Halacha2goThe one minute halacha

סוטה כב, א. ב״מ קז, א. מג״א סי׳ צ סקכ״ב. אדה״ז שם סי״ב. וראה שו״ת חת״ס או״ח סכ״ט.

 ובפרטי הדברים - ראה בארוכה בשו״ת בצה״ח ח״ד סי״ט ובהנסמן שם. ובנוגע לרכיבה - ראה גם שו״ת תורה לשמה סי׳ מ. וראה גם בהנסמן בפסקי תשובות סי׳ צ סקי״ז.

והנה ידוע משה״ק בשו״ת מהרש״ג ח״א או״ח סכ״ז (וראה גם בשו״ת דברי מלכיאל ח״ה סי״ט. ועוד), וכי מעליותא איכא דוקא להצטער וללכת דוקא לרחוק יותר. [ובפשטות פי׳ לפום צערא אגרא (אבות ספ״ה) - היינו רק בצער המוכרח ולא כשמביא ע״ע צער בחנם, כשאי״ב צורך לגוף המצוה. ושו״מ מפורש כן בדרך חיים למהר״ל אבות שם. (וראה במגן אבות להרשב״ץ אבות שם, שהסמיך למשנה זו הענין דשכר פסיעות)].

ועיי״ש בשו״ת מהרש״ג הנ״ל שכ׳ שבודאי מיירי שיש בביהכ״נ הרחוק איזה מעלה. וכ״כ עוד כמה אחרונים. וראה שו״ת משנ״ה ח״ה סכ״ד. ובאמת בהך דסוטה מפורש שבאה ל״בי מדרשי׳ דר״י״, שקדושתה יתירה מקדושת ביהכ״נ.

(ומה שלא אמרה מה״ט גופא משום מעלת ביהמ״ד על ביהכ״נ - י״ל דשאני התם, דבאשה שאינה מצווה בת״ת ליכא מעליותא מצ״ע להתפלל במקום תורה. אלא שלפ״ז הדרא קושיין לדוכתה, דמאי מעליותא איכא שהתפללה ברחוק דוקא. אמנם ראה בפתח עיניים שם, שאף שבע״ה (וכש״כ בנשים) בי כנישתא עדיף משום ברוב עם, מ״מ בהצטרף שכר פסיעות, גם לע״ה ביהמ״ד עדיף, עיי״ש).

אמנם, לכאו׳ לפי פשוטן של דברים, שכר פסיעות הוא רק משום חיבוב מצוה (ראה עד״ז פרה פ״ג מ״ז, ראה בתויו״ט שם. אבל ראה בפי׳ השושנים לדוד), ולפ״ז ה״ז שייך גם (ואדרבה - בעיקר) כשאין מעלה (וטעם מצ״ע) ברחוק. 

ויש לקשר לשנת הקהל הבעל״ט, שהרי במס׳ סופרים פח״י ה״ח אמרו שנשים באים לקבל שכר פסיעות. [אלא דשם הסמיכו לפסוק אתם נצבים. ולפ״ז, הכוונה למה שכינסם משה להכניסם בברית ולא לגוף מצות הקהל]. (וראה מחנה יוסף סי׳ ס).

ומכאן להשקו״ט בנוגע לשאר מצוות אי שייך בזה שכר פסיעות (כ״מ בפירש״י סוטה שם. ולהעיר ממשנה פרה הנ״ל. וראה גם תקו״ז ת״ע (קלא, א). וכן ילה״ע מסנהדרין צו, ב. אלא שבכהנ״ל לא נז׳ הלשון (והתוכן) דשכר פסיעות. אבל כ״ה בב״ר פל״ט, ט. וראה גם רבינו בחיי עקב ז, יב. פלא יועץ ערך הכנה וערך הליכה. שו״ת חת״ס חו״מ סקע״ו (לענין מילה). ועוד. וילה״ע גם מרבינו בחיי משפטים כג, יז בשם מדרש (וכ״ה בלק״ט (פס״ז) שם. מדא״ג בובר שם) שלא יעלו אלא ברגליהן (וראה בהנסמן בקובץ העו״ב גל׳ תתקיז). אבל גם שם לא מיירי להדיא משכר פסיעות. וכ״מ קצת בפס״ז חוקת כא, כד. וראה גם קה״ר פ״ז, ח. וראה שיחת יום ב׳ דחגה״ש תשכ״ח. ולהעיר משיחת יו״ד שבט תשי״ז).

וכבר העירו (ראה גליוני הש״ס ב״ב קכב, א) שבכ״מ (נתיבות עולם למהר״ל נתיב העבודה פ״ה) משמע שה״ז רק בתפלה (ראה בדרך חיים שלו אבות פ״ה מי״ד) ועוד מצות כיו״ב (ראה בהנסמן בפסק״ת שם. ובגוף הסברא שיש מצות שההליכה מגוף המצוה - ילה״ע מריטב״א סוכה כה, א).

אלא שמשכר פסיעות בהקהל אין להוכיח כ״כ, שהרי כתבו בכ״מ שבענין זה גם מצות ת״ת דמיא לתפילה. ולהעיר מהשקו״ט בגדר מצות ת״ת לנשים, ולהסברא שגם בנשים ה״ז בגדר ת״ת אלא שאי״ז בגדר מצוה.

ולכאו׳ מקום לתווך בכ״ז, שבודאי יש שכר פסיעות בכל מצוה, ומ״מ רק בתפלה (וכיו״ב) מצוה לילך לרחוק יותר גם כשיכול לקיים המצוה בקרוב, משום שכר פסיעות.  

וראיתי למי שכתבו שכל הענין ששכר פסיעות שייך רק בנשים, וכבעובדא דסוטה הנ״ל, ולדבריהם - באנשים ה״ז ביטול תורה ואי״ב תועלת. ודבריהם מרפסין איגרא, שהרי המג״א וכל הפוסקים אשר אחריו, אשר מפיהם אנו חיים, סתמו ולא חילקו כלל. ואדרבה - סתמא דמילתא דקאי באנשים דוקא, שהרי אשה אינה מצווה על תפלה בביהכ״נ ובציבור. זאת ועוד, שהרי בגמ׳ ב״מ שם מוכח להדיא ששכר פסיעות שייך גם באנשים. (ולהעיר גם מדב״ר פ״ז, ב). 

ואוי״ל לפ״ז במה שציין המג״א דוקא להך דב״מ (ולא למס׳ סוטה שלפני׳), דלכאו׳ תיקשי שהרי במג״א מיירי בב׳ ביהכ״נ, וה״ז בדוגמא לעובדא דסוטה שם (משא״כ בב״מ דקאי בביהכ״נ א׳) - שבכוונה תחילה הביא ממס׳ ב״מ להשמיענו שד״ז שוה בכל, ונוהג באנשים כבנשים. 

ועל עיקר דבריהם שי״ב משום ביטול תורה - כבר כתבו (סיפרי דבי רב ראה פיסקא קטז. שו״ת לב חיים ח״א סק״נ. וראה גם בפלא יועץ הנ״ל) לחלק, דאה״נ שבת״ח שתורתם אומנותם עדיף להתפלל בקרוב יותר. ולהעיר מישרש יעקב ברכות ו, ב.