Halacha2goThe one minute halacha

לפני עור ומסייע

דין תע״ד בלפנ״ע - יסודו בגמ׳ ע״ז ו, א. והכי איפסיקא הלכתא ברמ״א יו״ד סקנ״א ס״א. ובכ״מ. 

[וראוי לציין, שבכ״מ (מנ״ח מ׳ רלב סק״ג. ועוד - כדלקמן) העירו, שברמב״ם וחינוך השמיטו לגמרי החילוק בין חע״ד לתע״ד. וכמה ישובים נאמרו בד״ז - ראה לדוגמא מכתם לדוד חסאן נזירות פ״ה ה״כ. שו״ת דברי מלכיאל ח״א חו״מ סק״ג. אבל יש שכ׳ באו״א, שבאמת לא שמיעא להו לחילוק הנ״ל, ונימוקם עמם - ראה שו״ת בית דוד סאלוניקי לטור יו״ד סע"ט (לו, ב). מנ״ח מ׳ סח סק״א. (אבל במ׳ רלב הנ״ל נשאר בצ״ע). מהר״ם שיק מ׳ רגל סק״א. בי׳ הגרי״פ לרס״ג פ׳ נז ד״ה מיהו לזה. שו״ת מלמד להועיל ח״א סל״ד בשם מהר״ם הורוויץ. ואכן היא לו נדפסה בשו״ת מטה לוי ח״ב סי״ח. וראה גם שו״ת היכל יצחק או״ח סמ״ב. שו״ת לב אברהם סע״ג. וראה שד״ח כללים מע׳ הו׳ כלל כו סקי״ז. ומקום הניחו כהנ״ל להתגדר, שכבר העירו מחברים אחרונים שבפיר״ח לע״ז שם מפרש סוגיית הגמ׳ באו״א. ולפ״ז, יתכן מאד שכ״ד הרמב״ם והחינוך ג״כ. ולהעיר מפיה״מ שביעית פ״ה מ״ו. תרומות פ״ו מ״ג (משום אל תשת וגו׳. וראה שו״ת להורות נתן ח״ג סכ״ג. וראה מה שכתבנו במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תקנט)]. 

איסור מדרבנן דמסייע בחע״ד - ראה ד״מ יו״ד רסי׳ קנא. רמ״א שם. ועיי״ש בש״ך סק״ו ובנו״כ. ואם כי בכ״מ נטו קו להקל, ועכ״פ בתור סניף (וראה שו״ת הרדב״ז סתתק״ע. ובזבחי צדק ח״ב (בשו״ת שבסוה״ס) חו״מ ס״ב, שכ״ד רוב הראשונים לקולא), הנה בד״כ סוגיית דעלמא להחמיר. וכ״כ להלכה במג״א סשמ״ז סק״ד ובשו״ע אדה״ז שם ס״ג. ועוד. 

וגם מומר בכלל - כ״פ במג״א ואדה״ז שם. וגם בדעת הש״ך הנ״ל - ראה דגו״מ שם. וראה שו״ת בית שלמה סל״ח בהע׳. מבהמ״ח וראה שד״ח שם סק״ג. ובפרט בימינו שבד״כ הם בגדר תינוקות שנשבו. (ועדיין יש מקום עיון במסייע באיסור דרבנן. ואכ״מ). 

והנה, בהנת׳ בחומר שבמסית משאר מסייע - ד״ז דורש אריכות בפ״ע, וילהק״ת משה״ק בכ״מ במכה בנו הגדול וכן במלוה שלא בעדים דקעבר אלפנ״ע - מדוע אי״ז בגדר מסייע דהרי הוי חע״ד. (ואכן י״א שהכוונה ללפנ״ע דרבנן - ראה לב שומע מע׳ לו סקנ״ו. שו״ת מהרש״ם ח״ב סוסי׳ ריז. שו״ת צי״א ח״ד ס״ה סק״ג. וכ״מ בברכ״י יו״ד סר״מ סקי״ד. וראה מזה בשד״ח שם סק״א. ולהעיר מריטב״א ב״מ ה, ב. ויש לחלק קצת). וביארו (נשמת כ״ח חו״מ ס״ט ד״ה וראיתי להרב. ח״ח הל׳ לשה״ר כלל ט ס״א בהגה. חזו״א ע״ז ס״א סקי״ג. שם יו״ד סס״ב סקי״ג וסקט״ו. סש״ב סקי״ג. קהלות יעקב ליקוטים ח״ב ס״ז. וראה שו״ת מנח״י ח״ג סע״ט. ועד״ז בגליוני הש״ס ע״ז כב, א. זבחי צדק או״ח סי״ח) שהגורם סיבה ורצון לעבור עובר גם כשאינו בתע״ד. והכי איכא למשמע גם מד׳ המכתם לדוד הנ״ל, שבמכשילו מעצמו ללא בקשתו עובר גם בחע״ד. וכבר כתב עד״ז בפר״ח או״ח סצ״ו מנהגי איסור סקכ״ג. וכן במשפטי שמואל סקל״ד. וראה דרך הקודש אלפאנדרי קדושה ד׳ ס״ב. פרשת הכסף ע״ז פ״ה ה״י. וראה שו״ת לב אברהם שם. ות״ל שמצאתי דאתא לידן משמע, באנצי״ת (שי״ל ז״ע) ערך לפנ״ע כו״כ מ״מ וציונים בד״ז - עיי״ש הע׳ 343 ואילך . 

