Halacha2goThe one minute halacha

שו״ע אה״ע סס״ב ס״ד (בעשרה). ס״ז וס״ח (פנים חדשות).

ובמנהג העולם שמקילים לצרף כפנים חדשות גם מן השוק - ראה מש״כ בשולחן העזר סי״ב ס״א סק״ח. וכמדומה שגם בענין זה אכשור דרא למעליותא, ובד״כ נהוג שהפנים חדשות הן כאלו שמרבים בשמחה - או ראויים שירבו בשמחה - בשבילם.

ובנוגע למספר אוכלי פת: כמה אחרונים כתבו שצ״ל לכה״פ ז׳ אוכלי פת, ראה זכל״א - הו״ד בפת״ש סס״ב סק״ח. שו״ת שו״מ מהד״ג ח״א סקצ״ח. ברכת הבית שס״ב סי״ט ובשע״ב שם סקכ״ב. (ובזה גופא - י״א דאפי׳ כשהמיעוט אינו אוכל כלל. וראה בשו״ת מנח״י ח״ב סמ״ג).

ויש מקילים דסגי בג׳ - שו״ת האלף לך שלמה או״ח סצ״ג. מנחת פתים אה״ע סס״ב ס״ה. ועוד. וראה בהנסמן באוצה״פ סס״ב סקכ״ה אות ה.

ובהיות וכללא כיילי לן הפוסקים בכל כיו״ב, שסב״ל - א״כ למעשה פשוט שצ״ל ז׳ אוכלי פת (והשאר בכזית אוכל או רביעית משקה (חוץ ממים) כבדיני זימון בשם. ואין להקל כלל לסמוך על המקילים. ולהעיר שמסברא מקום לומר שכל העשרה צ״ל אוכלי פת. וראה שו״ת יבי״א ח״ג אה״ע סי״א סק״ז).

ואם מותר לומר הברכות כשלא אכל: כן נהוג עלמא. ובמכ״ש מזה שיכול להיות פנים חדשות (להרמ״א שם ס״ז) ומברכים בשבילו, ועאכו״כ שיכול לברך בעצמו. וכ״כ בשו״ת בא״מ ח״ב סקי״ט. ועוד. וראה בהנסמן באוצה״פ שםסק״ז.

ובאמת, קשה למצוא טעם וסברא לומר שצ״ל ע״י מי שאוכל, שהרי הז״ב (לבד ברכת הכוס שלמנהגנו מברך על כוס בפ״ע, וראה לקמן) אינן שייכות כלל לברהמ״ז, ובחופה מברכים אותן בפ״ע. ולכמה דעות מברכים בכל ז׳ הימים אפי׳ שלא בשעת סעודה. ואף גם למאי דקייל״ן שמברכים רק בעת הסעודה - היינו רק משום שמחה, דאין שמחה בלא סעודה (יד דוד אישות פ״י סקל״ב. ובכ״מ), אבל ביסודו אינו שייך לברהמ״ז כלל.

ומש״כ בספרי אחרוני זמנינו לדייק (ע״ד הלומדות) בל׳ הרמב״ם (ברכות פ״ב ה״ט-י) שהוא בגדר הוספה לברהמ״ז (וראה שו״ת חשב האפוד ח״א ס״ט. ועיי״ש בח״ב סוסי׳ ג. ועוד) - אי״ז ע״ד הפשט כלל. ואדרבה, אם לדין יש לדייק בתר איפכא שרק ברכת חתנים ה״ה חלק מברהמ״ז, משא״כ שאר הברכות, עייש״ה בלשונו. 

וגם את״ל כן בדעת הרמב״ם שהוא בגדר הוספה לברהמ״ז - היינו רק לגבי זה שבאים בשביל הסעודה, ושאין לברך בלא סעודה, וכמובא כעי״ז בכ״מ, ומהיכא תיתי לחדש דין חדש שהוא חלק מברהמ״ז ממש.

