Halacha2goThe one minute halacha

פרטי הדברים הלא הם כתובים על ספר בשו״ע או״ח סקל״ה סי״ד ובנו״כ שם. ועיי״ש במשנ״ב בבה״ל ד״ה אין. ובאחרונים הרבו לדון בכ״ז. ולהרחבת היריעה - ראה בהנסמן בס׳ המלקטים לשם (פסקי תשובות, הלכה ברורה, וכיו״ב). [וראה מה שקיבץ וליקט הדעות 

בזה בקובץ בית ועד לחכמים גל׳ ה (תשרי תשע״א). וראה גם בקובץ נזר התורה אייר תשס״ו (ע׳ רנה ואילך) - כמה צדדי קולא].

ואמרתי אבואה העיר״ה, שאף שהמנהג שנתפשט שלא לטלטל באם יקראו בו פחות מג״פ אין לו מקור ברור בפוסקים, וכבר נתעוררו בזה בכ״מ - מ״מ כבר העיד בנו בעל ערוה״ש סקל״ה סל״ב שכן המנהג. וראה גם שו״ת שיח יצחק סע״ז - מנהג פרעשבורג. וכ״ה בתורת חיים פעסט על אתר. גם ידוע שהקפידו ע״ז אצל כו״כ צדיקים (ראה לדוגמא שו״ת ישיב יצחק חט״ז ס״ז - מנהג בעלזא). ונז׳ גם בסה״ש תשמ״ח ח״א ע׳ 24. [וידוע ומפורסם אצל אנ״ש ששקו״ט בענין זה בעת ניחום האבלים בשנת תשכ״ה - ראה גם מה שהועתק בשלחן מנחם יו״ד סקנ״ג ע׳ רסט. אלא שהמובא שם (מרשימות השומעים) אינו ברור כל צרכו. וכמה תויהי חזינן בה. וק׳ לסמוך ע״ז]. ועייג״כ בשו״ת אג״מ יו״ד ח״ד סס״א סקי״ג שהמליץ לעשות כן. וכבר אחז״ל שאם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג.

וכפה״נ, המנהג נשתלשל עפ״ד הרמ״א שם: ״והיינו דווקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס”ת יום או יומיים קודם מותר״. ונחלקו בכוונת הרמ״א אי יום או יומיים דוקא הוא, או שהעיקר שקבוע לה מקום (ראה מג״א סקכ״ב ופמ״ג בא״א שם. ועוד). ומצינו בכ״מ שהעיקר שתעמוד שם יום או יומיים, וגם שא״צ להיות קודם הקריאה דוקא וגם אחר הקריאה שפיר דמי (ראה שע״א ש״א סמ״ג. א״א מבוטשאטש מהדו״ת כאן. משנ״ב סקמ״ט. ועוד). ופי׳ ״קודם״ שבד׳ הרמ״א - היינו שההכנה היא קודם הקריאה, אבל אצ״ל יום או יומיים קודם הקריאה. 

ואף שפי׳ זה דחוק קצת בלשון הרמ״א, כבר העירו בלא״ה של׳ הרמ״א כאן מגומגם קצת, במש״כ ״מכינים לו ס״ת״, דהול״ל ״מכינים להם״ (לבנ״א החבושים, דעלה קאי). ויותר נכון הל׳ כפי שהובא בד״מ (וכן במג״א כאן): ״מכינים לו ארון או תיבה״. ואוצ״ל כאן: ״מכינים להס״ת ארון״ - ראה בזה בפתחי שערים לשע״א שם סקל״ב. שו״ת נהרי אפרסמון סכ״ט. שם סנ״ג. שו״ת מהריא״ץ או״ח סי״א. 

והנה נחלקו ג״כ בפי׳ ״יום או יומיים״, דאם ביום סגי מדוע הוסיף גם יומיים. ובשו״ת בית שערים או״ח סמ״ז פרושי קמפרש לה שתלוי במספר הקריאות, שביום שי״ב ב׳ קריאות ה״ז כיומיים. וראה בא״א מבוטשאטש כאן ובדע״ק סרפ״ב סק״א, שהוא ע״ד ״יום או יומיים״ שצריך להמתין, בנוגע לאפיית מצות, בין טחינת הקמח ללישתו (שו״ע או״ח סתנ״ג ס״ט). ושם במג״א סקי״ג שבדאא״פ סגי ביום. ועיי״ש בח״י סקכ״ו שפי׳ מעל״ע. אבל בט״ז שם סק״ז משו״ת מהרי״ו סקצ״ג שצ״ל ג׳ ימים. ויתכן שגם כאן הוסיפו והחמירו שיהא ג׳ ימים, ולמיגדר מילתא, ולפי׳ שו״ת בית שערים הנ״ל - היינו ג׳ ימי קריאה. ולהעיר מל׳ הא״א שם: גם אם הי׳ כתוב ג׳ ימים וכו׳. 

