Halacha2goThe one minute halacha

הנה בשעהמ״צ קדושים (כד, א): גם הי׳ מורי זלה״ה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת המנחה גדולה ואפי׳ בע״ש לא הי׳ מגלח ראשו אלא קודם חצות היום דוקא. והובא להלכה במג״א סרנ״א סק״ה בשם ס׳ הכוונות. וראה גם מורה באצבע להחיד״א אות קלד. ברכ״י (להנ״ל) במח״ב סי׳ רס. ועוד.

וידוע השקו״ט בטעמא דמילתא, כבפנים. ונחלקו בזה הפוסקים והמקובלים.

והנה במג״א שם משמע להדיא דנקט דהוא משום תפלת מנחה, עיי״ש. וראה בא״ר, מחה״ש, פמ״ג בא״א שם. הגהות רעק״א שם. וראה תיקוני שבת בתחילתו. מדרש תלפיות אות ג ענף גילוח. יסוש״ה ש״ח פ״א. מט״א סתרכ״ה סי״א. וכ״ה בשולחן הטהור קאמארנא סרל״ב ס״ג. וכ״כ המשנ״ב סרנ״א סק״ז. והאריך בזה בשו״ת מנח״א ח״ד ס״י סק״ו. וראה בהנסמן בשו״ת יחו״ד ח״ד סכ״ד.

והנה, למרות המובא בכ״מ שאז הוא זמן התגברות הדינים (ראה זהר ח״א קלב, ב) - באמת לא מצינו מקור מפורש בכתהאריז״ל שהנהגת האריז״ל היתה מה״ט. ונודע בשערים שהראשון שכ״כ הוא בעל ח״ה (הל׳ ע״ש פ״ג). ומבאר שם שהוא גם אם התפלל מנחה. (ואכ״מ כעת בזהות המחבר. וידוע שלאחרונה נתגלו עוד כמה פרטים בדבר. וראה במאמר תעלומה ואין קורא לה להר״י שי׳ גולדהבר. ודי בזה).

אלא, שידוע שבד״כ לא חידש בח״ה מסברת עצמו, וליקט ממה שלפניו. ובנדו״ז, משום מה נעלם מד׳ כמה מחברים שמצינו להדיא בלחם מן השמים למהר״י צמח (סדר המנחה - כב, ב. ועיי״ש בשער שבת - כה, ב), שהוא ע״ד הסוד, משום לא תחסום. ואולי נקטו המחברים שד״ז נוסף ע״י מהר״י צמח מד״ע. ולאו מר רב אשי חתים עלה. וראה גם בשו״ת דברי יציב לקוטים והשמטות סצ״ט, מה שהטיל ספק בדבר.  וידוע מה שי״א שלחם מן השמים נערך מחדש ע״י מהרנ״ש (בעל תורת נתן ומצת שמורים) מס׳ נגיד ומצוה. ובאמת בשעהמ״צ בפע״ח (דלקמן) בנגיד ומצוה (בהכנות לשבת) ובשאר המקומות לא נז׳ לא דבר ולא חצי דבר מענין התגברות הדינים.  

והנה, כת״ש עוד (בח״ה), שאם כשלא התפלל מנחה מאי אסהדותי׳ דמהרח״ו, והלא משנה שלימה שנינו (שבת ט, ב) לא ישב אדם וכו׳, ומאי קמ״ל.

ואכן, כדבריו, שהוא ע״ד הסוד, כ״כ בפלא יועץ ערך גילוח. חסל״א (להנ״ל) סרל״ב ס״ז. כה״ח פלאגי סכ״ז סי״ב. חיים לראש (להנ״ל) ס״ד ס״ט. בא״ח ויקהל ש״א סי״א. כה״ח סופר סרל״ב סקט״ו. ועוד. ומ״מ כתבו שהמנהג בפועל להקל (ראה פקודת אלעזר ח״ג סתצ״ג ס״ב. בא״ח שם. ועוד).  

אולם במשחא דרבותא ח״ב סרנ״א כ׳ ליישב דאתא לאפוקי מהסוברים שבמנחה קטנה מיירי מתני׳, ואף את״ל מנחה גדולה - היינו דוקא בתספורת בן אלעשה (עיי״ש בגמ׳). וקמ״ל, דס״ל שהוא במנחה גדולה ואפי׳ בתספורת דעלמא. ועוד קמ״ל שאף שהאריז״ל התפלל עם דמדומי חמה, וזהו עת הקבוע לו תמיד לתפלה ויש לו שהות הרבה, החמיר מזמן מנחה גדולה. ועייש״ע שכ׳ להוכיח כן מלשונו, שהוא ״שעת המנחה גדולה״. (אולם, ילה״ע שבסו״ד בנוגע לע״ש נקט הל׳ חצות דוקא. ובאמת, שלכל האופנים והפי׳ צ״ב בטעם החילוק. ולהעיר שבפע״ח (שער מנחה ומעריב פ״א. שער השבת ספ״א) כ׳ בזה״ל: שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה, ואפי׳ בע״ש הי׳ נזהר מאד בזה).

