How to Conduct Oneself on a Fast Day
Poskim mention that a baal nefesh (pious individual) should be machmir (stringent) and take on the stringencies of Tisha Be’Av and Yom Kippur on other fast days as well, namely to begin the fast the night before and not to wash nor anoint oneself—but one should not refrain from wearing leather shoes. However, the accepted custom is to be lenient about all these things on the other fast days. One may wash their face, hands, and feet in hot water; it is preferable, though, not to wash one’s entire body in hot water at once, unless one is perspiring heavily or mitzta’er (suffering) as result. Many are lenient regarding regular showering for cleanliness. However, one should not listen to music, get a haircut, nor go swimming on any fast day. As far as children are concerned, one may be lenient regarding all of the above; they may go swimming—although one should make sure that it’s done in a safe manner. #346?1
של״ה (מס׳ תענית נר מצוה קרוב לתחילתו - קצט, ב) - הובא במג״א סתק״נ סק״ג. ועיי״ש בט״ז סק״א. וראה בפמ״ג (א״א ומ״ז) ובלבו״ש (עהמג״א והט״ז). ועיי״ע בשע״ת שם סק״א ובמשנ״ב סק״ו. ועי׳ במשנ״ב בשעה״צ סק״ט - באו״א קצת (ועד״ז בפמ״ג בא״א). וראה בשו״ת מהרש״ג סל״ד במה שלא נהגו בפועל ליזהר בחומרא לבענ״פ.
[והנה, גם בב״ח כ׳ שאין להורות היתר ברחיצה משום אל תטוש. אמנם, מש״כ שם הוא לא משום חומרא לבענ״פ, כ״א ממנהגא. (ואף שמצינו בכמה ראשונים שכתבו להדיא שנהגו (במקומם ובזמנם) להקל (ראה ראבי״ה הל׳ תענית סתנ״ד. או״ז ח״ב סת״ב. מרדכי תענית סתרכ״ח - הובא בב״י שם. וסיים בב״י שם: וכן המנהג פשוט) - כ׳ בב״ח שם: עכשיו אין המנהג כן). ונפק״מ אם יש להתיר בצונן, או שדינן כבת״ב (אבל ראה בפמ״ג במ״ז שם). ועוד נפק״מ, שהחומרא לבענ״פ שייך גם מבעו״י, שהרי עיקר החומרא הוא לנהוג בהן כדין ת״ב, והיינו להפסיק מבעו״י. וצע״ק בשו״ת פנים מאירות ח״ב סמ״ט, דכריך ותני להו אהדדי.
ועיי״ש בשל״ה (בהמשך לזה - בנוגע להרחת בשמים בת״ב ובשאר צומות - ר, א) דמקום להחמיר בשאר עינויים אפי׳ ביום לחוד, ומטעם אחר, לחוש לדעת רבינו יואל (שבתוד״ה וכל - תענית יג, א. והובא גם בטור כאן).
והנה, המעיין בשל״ה שם ובהג״ה (שעה״ג) יראה דמוכח להדיא שבליל התענית אין מקום להחמיר בעינויים אלא למי שמפסיק באכילה מבעו״י. (וראיתי שכ״כ בפני אפרים בומבאך למג״א כאן מד״ע, ומסברא, וביסס דבריו עפ״ד הטור בסתקנ״ג (בשם הרא״ש תענית פ״ד סל״ח) שדבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ואסור לרחוץ (בערב ת״ב). אולם, אי משום הא, הי׳ אפ״ל דחומרא זו יש לה מקום לד׳ הרמב״ן בתוה״א - הובא ברא״ש ובטור שם. אולם קושטא קאי, שד׳ השל״ה ברורים כנ״ל, שאין מקום להחמיר כן אלא במפסיק מבעו״י).
ו(לפ״ז) יל״ע במש״כ בכ״מ להחמיר בתשה״מ בליל התענית, דלכאו׳ כל שאינו מפסיק מבעו״י, לא חל ע״ז גדר תענית כלל, וא״כ אין בכך תועלת. וצ״ע. (ומש״כ ברמב״ן שם לאסור לרחוץ גם כשאינו מפסיק באכו״ש - הוא מדיני אבילות גרידא (דת״ב), ומאי שיאטי׳ לחומרת השל״ה שהיא מדיני וגדרי תענית. ויומתק לפ״ז מש״כ הפמ״ג להתיר ברחיצה צונן בשאר צומות - שהחומרא בשאר צומות כבת״ב הוא רק בדין תענית שבו, ולא בדין אבילות, והרי איסור רחיצה בצונן בת״ב הוא רק משום אבילות (ראה ריטב״א תענית יג, א ד״ה ואמרי׳ לימא, דאבילות דכל ישראל חמירא טפי. אבל ראה מנ״ח מ׳ שיג בסופה)).
ואוי״ל וליישב, לפמש״כ בר״ן ובריטב״א בנוגע לתפלת עננו במעריב, שאף שהקלו באכו״ש, גוף יום התענית מתחיל בלילה (ונק׳ ״יום צום תעניתנו״). ובסגנון אחר: שיש חלות תענית על היום וחלות דיני וחיובי תענית על האדם (ראה לקו״ש חל״ג ע׳ 158 ובהנסמן שם בהע׳ 17). ולפ״ז מקום לומר לנהוג עינוי גם בלילה, והוא על יסוד ד׳ הרמב״ם (תענית פ״א הי״ד) שהשרוי בתענית לא ינהוג עידונין בעצמו וכו׳. ואוי״ל דוגמא לדבר: דברים שבצינעא בת״ב שחל בשבת (להאוסרים), אף שאינו נוהג בו תענית. (ויתירה מזו - בלקו״ש שם, דשייך איסור דברים שבצינעא אפי׳ בלי גדר תענית, גם דהיום, יעו״ש).
