבית דוד (ביסטריץ) יו"ד סי' קג ס"ה, בבי' ד' הר"ן הנ"ל, דקדרה של חרס ל"מ דיעבד, כיון שחרסי הקדרה אינם אסורים בעצם כ"א מצד הבליעה שבתוכו ואפשר למוכרו לנכרי, עיי"ש]. ואף למאי דקיי"ל דתנור של חרס נק' בדיעבד כיון שאין לו תקנה (תוד"ה בין – פסחים שם. ועיי"ש בר"ן. וראה ש"ך יו"ד סקמ"ב סק"י), אף שיכול להשתמש בו דרך עראי בצונן – י"ל דהיינו בתנור דוקא שאי"ב תועלת בצונן ועיקרו לחמין עבידא.
[ובתנור י"ב גם הפ"מ (שו"ת מהרלב"ח סקכ"א, הובא במנ"י כלל פה סקס"ד), ואא"פ להחזירה לכבשונות (שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתמג, ראה בקובץ הנ״ל בשוה"ג להע' 12) ואסורה בהנאה (בית דוד שם), משא"כ בקדרה, וכפי שהאריכו באחרונים בזה (ראה באורך בבית דוד שם).
אלא שבכמה דוכתי מצינו שבכל כ"ח (ולא רק בתנור) נק' בדיעבד (ראה תוד"ה ולישהינהו – פסחים ל,א) וגם בכלי שתי' (וכדעת חכמי ויניציאה, הובא במנח"י כלל פה שם (ובכ"מ), להתיר אב"י בכ"ח, אלא דר"ל שם רק בהפ"מ).
[– מה שהתיר הרמ"א יו"ד סקכ"א ס"ה לקנות כ"ח שרוב תשמישו בצונן מן הגוים דכבדיעבד דמי – יש לדחות בדוחק דשא"ה דמיירי בקונה כלי שתי' בכדי להשתמש בו בקביעות, ומכיון דאא"פ בע"א כבדיעבד דמי, והתירו לו לכתחלה לילך אחר רוב תשמישו, אבל בנדו"ד שנאסר הכלי וחושש להפסד הכלי, עדיין יש מקום לבע"ד לחלוק, דל"מ הפסד כשיכול להשתמש בו בצונן דרך עראי].
ובדוחק עדיין אפ"ל, דכ"ח שאני, לד' הפמ"ג יו"ד סצ"א בשפ"ד סק"ג דאפי' בדרך עראי אין להשתמש בצונן בכ"ד דל"מ הגעלה ככ"ח (משא"כ בשאר כלים דדרך עראי מותר כמ"ש ברמ"א יו"ד סקכ"א שם), וכ"ה רהיטת האחרונים שם, ויסודו בגי' הרי"ף פסחים ל,ב וכ"ה גי' הרמב"ם (חו"מ פ"ה הכ"א) וע"פ מה שבי' בר"ן שם ובמ"מ שם. (וצל"ע מש"כ בדרכ"ת יו"ד סצ"ד סקנ"ב מס' מאורי אור (בחלק קן טהור בחי' ליו"ד שם), דמש"כ בשו"ע יו"ד סצ"ד ס"ג להתיר בצונן (ולא הגי' הרמ"א לאסור להשתמש בקביעות), היינו רק בדבר של"ש בו הגעלה – דאיפכא מסתברא, וכלפי לייא. ובפשוטו, מיירי בדרך עראי (כ"ה בשפ"ד שם סקי"ב ובפלתי סק"ז) ובשאר כלים (אבל בפלתי שם דמ' דמיירי גם בשל חרס, וכנראה טעמו, דסתם קדרה של חרס (ראה בשוה"ג להע' 12), וס"ל כהשי' (ראה לקמן) דבדרך עראי מותר גם בשל חרס)).