ולכאו׳ כ״מ קצת בתוס׳ סנהדרין סג, ב במשביע לגוי, אף שיכול להשבע מצ״ע. (אבל בר״ן ספ״ק דע״ז מ׳ שחולק עהנ״ל. גם בט״ז יו״ד סקמ״ח סק״ג לא נ׳ כן - ראה בחזו״א שם. וראה גם שד״ח שם סק״ז ע״פ שו״ת זרע אמת ח״ב סי״ט. ועיי״ש בשד״ח סקל״ב. ואכ״מ).

ובשו״ת אג״מ בכ״מ (או״ח ח״א סצ״ט. שם ח״ב ס״ז. יו״ד ח״א סקמ״ט. ח״ד סי״ג) קאתי עלה מדין מסית ממש. וכדבריו, שיש דין מסית בשאר איסורים, כ״מ גם בשו״ת חו״י סקס״ו. וכ״כ בשו״ת שבו״י סקס״ח - הובא בפת״ש סל״ד סק״ו. שו״ת כנפי יונה ס״א. דברי ירמיהו קדושין מג, א. הגרי״פ ח״ג עונש כד (סב, א). וכבר העירו שכן עולה גם מד׳ היד רמ״ה סנהדרין כט, א. וכ״כ ביד רמ״ה (הנד׳ מכת״י) קדושין מב, א. ובשיעורי הרב סנהדרין שם מוכיח שכ״ד הרמב״ם במו״נ ח״ג פמ״א. וכ״מ בחינוך מ׳ תסא. אר״ח להרא״ש אות צג. שע״ת להרר״י ש״ג אות לז. הגהות ר״פ לסמ״ק סע״ט. 

 (והא מילתא תליא נמי בהשקו״ט בכ״מ בדין מסית בנחש הקדמוני, אי משום ע״ז הוא - ראה במפרשי התורה (בעה״ת. פי׳ הריב״א. חזקוני. הרע״ב. צידה לדרך - הובא בשו״ת חו״י הנ״ל) לבראשית ג, ה-יד. יד רמ״ה הנ״ל. תוס׳ שאנץ סנהדרין שם. ובשו״ת אג״מ שם ה״ר מזה. ולא נחית לכהנ״ל. וראה כל״ח פ׳ ראה. מרגליות הים סנה׳ שם. ועוד). 

ולפו״ר, צע״ק להסברא שבאחרונים שכל עיקר דין לפנ״ע בהכשלה בעבירה הוא משום עצה שאינה הוגנת (ראה שו״ת ערוה״ב ח״א יו״ד סרל״ה. אחיעזר ח״ג סס״ה ענף ג סק״ט. שם ספ״א סק״ז. קובץ שיעורים פסחים סקצ״ה. וראה לקו״ש חכ״ז ע׳ 143 הע׳ 16. וילה״ע מל׳ הרמב״ם בסהמ״צ ל״ת רצט - ראה לקו״ש שם ע׳ 141 הע׳ 5. וראה הנסמן באנצי״ת שם ע׳ שיא ואילך. ושם, בהחקירה אם לפנ״ע הוא בגדר בין אדם למקום או לחבירו. וכן שם בהפלוגתא אי שייך גם בדרבנן משום עצה שאינה הוגנת עכ״פ). וי״ל. ולהעיר שבכמה דוכתי חקרוה באו״א ולהיפך קצת - אם הנותן מכשול כפשוטו (וכעד״ז לכאו׳ בעצה שאינה הוגנת. וראה הגרי״פ לאוין נה. אבל טובא יש לחלק. והרי ד״ז הובא בתו״כ על אתר ובסהמ״צ הנ״ל ועוד. ויתירה מזו, להלכה למעשה, ברמב״ם רוצח פי״ב הי״ד. וראה מער״ק שם) עובר בלאו (ראה לקו״ש חי״א ע׳ 149 הע׳ 65. חל״ט ע׳ 184 הע׳ 21. חכ״ז ע׳ 145 הע׳ 3. וראה הנסמן באנצי״ת שם ס״ע שב). 