ועוי״ל שבא להשמיענו שלא סמך על מה שקוראים לביהכ״נ (ראה משנ״ב שם סק״ז). או״י שלא סמך להקל במה שיש לספר כמה זוגי מספריים, וכמו שכתבו הפוסקים בטעם שנוהגים להקל בזה (ראה מג״א סרל״ב סק״ג. אבל ראה א״ר שם).

ובאמת מלכתחילה ל״ק, שהרי מצינו בשעהמ״צ בכ״מ כו״כ אזהרות שאי״ב חידוש כ״כ ע״ד ההלכה. 

ומה שלא נז׳ להדיא בלשונו דמיירי רק בלא התפלל מנחה - לפי שבלא״ה התפלל האריז״ל סמוך לשקיעה״ח, כנ״ל. 

ויש להוכיח (כ״כ במשחא דרבותא שם) שזהו הטעם,  ממש״כ במשנת חסידים (מס׳ מנחה פ״א) ״ואע״פ שעיקר תפלת מנחה צ״ל סמוך לשקיעה״ח ממש״. וכוונתו בזה כנ״ל, שאף שיש שהות יש להחמיר מזמן מנחה גדולה. ונודע ש״המ״ח לא העתיק רק ד׳ האריז״ל, א״כ מסתמא ראה זה בכתהאריז״ל״ (פס״ד להצ״צ  יו״ד סקט״ז).

[אלא שגם בד׳ המ״ח מתפרש שהוא ע״ד הסוד, והא גופא קמ״ל שאף שאינו עיקר זמן המנחה - מ״מ ה״ז התגברות הדינים].

ועפ״ז כתבו הפוסקים לפרש מש״כ שהוא ״אפי׳ בע״ש״, דאף שבע״ש י״ב משום מצוה והוא משום כבוד שבת - מ״מ אסור (ראה בשו״ת מנח״א שם. משנ״ב שם). או״י באו״א, שגם בע״ש שבהכרח יפסיק משום קדושת שבת, והיינו תוס״ש, ואח״כ יוכל להתפלל מנחה - אעפ״כ הי׳ נזהר (שולחן הטהור שם). 

[ומ״מ יל״פ גם בזה ע״ד הסוד, שגם שמתעורר אז רחמים (מליל ו׳ ואילך) - מ״מ החמיר. אלא שלבי׳ זה באמת צ״ע בטעמא דמילתא, שהרי בע״ש יושב על כסא רחמים (שעה״כ ענין חזרת העמידה ד״ה (מב, ב). ושם, בחשבון הל״א שעות (בגי׳ א-ל), משבע שעות אחרונות של ערב שבת עד סוף יום השבת. ועד״ז בשעה״כ ענין יום הששי בלה״כ ״הששי״, שמה׳ שעות מיום ששי ה״ז כאילו הוא יום השבת. אבל בפע״ח (שער השבת פכ״ד) נקט החשבון באו״א, ו״ש מחצות, כ״ד שעות של יום הש״ק, ועוד שעה במו״ש. ולהעיר שבהגהות בשעה״כ כ׳ בד״ז שהוא מזולתו ולא מהרח״ו. וכ״ה להדיא בגוף כת״י הרח״ו בשער התפלה (הוצאת אהבת שלום - שצט, א)). ואכן נתקשו בזה כו״כ. וראה בשו״ת מנח״א הנ״ל. 

ולדידי נ׳, די״ל בפשי׳ דסו״ס אין הדינים נמתקים כ״כ כבשבת עצמו. וכ״מ להדיא בלשון לחם מן השמים דרק ״סמוך ללילה״ נמתקים כדבעי - וכפשוט קאי אדסמיך לי׳, בע״ש דייקא. ועד״ז הוא בח״ה שם, שאף בע״ש לא יעדר מלהיות תגבורת הדינים בעת ההיא קצת. וראה מה שנדחקו ליישב בשו״ת וישב הים ח״ג סט״ז. דברי שלום אפגין ח״ג סרל״ב. וראה שו״ת יצחק ירנן ח"ב סט״ו].

