Halacha2goThe one minute halacha

טושו״ע יו״ד סרפ״ו ס״ב ובנו״כ.

והמנהג לקבוע מיד - הובא כבר בשו״ת ארי׳ דבי עילאי יו״ד סי״ז. ערוה״ש שם סרפ״ו סמ״ט. שערי דעה שם. שו״ת משיב דבר ח״ד סט״ז. (אלא שיש מהם שכתבו לברך ג״כ, וה״ט דמיירי בשוכר ליותר מל״י וכהדעות בזה, וכדלקמן).

ומזה גופא שדנו הפוסקים באם יכול לברך לפני ל״י - מוכרח שיש שנהגו כן. וראה בשד״ח מערכת מ״ם כלל קיד. וש״נ. וראה שו״ת מנח״י ח״י סצ״ג. 

וכש״כ הוא מהמובא במנהגי מהרי״ל (עניני מזוזה בסופם), ובפשטות מיירי התם שהי׳ פחות מל׳ יום, דאלת״ה מאי קמ״ל. וראה ג״כ שפ״א מנחות (מד, א - ד״ה משום ישוב). 

ויתר על כן, שגם בגוי מניחים אותו לעשות מזוזה (להסוברים כן), ושומרת עליו, וכבעובדא דארטבון (ירו׳ פאה פ״א ה״א) להדעות שהי׳ גוי (ראה הנסמן בלקו״ש דלקמן הע׳ 39), ושנשלחה לו בתור שמירה (ובכ״מ, שקו״ט בזה אי גוי בר נטירותא הוא. ואכ״מ). וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 126. וכש״כ בישראל לפני ל״י. 

והמנהג שבפנים - הוא ע״פ יד הקטנה הל׳ מזוזה פ״ב במנחת עני סקכ״ה. ובפרטיות יותר - בסהמ״נ מנהגי חב״ד ע׳ 81. וכ״ה בכ״מ. וראה ג״כ שו״ת מנח״י הנ״ל. (וראה משנ״ת אצלנו במ״מ וציונים להלכה היומית אות שיד).

והטעמים שבפנים - ע״פ מאירי שבת קמח, א. נימוק״י סוף הל׳ מזוזה ד״ה והדר. וראה שו״ת יוסף אומץ ס״ל. וראה נחלת צבי על גליון השו״ע שם. ערוה״ש הנ״ל. ועוד. וראה שד״ח שם כלל קיב. 

ועוד טעם לשבח בזמנינו שרגיל שכותבים חוזה, דל״ש טעם שמא יחזור בו. (משא״כ להטעם דלא מיחזי כדידי׳, או דהוה דירת עראי).

ובהאי ענינא, אמרתי אבוא העיר״ה, בחשבון ל׳ יום, דלכאורה פשוט כביעתא בכותחא שזמן החיוב מתחיל מהתחלת יום ל״א. וכן מורה פשטות הלשון (מנחות מד, א) ״כל ל׳ יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב״. וכן הועתק בכל הראשונים. וכן מורה לשון החינוך מ׳ תכג: ״ועובר ע״ז וכו׳ ששכר בית בחו״ל ועברו עליו יותר מל׳ יום ולא הניח בה מזוזה מיד בטל מ״ע״. ועד״ז לענין טלית שאולה (וראה גם שו״ע אדה״ז סי״ד ס״ד). אבל ראה בית דוד יו״ד סקמ״ו, הובא בברכ״י סרפ״ו ס״ח. וילע״ע. 

[ובמכתבים שבאג״ק כמה שינויים בלשון: ״ביום השלשים״, ״במלאת שלשים יום״, ״כעבור שלשים יום״, וכיו״ב. אלא שיש לחלק בפשיטות בין זמן ההסרה לזמן קביעות מזוזה החדשה, והרי בפשטות צריך שלא יתעכב אפילו רגע לאחר ל׳ יום (אבל ראה דע״ק יו״ד סרצ״א ס״א. וצ״ב), וכבמצות מזוזה מדאורייתא (ראה מרדכי הל׳ ציצית סתתקמ״ד - לעניין חיוב דאורייתא בקונה בית - עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל ציצית וכן במזוזה. ועד״ז בכ״מ), וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. (אבל באג״ק חי״ז אגרת ו׳תעז: ״קביעות זו ביום הל׳״). ולהעיר שמכאן טעם נוסף שלא לדחות קביעות המזוזה עד לאחר ל״י, בכדי שלא יעבור עליו אפי׳ רגע ללא מזוזה]. 

ובנוגע לקונה בית בחו״ל או שוכר בית באה״ק - פשטות סתימת הראשונים והפוסקים כבפנים. וכן הכריעו רובא דרובא דהאחרונים. ובאמת כ״ה להדיא בס׳ החינוך הנ״ל. וראה בהנסמן בילקוט יוסף חו״ק ע׳ תרנה ואילך. ולא עת האסף פה.

[ומש״כ מקצת חכמים לדייק ממכתבים שבאג״ק או על יסוד שמועות משמועות שונות - אין בהם כדי השב. וה״ה בהמסופר במגדל עז ע׳ רטו. ופורתא לא דק. ובאג״ק חי״ז הנ״ל מפורש ״בדירה שכורה בחוץ לארץ״. ותו לא מידי. וכן מוכרח באג״ק חי״ט ע׳ שצ. וממש״כ שם לברר מנהג אה״ק בזה - אין הכרח לכאן או לכאן. ויתכן שהכוונה להשקו״ט בנוגע לתולמ״ה לאחר ל״י - ראה בדברינו בהל׳ יומית הנ״ל].