Simchah shel Mitzvah—The Joy of Doing a Mitzvah
The concept of simchah shel mitzvah is a very important one; the Arizal asserted that his tremendous spiritual accomplishments and insights were the result of exceptional simchah shel mitzvah. The Torah tells us that Yidden will be punished, “Tachas asher lo avad’ta es Hashem Elokecha b’simchah uv’tuv leivav mei’rov kol” (Because you didn’t serve Hashem your G-d when you had an abundance of all good things in life and you were happy), and the Rambam and the Arizal interpret this verse to mean that we should serve Hashem with palpable joy.
One way of arousing a sense of joy when doing a mitzvah is to contemplate how great a zechus (merit and privilege) it is for us that Hashem has chosen us for this task. Moreover, the knowledge that we are creating a dirah b’tachtonim, causing Hashem to dwell in this world, is surely cause for rejoicing (in simpler terms, it’s the excitement at the prospect of hosting such a special Guest).
Interestingly, the Rama concludes the Orach Chaim section of the Shulchan Aruch with the words “V’tov lev mishteh tamid” (He who has a cheerful heart always has a feast). The context for this statement is a halachic dispute about whether there’s a mitzvah of simchah on Purim Katan (the 14th of Adar I, which occurs only during a leap year); the Rama’s message is that, regardless, it’s always important to be in a state of simchah shel mitzvah. Furthermore, the implication is that we are to be b’simchah even when we are not in the midst of performing any particular mitzvah. #535?1
1 בהקדמת ס׳ חרדים, תנאי המצות, תנאי הד׳ שהאריז״ל זכה למה שזכה ע״י שמחה של מצוה. וכ״ה בכ״מ. והובא כמ״פ בדא״ח. וראה הנסמן במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ג בהוספות ע׳ רפ - שינויי הנוסחאות בד״ז.
פי׳ הרמב״ם - בסוף הל׳ לולב. וכ״ה גם בהל׳ תשובה פ״ט ה״א. יו״ט פ״ו ה״כ.
ופי׳ האריז״ל - בהקדמה לשעהמ״צ, ובשער רוה״ק (י, ב), והובא גם בשל״ה סו״פ תבוא, ובכ״מ. ול׳ אדה״ז בתניא פכ״ו: ונודע לכל פי׳ האריז״ל על פסוק זה. (וראה סה״ש תשמ״ז ח״א ע׳ 286 ובהע׳ 60).
ושקו״ט בהחידוש בתורת האריז״ל ביחס לד׳ הרמב״ם - ראה בלקוטי ביאורים לתניא שם. מ״מ הגהות והערות שם, ובלקוטי פירושים לשם, ובהנסמן שם. וראה גם שיחת ש״פ ויצא תש״מ. ונקודת הדברים, שחידושו של האריז״ל הוא בפי׳ תיבות ״מרוב כל״.
וראה באוה״ת עקב ע׳ תקצב שפי׳ האריז״ל אינו לפי פשוטו, ומציין שם שכן פי׳ גם באלשיך. ולהעיר משיחת ש״פ תבוא תשמ״ז.
[ולהעיר שברמב״ם הל׳ ת״ת פ״א הי״ג מפרש (שלא כבשאר המקומות) כפי׳ הפשוט (ושם מעתיק גם תיבות ״מרוב כל״)].
וכפי׳ הרמב״ם והאריז״ל מצינו בעוד כ״מ - ראה הנסמן במ״מ והגהות לתניא שם. ותנא ושייר, שכ״כ בתר״י ברכות רפ״ה (נסמן בלקו״ש ח״ד ע׳ 1203). שע״ת לר״י ש״ד אות ט. רבינו בחיי עה״פ. ועד״ז פי׳ רבינו בחיי בכד הקמח ערך שמחה (ברוב הדפוסים ה״ז באות סמ״ך). ספר העיקרים מ״ג פל״ג (הובא ונת׳ ברשימות הצ״צ לתהלים ק, ב. ונסמן גם בלקו״ש ח״כ ע׳ 552), ועיי״ש ששולל פי׳ הפשוט. וראה גם של״ה שעה״א אות תשוקה. מס׳ יומא תוכחת מוסר אות כ. מסילת ישרים פ״י. וראה גם פי׳ גו״א עה״ת.
בכללות ענין השמחה וטעמה ע״פ דא״ח - ראה תניא פל״א. לג-ד. וראה לקו״ת תזריע כ, ב. וראה הנסמן בלקו״ש ח״כ ס״ע 555. ועיי״ע בד״ה ויהיו חיי שרה תשמ״א. וראה המלוקט משיחות ואג״ק - כמה אופני התבוננות המביאים לידי שמחה בס׳ ״שמחה ובטחון בה׳״.
ובחובת השמחה בכלל - יש לציין גם לפירש״י ביצה טו, ב - ד״ה חדות. ועוד להעיר מרמב״ן עה״ת בהעלותך יא, א (אלא שעיקר המכוון שם הוא החובה לקבולי בשמחה).
בפי׳ וטוב לב משתה תמיד, שבסיום וחותם רמ״א בשו״ע או״ח - במג״א על אתר דהיינו בשמחת מצות. וראה הגהות יא״פ לשם. אבל להעיר שברמב״ם דעות פ״א ה״ד שצ״ל שמח כל ימיו, וקאי גם בעניני הרשות. וראה סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 339 הע׳ 2. וראה בלקו״ש חי״א ע׳ 338, שכפה״נ מפרש כן גם ברמ״א הנ״ל.
ובכ״מ בשיחות ואג״ק, שבאמת היינו הך, שכיון שבכל דרכיך דעהו, צ״ל ״עבדו את השם בשמחה״ בכל עניניו ובתמידיות. וראה עד״ז בסה״ש שם הע׳ 10. אג״ק חי״ט ע׳ תנא. ובכ״מ - מהם נסמנו בס׳ שמחה ובטחון בה׳ הנ״ל.