Hotel Snack Bar: Story of a Soda Swap
After a long day of touring local sites, I make my way back to my Jewish hotel. Vacationing on a budget, I begin to contemplate my array of canned and vacuum sealed kosher dinner options. Overcome by thirst (and left wanting by TSA regulations), I notice an under-the-counter fridge in the corner of my suite. “That minibar has drinks,” I realize. Then I calculate, “I know each soda costs an arm and a leg, but I can drink up now and replace it with an identical bottle from a local market when I go out tomorrow—and avoid the hospitality charge on my bill…”
The snack bars in hotel rooms are provided by the hotel with the understanding that a guest who makes use of the convenience will pay double (or even triple) the market price for the drinks. Consuming a drink with the intention of replacing it is taking something without permission, and is considered gezeilah (theft).
B’dieved (ex post facto)—i.e. once the above scenario has occurred and the guest has already replaced the drink they consumed with an identical one, there is no need to compensate the hotel, since the person has fulfilled the injunction of veheishiv es hagezeilah asher gazal (returning the object that he stole)—and the mitzvah is fulfilled whether the return is an identical object (regardless of current price) or its equivalent in value.
(It should be noted that many hotels have sensors installed in the snack area and any tracked movement in the minibar results in automatic charges to the guest’s account.)
כ״ז פשוט וברור, שאסור לגנוב חפץ העומד לימכר אא״כ ע״מ לשלם מחירו, והתשלומין הם בעין (שו״ע חו״מ סשנ״ט ס״ג ובש״ך שם סק״ד. אדה״ז גזילה וגניבה ס״ב). ובנדו״ד, בקני׳ ממלון - נ׳ פשוט שגם כשהתשלומים אינם בעין, באם כוונתו לשלם ככל אשר יושת עליו ה״ז זכות להנגזל. וכיון שהנגזל יודע מזה אי״ז גניבה. (ולהעיר מלקו״ש חל״ד ע׳ 53 הע׳ 25). אבל כשכוונתו לשלם בשו״כ ככסף - אי״ז זכות כלל. וה״ה כשואל שלא מדעת גזלן, גם כשאינו מפסידו (ראה שו״ע אדה״ז מציאה ופקדון סכ״ז), וכש״כ בדכליא קרנא. וה״ז ככל גונב ע״מ לשלם שאסור (שו״ע חו״מ סשמ״ח ס״א), והוא איסור ש״ת, וילפינן לה מקרא (ב״מ סא, רע״ב. אדה״ז גזילה וגניבה ס״ב. ועיי״ש בקו״א בענין ע״מ למיקט). וכדין שליחות יד בפקדון או מציאה ״שאינה ע״מ לגזול בלבד אלא אפי׳ ע״מ לשלם תחתיו כיו״ב ממש״ (כל׳ אדה״ז מציאה ופקדון סכ״ח. וש״נ).
אמנם, כ״ז בישראל אבל בגוי (במקום שאין חה״ש בדבר) - ראה יד רמה ב״ב טז, א. שו״ע אדה״ז סת״מ בקו״א סקי״א. שם גזילה וגניבה בקו״א סק״ו. וראה שו״ת אבנ״ז או״ח סמ״ד סק״ד. קובץ שיעורים ב״ב שם אות סג. (והארכנו מזה בכינוס תורה שהתקיים בבית חיינו ״770״ בחוה״מ פסח דהאי שתא).
[ומצאתי מרגניתא חדתא בהעמק שאלה (פ׳ נח - שאילתא ד) שבשואל שלא מדעת מותר ע״מ לשלם. וצ״ע הסברא. ובלקו״ש חל״ד ע׳ 52 הע׳ 20* שמזיק ע״מ לשלם יפה הימנו מותר, ועיי״ש ע׳ 53 ההסברה בזה].
אבל בהחזיר גניבתו - שו״כ ככסף (שו״ע חו״מ סשנ״ד ס״ה ובש״ך שם סק״ז. וראה נימוק״י ב״מ ד, ב. ועיי״ש בביהגר״א סקי״ב).