ועוד שבשאר הראשונים שלא כתבו כן עכצ״ל דלא ס״ל הכי. ואם נפשך לומר, י״ל דמהרמב״ם אין ראי׳, דהרי ס״ל שמברכים על כוס ברהמ״ז, תדע שלא הזכיר כלל לברך על הכוס. אבל לדידן שמברכים על כוס בפ״ע, ה״ז גדר וענין בפ״ע, ובל׳ מהר״ם חלאווה (פסחים קב, א) ״שזה לאכילה וזה לחתונה ותרי מילי נינהו״.

ובאמת, שיש להוכיח כן גם בדעת הראשונים שאפשר לברך על כוס א׳, שהרי כל עיקר טעמם משום ש״ברהמ״ז גורם לברכת נישואין״ (תוד״ה שאין - פסחים קב, ב), וממילא אי״ז בגדר חבילות חבילות. ומזה גופא מוכח שאינו בגדר ברהמ״ז ממש, דא״כ עדיפא הול״ל. וכש״כ להאוסרים ואומרים שצ״ל על ב׳ כוסות, וכמנהגנו.

ואף גם זאת שגם בברהמ״ז - מדאורייתא יכול הוא לברך עבור אחרים שאכלו. ומסתבר שלא תיקנו הך מילתא שרק מי שאכל יברך אלא בברהמ״ז עצמו. ואף גם בברהמ״ז, עיקר הטעם הוא בכדי שלא לברך ברכת הנהנין בלא הנאה (ראה תר״י ברכות מח, א. רא״ש ברכות פ״ג סי״ג. וראה בשו״ע אדה״ז סקצ״ז ס״ו), וד״ז אינו שייך לז״ב.

ויתירה מזו, מצינו באו״ש (ברכות פ״ה הי״ב) בנוגע לברהמ״ז גופא, שבברכה רביעית שהוא מדרבנן יכול להוציא. והמעיין ישר תחזינה עינימו שסברתו שם מתאימה ממש לז״ב. וכש״כ וק״ו הוא, שהרי בנוגע לז״ב  מתאים יותר לומר כן כיון שכל יסודם מדרבנן, ונתקנו לאומרם לאחרי ברהמ״ז דוקא.

????[ולאחרי חיתום שטרות, שוב עיינתי בדבר, שלכאו׳ מזה שמאחרין ברכת בפה״ג לכוסש״ב עד אחרי אמירת שאר (ו׳) הברכות - משמע קצת שכדבריהם כן הוא שהוא שייך לברכהמ״ז. ולאידך,  באמת סברא לומר שגם בברכת בפה״ג יכול להוציא אפי׳ אם לא בירך.

ועצ״ע בכלל איך מוציא יד״ח בז״ב גם כשאכל שהרי ברכת השבח הוא. ????

ויל״ע בכללות ד״ז שמי שאכל יברך, אם בדיעבד מהני, ואם י״ל בזה דרבנן אפקעינהו לברכתו שלא יוציא עי״ז.

עוד יל״ע אם הוא בגדר איסור שאין לו לברך או שבאמת אינו מוציא. ובשו״ת רעק״א ס״ו מוכח שבאמת אינו מוציא ואי״ז איסור לחוד לברך עבורם.  פ????.

ואת״ל כדבריהם בשכחו מעין המאורע נמצא שצריך גם לחזור זב...

סו״ד, אין אחר המנהג כלום. וגם המערערים כתבו בעצמם שכן המנהג בפועל, אלא שלא מצאו ישוב נכון, ובדברינו נת׳ היטב. (שוב שמעתי שמועה בשם הריי״צ חיטריק מצפת״ו ואיני יודע אם נכונה היא שכ״ק אד״ש מיאן לברך ז״ב באמרו שלא אכל בסעודה).

וראיתי למי שנהגו לרווחא דמילתא שהמברך טועם קצת מהסעודה. ואולי טעמם שיהא חלק מהשמחה, ואין שמחה בלא אכו״ש.