ועפ״ז י״ל ג״כ לבאר בטוטו״ד במש״כ הפוסקים (באה״ט סוסי׳ תקסח. א״ר סתקס״ג סק״א. ועוד) שלא להרבות באכילה בליל התענית (ולא רק מטעם שלא יועיל לו התענית). ועצ״ע].
והנה, כ״ז לענין ה׳ העינויים (לבד נעילת הסנדל) מדין תענית. ונוסף לזה מצאנו ראינו בפוסקים עוד ענין, להחמיר בי״ז בתמוז ועשרה בטבת (משא״כ בנוגע לתענית אסתר, כפשוט. ובאמת גם צום גדלי׳ מ׳ שאינו בכלל. ויל״ע) כמו מר״ח מנ״א עד התענית (עכ״פ בפרטים מסויימים) - ראה בפמ״ג סתקנ״א בא״א סק״י. והובא (בשינוי לשון) בבה״ל שם ס״ב ד״ה ומר״ח. וראה כה״ח סתקנ״א סק״ד. ועוד.
ובפרטיות: לענין כלי זמר - קשו״ע סקכ״ב ס״א. ולענין תספורת - רוח חיים פלאגי סתקס״ו סק״ד. אבל ראה טורי אבן ר״ה יח, ב (הובא ברוח חיים שם): וכי ת״צ אסור בתספורת. (וצע״ג שלא העירו ממש״כ המרדכי תענית סתרכ״ח בשם רבינו יואל להדיא להוכיח מכאן בנוגע לאיסור (רחיצה ו)תספורת בת״צ. וגם למאי דקייל״ן להתיר רחיצה - היינו האידנא דוקא, וא״כ ה״ה לתספורת. וה״ט שהקלו משום שאין רוב הציבור יכולים לעמוד (מג״א שם בשם הר״ן. ועי׳ במחה״ש) או שאין ת״צ בבבל (תוס׳ תענית שם), או דהאידנא דברצו תליא מילתא לא החמירו בשאר עינויים (ר״ן ר״ה שם)). וראה שו״ת שיח יצחק סרמ״ז. וגם הוא לא העיר מכהנ״ל. ולענין שחי׳ בבריכה - שו״ת בא״מ ח״ג סע״ז. (וראה מסורת משה ע׳ קעח).
אולם, לגופו של ענין, כבר העירו בכ״מ (ראה דע״ת סתקנ״א ס״ב ד״ה וע״ע. וכ״כ - בין הדברים - ביד״י פיה״א תערובת סק״ד סק״י) שט״ס הוא בא״ר (סתקנ״א סק״א) להורות דיני וחומרי ט׳ הימים בשאר צומות. וכנראה בחוש שד׳ הא״ר הועתקו בטעות מסו״ס תקנ (לגבי מאחרין וכו׳, דאל״ה אין לו שום הבנה). ונגררו אחרי דבריו הפמ״ג (הנ״ל. אלא שסיים בצ״ע. וכפה״נ הוקשה לו בזה), הדה״ח, קש״ע (הנ״ל), והמשנ״ב (הנ״ל).
ובלא״ה י״ל דהא״ר קאי רק בדין מיעוט במו״מ (וכיו״ב) שהוא מדינא דגמרא, ולא בנשואין - ראה עד״ז בשו״ת צי״א ח״ז סמ״ט פי״א. (ועפ״ז א״ש מש״כ הפמ״ג להתיר רחיצה בצונן ביום התענית, דלכאו׳ סותר ד״ע (דנוסף להנ״ל שיש להחמיר בעינויים כבת״ב) - שיש להחמיר כמו מר״ח עד התענית).
והרי מפורש בתוס׳ (עירובין מ, ב - ד״ה דלמא) ע״ד חופה בי׳ טבת. וראה גם שו״ע סתקנ״א ס״ג. ומש״כ בשו״ת פרי השדה ח״ד סי׳ סב, דמיירי בזוו״ש – דחוק. וראה גם בשמ״ב לאאזמו״ר סקכ״א סק״ה. והנה, בבגדי ישע למרדכי עירובין פ״ג סק״ט הביא מי שרצה לשבש הס׳, וחלק עליו, שאין איסור בנישואין ביום צום.
ויתכן לקיים הדברים בנוגע לנישואין עכ״פ, מטעם דלא מסמנא מילתא. וכ״כ לפרש בשלחן העזר ס״ד ס״ו בשמלה לצבי סקט״ו. ועפ״ז, אילה״ק מד׳ התוס׳ - דקאי למנהג שנשאו נשים גם בג׳ השבועות, ולא חשו להא דסימנא מילתא הוא.
ואיך שלא יהי׳, גם את״ל שט״ס הוא בא״ר, מצאנו ראינו בכמה פוסקים שכתבו כן למעשה, ויתכן שכתבו כן מצ״ע ולאו מטעמי׳. (ולהעיר גם משיחת ש״פ בלק תשמ״ה שגם להדעות שדיני בין המיצרים נוהגים רק מר״ח אב ואילך ולא בג׳ השבועות - פשיטא שאסור לעשות בו נישואין. ולא נתפרש שם טעמא דמילתא. ואולי קאי רק לענין נשואין. ועצ״ע).