ומ״מ, פשוט שאין ל׳ הרמ״א יוצא מידי פשוטו, ושמדינא א״צ להקפיד על ג׳ ימי קריאה. ולא באנו כ״א ליישב הנהוג מכבר ולהליץ על המנהג. ובכגון דא - עשה דכבוד התורה עדיף. 

ויתכן לומר, שהמנהג נשתרבב גם מחמת דברי הזהר (ח״א רכה, א), עיי״ש בחומר הענין. ועפ״ד כה״ח סקע״ה, שמ׳ הזהר להחמיר אף במייחד לה מקום, שהרי בזהר החמיר גם ״מבי כנישתא לבי כנישתא״, ובפשטות, בביהכ״נ השני מוכן לה מקום. אולם, כשקוראים בה ג״פ ה״ז כמביאו למקום קבוע חדש, שפשוט שאי״ב מקום לחשש גם לפ״ד הזהר (עיי״ש בכה״ח סק״פ).

ועכ״ז, עדיין אין הדברים מיושבים כל צרכם, שהרי בפשטות המנהג בא רק להוסיף ולהחמיר שלא להסתפק ביום או יומיים. וכן העתיקו מנהג זה בכ״מ. (וצ״ע בל׳ ערוה״ש הנ״ל). אלא, שבפועל נהגו בכ״מ שמטלטלים ס״ת ממקום למקום ומסתמכים על הקריאה ג״פ, גם ללא הכנת מקום כלל. וכבר העיר בזה בס׳ ילקוט אברהם במקומו. וצ״ע בזה. 

ומצאתי את שאהבה נפשי, בהליכות שלמה תפלה (פי״ב סל״ח ובהערות לשם), שהביא מכתבי אביו (הרחי״ל אויערבאך) שהאריך למעניתו בזה בתשו׳ שערך בנדון (נד׳ בסו״ס שו״ת מהרש״ם ח״ו הוצאת ירושת״ו תש״ו. ואינו תח״י). ותו״ד שם, שג׳ אופנים בדבר: במביא ס״ת לאדם חשוב שהו״ע של כבוד, ואצ״ל שום הכנת מקום לפנ״ז. במביא לבית האסורים שהו״ע של בזיון, ובזה אמרו שצ״ל קביעות מקום יום או יומיים. במביא לבית סתם, ובכגון דא נהגו שכל שקוראים בו ג״פ סגי. ולדבריו, ילה״ע גם מל׳ הלבוש סתקפ״ד ס״ג (ואולי הובא שם בדבריו) שמ׳ מדבריו שעיקר הגריעותא הוא שאינו כבוד לס״ת ללכת אחריהם לבית האסורים. וא״ש הכל בס״ד.

ומ״מ, כיון שאין לזה מקור ברור, בדאפשר אין לסמוך ע״ז לקולא, כ״א להחמיר שיעשו כן בנוסף להכנת מקום, וכבפנים. ובמקום הצורך, מקום לסמוך ע״ז גם להקל ע״פ המנהג, שהרי בלא״ה ישנם כמה צדדי קולא נוספים, ובפרט שיש שכתבו להקל בכלל היכא דאא״פ באו״א (ראה פר״ח כאן בסוף הסימן. אבל שם מיירי בבנ״א החבושים שבאמת אא״פ כלל שילכו למקום ס״ת).

ויש להמליץ ע״ז מש״כ בא״א מבוטשאטש כאן (בנוגע לטלטול ס״ת מחדר לחדר): ומנהג עם בנ״י אין להרהר אחריו שבנ״י נביאים הם, ובפרט גבי מילי דרבנן שנמסרו לפי מה שפשט בין בנ״י. ופה אשים קנצי למלין.