מסייע שלא בשעת האיסור - סברא זו נז׳ בכמה אחרונים באופנים שונים, מהם שעלתה זכרונה לפניהם בתור סניף בצירופא דרבנן, מהם שהעלו כן בגוף עיקר הלאו דלפנ״ע, ומהם רק בדין מסייע דרבנן. ויש שכתבו להקל רק במקום שיש לתלות בהיתר או בספק מכשול, וכן באו״א עד״ז. 

וראה בכ״ז שו״ת כת״ס יו״ד ספ״ג (ע״פ פירש״י גיטין סא, א). שו״ת בי״צ או״ח סכ״ט סק״ג. בנין ציון סט״ו (ע״פ עז נה, ב). משיב דבר ח״א סל״א וסל״ב (ע״פ תוד״ה משאלת - גיטין שם). מהר״י אסאד או״ח סקס״ה. מהר״ם שיק מ׳ רגל סק״ז (ע״פ ע״ז כב, א). מהרש״ם ח״ב סצ״ג. שם סקפ״ד. עין הרועים להנ״ל ערך לפנ״ע סק״ה. קרן לדוד סע״ב. אמרי יושר ח״ב סקט״ו סק״א. זכרון יהודא גרינוואלד או״ח סקי״ז. פרי השדה ח״ג סצ״ג. מלמד להועיל הנ״ל. יד יצחק ח״ג סצ״ה ד״ה עוד. שרידי אש ח״ב סי״ט. דובב מישרים ח״ב ס״כ. ועוד. וראה גם שו״ת יבי״א ח״ב או״ח סט״ו סקי״ד. קובץ תשובות ח״א ס״מ. ועוד. 

ויש (מהנ״ל) שפי׳ כן בכוונת המג״א סקס״ט סק״ו בשם הב״ח - ראה גם א״א מבוטשאטש שם. מאמ״ר שם. בגדי ישע שם. כרם שלמה האס שם. וכן פי׳ בשו״ת בי״צ הנ״ל. (וילה״ע ממחלוקת הראשונים אם נתינת מעות לקנות איסור הוא בגדר לפני דלפני - חינוך מ׳ רלב. תוס׳ ע״ז ו, א ד״ה או. נדרים סב, ב ד״ה רוב. רא״ה ע״ז ב, א. ריטב״א שם. ר״ן שם א, א בדפי הרי״ף. רשב״א נדרים שם). ובכ״מ מוכרח שאסרו גם לפני שעת איסורו - ראה יד מלאכי סשס״א. ביהגר״א יו״ד סקנ״א סק״ח. ועוד. 

אמנם, לשון אדה״ז בסשמ״ז ס״ד: אסור להשאיל כלי מלאכה לישראל בשבת לישראל החשוד לעשות מלאכה בשבת. ומ׳ שכ״ה גם משהגיע זמן איסורו אף שאינו בשעת מעשה האיסור. וכן מוכרח מהל׳ רבית לאדה״ז ס״ג. ולהעיר משו״ע אדה״ז סקס״ג ס״ב (משא״כ במג״א שם סק״ב: אפשר דמ״מ איכא מסייע. אבל בטעם הספק - ראה פמ״ג בא״א שם. מחה״ש שם - באו״א. וראה אצלנו במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תרי). 

בדין מסייע בחפציו של אחר - הנה, בכ״מ שקו״ט בנוגע לאיסור מסייע במוכר חפצי איסור. ויש שנטו להקל - (בצירוף סברות נוספות) כיון שיצא מרשותו - ראה שו״ת תורת חסד או״ח סוסי׳ ה. בית שלמה שם. הרא״ם סג״ן. מהרש״ם ח״ב ספ״א ד״ה אמנם. שם ח״ו סי״א. לבו״מ ח״ב או״ח סמ״ח. אמרי יושר ח״ב סקט״ו. מנח״י ח״ד סכ״ד סק״ב. 