וכבר העירו מהמובא בכ״מ שמהרח״ו הי׳ מגלח בליל מ״ט לעומר. ואולי, שבסוף ימי ספה״ע נמתקים הדינים קצת. לאידך, בהגהת מהרש״ו בשעה״כ דרושי עומר די״ב שהי׳ מגלח ביום מ״ח (וראה בשו״ת מנח״א ח״ג סי׳ סה. רב פעלים ח״ד סוד ישרים סט״ו). ואולי תרוויהו איתנהו, וזימנין עביד הכי וזימנין הכי. 

והשתא ניחזי אנן בדעת רבותינו נשיאנו בזה: הנה באג״ק חי״ח ע׳ תקס (ע״ד זמן נטילת צפרנים) מביא מש״כ בשם האריז״ל בנוגע לגילוח אחר חצות היום מצד לא תחסום. וכת״ש שלכאו׳ ה״ה בנוגע לצפרנים. אלא שמסיים שבשעה״כ מוכח שנטל צפרנים בע״ש לאחר מנחה. וצ״ב במסקנא דמילתא, אם הכוונה רק לחלק בין גילוח לצפרניים (וראה גם שו״ת וישב הים שם). 

גם במק״א (באג״ק חט״ז ע׳ ערב, ע״ד תספורת בר״ח) מציין לכתהאריז״ל ע״ד הנ״ל. ומ׳ שם דנקט שהוא משום סכנתא. ולא כהשי׳ שהוא מצד תפלת מנחה. 

והנה, יש שהעירו שכן נוהגים בפועל להחמיר (גם בהתפלל מנחה) משיחת ליל ער״ה תשכ״ג. אבל, שם: 1. לא כתב שנוהגים כן בפועל (לפי הרשימה שתח״י ונד׳ בשיחות קודש). 2. אין הכרח גמור (אף שכ״מ קצת) שהכוונה מצד לא תחסום. 

בנוגע לפועל, שמענו מעשה רב להסתפר בלילה. ובקובץ התקשרות (גל׳ תרעו) ר״ל שבפועל יש להזהר בזה. ומבאר מעשה רב הנ״ל, ע״פ שו״ת מנח״א (ח״ג שם) שבלילה שאני, ואין מקום לחשש.

אבל פשוט שז״א כלל. ואדרבה - בלילה חמור טפי מצד התגברות הדינים. וכמ״ש המנח״א עצמו במק״א (בח״ד הנ״ל). ושו״ר מש״כ להשיג ע״ז בהתקשרות (גל׳ תרפד). והמנח״א ס״ל שהוא משום איסורא, וכמ״ש במק״א (ח״ד הנ״ל), ומיירי בהתפלל כבר וכו׳. ועוד ועיקר, שלפי האמת גם במנח״א (ח״ג שם) לא כ׳ כן. 

ואדרבה, ראה מש״כ בשו״ת יצחק ירנן שם להוכיח שגם אם נאמר להקל לאחרי חצות בהתפלל מנחה (וכמו שהוכיח שם לפי דרכו), היינו לפי שאין הדינים כ״כ בהתגברות, משא״כ בלילה. וכ״מ גם בפקודת אלעזר שם.

והנה, עפ״ד לחם מן השמים הנ״ל, א״ש מה שנטל האריז״ל צפרניו בע״ש לאחר מנחה, שהרי התפלל סמוך לשקיעה״ח גם בע״ש, וממילא נטל צפרניו לאח״ז כשנמתקים הדינים. [אולם, שקו״ט בזה אם גם בע״ש התפלל בדמדומי חמה, ראה וישב הים שם סק״ב. דברי שלום שם. שו״ת מחקרי ארץ שעיו ח״א סנ״ד].    

(אלא שבאג״ק הנ״ל מ׳ קצת - אף שלא נתפרש בהדיא - דלמסקנא בהכרח לחלק בין שערות לצפרניים. וג״ז א״ש, גם לדברינו שמעיקרא ל״ק כיון שנטל צפרניו סמוך ללילה, דבשעהמ״צ כ׳ ליזהר גם בע״ש קודם חצות, ומ׳ גם לא סמוך ללילה. אלא דהיינו לענין גילוח השערות). 

והנה באג״ק הנ״ל מ׳ דעכ״פ בשערות יש ליזהר. וכבר נת׳ מעשה רב דלא כנ״ל. ועכצ״ל, דלמסקנא הטעם רק משום מנחה.