[– בפסקי אדה"ז שם ר"ל שאי"ז דעת אדה"ז, עיי"ש. ולא דק, דודאי שלדעת אדה"ז מעיקר הדין מותר להשתמש בצונן דרך עראי אפי' בכ"ח שנשתמשו בו בחמין (שו"ע אדה"ז סתנ"א ס"ב. והוא דלא כמ"ש בבינ"א אות נז דאסורמדינא דגמ' (לשי' הרי"ף), ואמטו להכי אסור גם במתאכסן בבית נכרי, שלא חילקו בזה. אבל ביד יהודה סי' ס"ט פיה"א סקע"ב הביא מהמפורש בחי' הריטב"א ע"ז לג, ב להיתרא, דל"ג בכה"ג שמא ישתמש בו בחמין, ורק במשתמש דרך עראי בביתו גזרינן. ולאדה"ז, בטל היסוד ובטל הבנין, דס"ל דבאמת אינו אסור מעיקר הדין), אלא שחששו להחמיר כד' הסוברים שאסור, ומחשש שמא ישתמש בו גם בחמין (וי"ל דחומרא זו הובאה בשו"ע אדה"ז במק"א, בסת"נ סי"ג. ויתכן, דהוא לא רק ממנהגא, כ"א לחוש לשי' הנ"ל. וצ"ע לדעת אדה"ז, אי החמירו גם במתאכסן בבית נכרי). והא דלא נחית אדה"ז למנהג זה כאן, י"ל בפשי' (ראה עד"ז בשו"ת הצ"צ או"ח סק"ה), כיון שבלא"ה בפסח נהגו עוד יותר שגם בכ"ח שנשתמש בו בצונן אין משתמשין בו אפי' בצונן (שו"ע אדה"ז סתנ"א סמ"ג).
ובהכרח לומר כן, דהרי מנהג העולם שלא להשתמש בכ"ח ישנים בפסח הובא ברי"ף וברא"ש שם, ובשלמא להרא"ש שמעיקר הדין אפי' נשתמש בחמין משתמש בו בצונן, א"ש המנהג להחמיר טפי, אבל להרי"ף בלא"ה אין להשתמש בצונן. וצ"ל בדעת הרי"ף דמנהג זה בפסח בא להוסיף דאפי' בכ"ח שהשתמשו בו מלכתחלה בצונן לא ישתמש בצונן. וכ"ה בב"ח (סתנ"א סי"ז סוד"ה ומ"ש אבל אם), ובמג"א שם סקמ"ג. ומזה שפי' רבינו מנהג זה כן, מ' בדעתו ג"כ שגם בשא"ס נהגו בכלי שבלע ע"י חמין שלא להשתמש בצונן. אמנם בבי' הגר"א שם סקס"ט מפרש דקמ"ל שכ"ה בכל כ"ח ולא רק בבית שאור].
לאידך, את"ל דממנהגא דין כלי זכוכית ככ"ח [ובט"ז או"ח ספ"ה סק"ב דגרע מכ"ח (לגי' דידן. וי"ג: ככ"ח). ולהעיר מזה שבכ"ח קיי"ל שהגעלה מועלת בנבלע ע"י כבישה מעל"ע בצונן (אדה"ז סתנ"א סס"א) ובזכוכית נוהגין גם בכה"ג שלא להגעיל (שם סע"ד. וראה שו"ת צ"צ או"ח שם בישוב ד' אדה"ז. וראה בישוב ד' הרמ"א עד"ז בבית מאיר סכ"ו. שו"ת מהרש"ג או"ח סס"ד. ערוה"ש סתנ"א ס"נ. ועי' בביהגר"א באו"א], מקום לנהוג שלא להשתמש גם בכלי זכוכית אפי' בצונן. אלא שכפשוט שיש לחלק דסו"ס בדיעבד ומעיקר הדין קיי"ל שהגעלה מועלת, וכולי האי אין להחמיר והבו דלא לוסיף. ואף שסוכ"ס מצד המנהג שלא להגעיל יש לחוש שישתמש בו בחמין ללא הגעלה ואי לא הא לא קיימא הא – י"ל דמה שנהגו נהגו, וכל כה"ג לא מפשינן תרי חומרי.