להציל מאיסור גדול יותר - ראה מש״כ בענין זה במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תרב. ושנ״ת. ובאשר שם באו דברינו בקצרה, אציגה נא מן הציונים אשר עמדי, בתוספת מרובה על העיקר, במה שלא נז׳ שם: תפארת שמואל ב״מ פ״ה סק״ג. שו״ת בית יהודה עייאש ח״א יו״ד סי״ז (בספק מכשול). תורת חסד הנ״ל סק״ז. אבנ״ז יו״ד סקכ״ו סק״ז. נשמת כל חי פלאגי חו״מ הנ״ל ד״ה ועוי״ל קרוב. החפץ חיים להנ״ל סי״א סק״ט. שו״ת כפי אהרן עפשטיין ס״ג. הרי בשמים ח״א סנ״ח. יד אלעזר ס״ח ד״ה ואשר. משיב דבר ח״ב סמ״ג (ע״פ פיה״מ מע״ש פ״ה מ״א. ועו״ש ע״פ רמ״א אה״ע סי״ג ס״א. אבל כו״כ פי׳ בהנ״ל באו״א ומטעמי אחריני). שרידי אש יו״ד ח״ב סל״ט ענף ג. וראה שו״ת חלק״י ח״א סוסי׳ כג (במהדו״ח). אג״מ יו״ד ח״א סע״ב. יחו״ד ח״ג סוסי׳ לח. תשוה״נ ח״א סשנ״ח. ולהעיר מפאר הדור ח״ג ע׳ קצה. ויל״ע בברכ״י חו״מ ס״ט סק״ג (ולהעיר שבפת״ש שם סק״ג העמיד דבריו בשופט גוי). וראה שד״ח שם סקי״א. [ואולי יש להוסיף שי״ל כן גם בד׳ הרר״י הובא ברמ״א או״ח סקס״ט ס״ב שבנותן לעני בתורת צדקה מותר ליתן לו לאכול אף אם (ספק ש)לא יברך. ועיי״ש בפמ״ג בא״א סק״ו שדן אי עשה דצדקה דוחה לאו דלפנ״ע. והכי אסברה לה בשו״ת בי״צ הנ״ל. וראה עד״ז בע״א בחי׳ הגרא״מ הורוויץ ע״ז כז, א. וכעד״ז י״ל בעניננו בעשה דואהבת לרעך כמוך וכיו״ב. או״י באו״א (בדוחק קצת), שלאו דלפנ״ע קיל וניתנה להדחות אצל שאר לאוין (ראה ריטב״א קדושין לב, א. וראה שו״ת עמודי אש ס״ד כלל ז)]. 

והנה, זאת חקרוה, לבאים לחקור דבר, בגדר לפנ״ע בכמה אופנים, וכמה מספיקות הנז׳ תלויים ועומדים במחקרי אר״ש אשר בידינו. וזה יצא ראשונה: אם הוא איסור כללי או פרטי בכל איסור בפ״ע. ומפרסמא מילתא בי מדרשא, בשם בעל צפע״נ. ואכן כ״ה בשו״ת צפע״נ ירות״ו תשכ״ה ס״ה. ועד״ז הוא בלקח טוב כלל א סקי״ב סקי״ב. וכבר כתבו לקשר למחלוקת הראשונים (ראה בעה״מ ומלחמות סנהדרין עד, ב) אם שייך יהרג ואל יעבור בלפנ"ע דע״ז. וראה עוד הנסמן באנצי״ת שם ע׳ שטו ואילך. ונז׳ חקירה זו בשיחות קודש בכ״מ - ראה לקו״ש חי״א וחל״ט שם. שיחת ש״פ בהו״ב תשכ״ו. בהעלותך תשכ״ו. ראה תשכ״ו. נשא תשכ״ח. אחש״פ תשל״ו. ו׳ תשרי תשמ״א. נשא תשמ״ב. בראשית (הב׳) תשד״מ. ועוד. 

ועוד חקרוה - מצד גרימת המכשול או מצד ההכשלה, ובסגנון אחר - הפועל או הנפעל. ולהעיר מלקו״ש חז ע׳ 151 הע׳ 23 בשוה״ג. וראה אנצי״ת שם ע׳ שד ואילך. 

וכאן המקום להדגיש, שבנוסף לגדרי לפנ״ע ומסייע - יש לדון כמ״פ משום מצות תוכחה, חיוב מחאה וערבות לאפרושי מאיסורא (את״ל דלאו ה״ט דאיסור מסייע), וגדר אל תשת (הנ״ל). ועוד איכא בגווה, מה שארז״ל בכל שחבירו נענש על ידו וכו׳, וכן מי שבאה תקלה על ידו (ראה שבת קמט, ב. תו״כ קדושים פי״א. ובכ״מ עד״ז. וראה מש״כ בזה בשו״ת חות יאיר סוסי׳ קפה. אלא שבכמה אופנים גם הנ״ל ליכא. ובפרט כשעושה להצילו ממכשול וכו׳). 

ועוד נשתייר בקולמוס, תנא ושייר. ומאי שייר דהאי שייר, איידי דאתא לידן, שהנה נסתפק הצ״צ (בפס״ד בלקוטים בסוה״ס) כשאא״פ להצילו מאיסור אי מותר לסייעו כשיש לו טוה״נ מזה - דלכאו׳ ילה״ע מרמב״ם מע״ש פ״ח ה״ח. ועיי״ש הי״ג. ולא עיינתי כל צרכו לראות היעמדו הדברים. וכן מוכח שמותר לסייע בחלק שאינו קשור למעשה איסור או לאחרי שכבר נעשה איסור, כברמב״ם ביכורים ספ״ח. ופה תהא שביתת הקולמוס מהיות הקולות, קול״ן של סופרים.