Halacha2goThe one minute halacha

דורשין תחילות בדברי הרמב״ם (רוצח פ״א ה״ט) בדין הריגת עובר של מקשה לילד, שכ׳ בטעם הדבר מפני שהוא כרודף אחרי׳ להרגה. ובגמר דבריו, בהוציא ראשו, כ׳ שאין דוחין נפש מפני נפש. ועד״ז בסמ״ג (רציחה ל״ת קסג). וראה גם רבינו בחיי (תצא כב, כו). 

וידועה הקושיא (ראה מנ״ח מ׳ רצו. ועוד - חלקם נז׳ לקמן), דהני מילי סיתראי נינהו, שאם הטעם משום רודף, הרי כ״ה גם ביצא רובו. וע״כ דלאו משום רודף קאתינן עלה, כ״א שלפני שהוציא ראשו לאו נפש הוא. ולאידך, שאם ביציאתו אסור מפני שזהו טבעו של עולם, א״כ הה״נ לפני שיצא ראשו. ועוד הקשו שסותר לד׳ הגמ׳ (סנהדרין עב, ב) שהעובר אינו בגדר רודף, דמשמיא קא רדפי לה. ובנו״כ הרמב״ם על אתר נו״נ בד״ז - ראה חי׳ ר״ח הלוי. (וקרוב לזה - בשו״ת תורת חסד ח״ב סמ״ב). אבן האזל. הליכות אליהו. ועוד. 

ואכן בסמ״ע חו״מ סתכ״ה סק״ח מפרש לה שעיקר הענין שלפני שמוציא ראשו לאו נפש הוא. אבל לא נת׳ שם פי׳ ד׳ הרמב״ם. וכפי׳ הסמ״ע, כ״כ בשו״ת דברי רננה (מתקופת הב״ח והט״ז וכו׳) סנ״ח. ועיי״ש בפי׳ ד׳ הרמב״ם. (וראה גם הנסמן בהערת המהדיר לשם). וכ״כ בדעת הרמב״ם בשו״ת הררי קדם (תשו׳ הר״ש פרעמיסלא (בן ר׳ פייויש מקראקא) סל״א - נדפס גם בפסקי ושו״ת מהר״ש מלובלין בסוה״ס, מהדורת דברי אור). 

ובשו״ת גאוני בתראי סמ״ה פי׳ שנזקק הרמב״ם לטעם שה״ה כרודף שמפ״ז מותר להרוג בכל מיתה שירצו, גם שלא ע״י סם. (וראה עד״ז בשו״ת אבני צדק חו״מ סי״ט). ובהגהות רעק״א לאהלות פ״ז מ״ו מפרש שנזקק לטעם זה בב״נ דוקא. ובשו״ת נוב״י מהדו״ת חו״מ סנ״ט שבא להשמיענו שלולא הצלת האם אין להרוג עוברים. וקדמו בשו״ת דברי רננה הנ״ל. וכ״ה בשו״ת חו״י סל״א. זרע אמת יו״ד ח״ב סקט״ז. פמ״ג סשכ״ח במ״ז סק״ב. ועד״ז כ׳ בערוה״ש שם ס״ז. 

ול׳ הרמב״ם ״כרודף״ - מ׳ שאי״ז דין רודף ממש. וכן העיר בשו״ת גאוני בתראי שם. וכבר העירו שהוא בדומה לל׳ הרמב״ם חובל ומזיק פ״ח ט״ו. וראה עוד גניבה פ״ט ה״ט. והכי דייק ג״כ לישני׳ ש״מותר לחתוך העובר״, ולא נקט חיובא. גם לשונו ״לפיכך הורו חכמים״ מ׳ שהוא היתר מיוחד. גם הקדמת הרמב״ם להל׳ זו: ״אף זו מל״ת שלא לחוס וכו׳״ -אי״מ כ״כ. ועיי״ש בשו״ת גאוני בתראי מה שפי׳ בזה. אלא שבכת״י מדוייקים ה״ז בסיום הל׳ שלפנ״ז. 

וכבר שקו״ט בכוונת הרמב״ם בכ״מ. וראה הנסמן בס׳ המפתח מהדורת פרנקל. וראה גם ליקוט כו״כ פי׳ בד׳ הרמב״ם בס׳ הרפואה לאור ההלכה פ״ח. ויש להוסיף ע״ז כהנה וכהנה. ולהעיר גם מצפע״נ יסוה״ת פ״ה ה״ח. 

ומכ״ז מוכרח, שכ״ה גם כשאין הסכנה מחמת גוף הלידה. וראה ג״כ בשו״ת כח שור ס״כ. אחיעזר ח״ג סיב סק״ג. אבל ראה שו״ת אג״מ חו״מ ח״ב סס״ט סק״ד. וראה שו״ת דברי רננה סנ״ח בעובדא דידי׳. 

ועיי״ש שלכן ל״כ הרמב״ם ״משמיא קא רדפי״, כבגמ׳ (ראה כס״מ על אתר), כ״א שזהו טבעו ש״ע, לומר שכל ענין שבטבע אינו נידון כרודף. ומ״מ, גם לדעתו בלא יצא ראשו, מותר. 

ואיך שלא יהי׳ הפי׳, לכו״ע מותר לחתוך העובר בכגון דא, אי משום שאינו נפש או שהוא כרודף. ונפק״מ באופן שאינו כרודף. 

והנה, בפחד יצחק ערך נפלים, ר״ל שכשאין הסכנה מחמת הלידה אסור. אבל לרוב הפוסקים אינו, דל״א מאי חזית לגבי עובר. וע״פ מה שהסבירו ברמב״ם - אין הכוונה לדין רודף ממש, כ״א כרודף. והעיקר, שהוא להצלת נפש הנרדף, ושסו״ס כעת לפי מצב האם, העובר בגדר רודף. וגם לשי׳ הפחד יצחק מיירי רק ביושבת כבר על המשבר, דכיון דעקר גופא אחרינא הוא (ערכין ז, א). וראה בשו״ת תורת חסד הנ״ל. שו״ת שבה״ל ח״ה סקצ״ג. וראה בנשמת אברהם חו״מ סתכ״ה שהביא מש״כ הגרשז״א להעיר על דברי הפחד יצחק. 

אבל מה שיל״ע בזה, שדינה כטריפה, ומאי חזית דדמא דידה סומק טפי. ואדרבה. ודנו בזה הפוסקים. ואכ״מ עוד. 

וראה בנדו״ד: נשמת אברהם הנ״ל. תורת היולדת פ״ט ס״ב. שו״ת תשוה״נ ח״ד סשכ״ג. וכשאלה זו ממש, מצאנו שעלתה על שולחן מלכים מאז ומקדם - ראה שו״ת הררי קדם הנ״ל.

וזאת תורת העולה מדברי הפוסקים, שיש כמה צדדי היתר: מדין רודף; שי׳ הפוסקים שעובר ירך אמו, וכל שהוא לצורך ורפואת האם מותר; גם למ״ד לאו ירך אמו, עובר לאו נפש הוא; ל״ש מאי חזית ברציחת העובר, שהעובר בחזקת נפל ודמא דידה סומק טפי; ובנדו״ז עדיף טפי שהוא פעולת הצלה ולא פעולה של רציחה. וראה אריכות בכ״ז בקובץ אסיא פט-צ.