Halacha2goThe one minute halacha

¹ הנה כמה פרטים בדבר: חשש תערובת דג טמא, תערובת שמן טמא, בישול גוים וכו׳.

ואמנם, בשו״ת לבושי מרדכי במהדו״ב סקמ״ח העד העיד בנו שכן נהגו כמה גאוני ארץ צדיקים ז״ל לאוכלו ולא חששו לשום דבר. והו״ד בשו״ת מנח״י ח״ד ספ״א, ושם: שנתפשט התירו בעולם באין פוצה פה להחמיר. 

ובשו״ת משפטיך ליעקב יו״ד סל״ב: כמעט כל העולם נוהגים לאכלן אפי׳ החסידים ואנשי מעשה המדקדקין בדקדוקי מצות, וחלילה לומר שכולן נכשלים באיסור. ועיי״ש עוד מה שהעיד ע״ד הדברי חיים מצאנז, והכתב סופר ועוד. (וראה בסיפורי הרמ״י ע״ה דוכמאן ברשימות סיפורים מישלובין ע׳ 48. ולאידך היו כאלה שנמנעו - ראה תפא״י ע״ז פ״ב מ״ו. שד״ח אס״ד מערכת ד׳ ס״ד. ועוד). 

אבל, בנוגע למעשה, בימינו אלה בפרט, מצד אופן התעשי׳ המורכבת נמנו וגמרו שצריך לוודא שאי״ב שום חשש דג טמא. וכפס״ד השו״ע יו״ד ספג ס״ז שקרבי דגים אינם נקחים אלא מן המומחה. ועיי״ש בש״ך סקכ״ה שאין לעלות על הדעת לסמוך על דבורו של הגוי. וככל חתיכת דג שאי״ב סימן שצ׳ ב׳ חותמות (שו״ע יו״ד סקי״ח ס״א).

וראה בכ״ז בשו״ת אג״מ יו״ד ח״ג ס״ג. יבי״א ח״ה יו״ד ס״ט. מנח״י ח״ג סכ״ו סק״ו. ח״ד ספ״א. שבה״ל ח״ו סק״ח סק״ו. בית אבי ח״ג סקט״ו. הליכות עולם ח״ז חוקת סקי״ח. 

ובפרטיות, בנוגע לעניננו, בישול גוים, הנה כמה צירופי קולא נשנו כאן - שאעעש״מ [ובשו״ת משפטיך ליעקב שם, שגם למש״כ הב״ח והובא בש״ך סקי״ג סקט״ז דדגים שנשארו בקטנותן עעש״מ - הרי עין רואה והכל יודעים שבדורנו דגים קטנים כאלו אינם עולים על שלחן אדם חשוב ומכ״ש עש״מ והכל לפי המקום והזמן], ובפרט בזמנינו בעשויים בקופסאות שימורים, וגם מצד בישול ע״י עישון בקיטור להמתירים בזה, ועוד חזי לאצטרופי דעת האומרים דל״ש חתנות בעשויים בבית חרושת. ועוד כיו״ב. (אלא, שנחוץ לדעת שקיימים בשוק סרדינים טריים, בקופסאות שימורים או מעושנים וכו׳). 

אמנם, בשימורי טונא וכיו״ב שעשויים בבישול ממש (לאחרי הבישול באידים), וחשובים יותר, כתבו כמה להחמיר בזה. ובמציאות, כשנמצא משגיח תמידי להשגיח שלא יתערב זר - דג טמא - עמם, בד״כ קל לסדר שיהא בישול ישראל.