Halacha2goThe one minute halacha

כבר כתבו הפוסקים בחריפות בנוגע למשחק הכדור לגדולים בשבת על יסוד ד׳ המדרש בזה. וראה קצוה״ש סק״י בבדה״ש סקט״ז. ועייג״כ במו״ק סשל״ח בנוגע לכל סוגי השחוק. ובכ״מ.

והנה האריכו בספרי הפוסקים דדרא בתראה בענין משחקי הרכבה לקטנים. ולא עת האסף פה כל הפרטים. ועיקר ההיתר מיוסד עמש״כ אדה״ז בשו״ע סשי״ג ס״כ שבכלי של פרקים שאינו עשוי לקיום כלל מותר. ובפרטיות יותרבסכ״א שם, שבעשויין לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה מותר, ולא אסרו בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי ע״מ לסותרו בשבת עצמה. ועד״ז בסרנ״ט ס״ז לענין סתירת דף התנור. ועיקרי הדברים מבואר כבר בשו״תתרוה״ד סס״ה, בהיתר סתירת דף התנור כיון שאינו עשוי לקיום בשבת עצמה. ומש״כ אדה״ז בדף התנור שהותר רק משום שסותר פתחו ולא גוף הבנין - ראה קצוה״ש סקי״ט בבדה״ש סקי״א דהתם שאני לפי שמחובר לקרקע. וראה גם שו״ת צי״א דלקמן.

(ויתירה מזו, ראה בבנין שבת (כהן) בונה פ״ה שהוכיח במישור שרק בבנין גמור בגבורה ואומנות צריך שיהא עשוי לסותרו ביומו, אבל בדבר המחובר באופן שקל ונוח לפתוח ולסגור מותר אפי׳ נעשה לזמן מרובה).

ובר מן דין, הנה בגדר בנין גרוע שאין בו״ס בכלים מובא בשו״ע אדה״ז שם סי״ט ״שאינה תקועה שם בחוזק ויכול ליטלה ממנה בקל״. ולהיפך, כש״הדקם בחוזק בענין שצריך לזה גבורה ואומנות ה״ז בנין גמור וחייב משום בונה״ (שםס״כ). ופשוט שבכמה ממשחקי הרכבה ל״ש לומר שצריך לזה גבורה ואומנות, ואדרבה - נער קטן נוהג בם ויכול ליטלה ממנה בקל. וראה גם במג״א סקי״א. (והנה בכ״מ הבינו שבמג״א הביא מחלוקת הראב״ד והסמ״ג בגדר תקיעהאי צ״ל בגבורה ואומנות. אבל המעיין היטב יראה שאינו, שלדעת הראב״ד באם הוא בדוחק ואינו מתנענע בתוך החור ודאי לא מיקרי תקיעה, אלא שגזרו בכה״ג שמא יתקע, אבל גם לדבריו אינו חייב רק כשתוקעים בגבורה ואומנות. וכ״כ להדיא בכלבו. ועייג״כ בזכרון יוסף סקי״ז). אלא שמ״מ אפי׳ מהדקו מעט בענין שהוא רפוי ואינו רפוי אסור גזירה שמא יתקע. (ופי׳ רפוי לגמרי שמותר - היינו שמתנענע בתוך החור. ול״ש לנדו״ד). אמנם, בנדו״ד לא גרע מכוסשל פרקים שאין חוששים שיתקע בחוזק כיון שאין דרך הכוס להדקו כ״כ בחוזק. וכתב אדה״ז בסכ״א שיש לסמוך להקל כן במקום צורך גדול. ופשוט שבקטנים א״צ להחמיר. וכש״כ בנדוננו בסוג כזה שאא״פ כלל לבוא לידי תקיעהבחוזק.

[ואף גם לפמש״כ אדה״ז בסשי״ד סי״ז להחמיר שי״ב משום מכה בפטיש, ומדיוק לשונו נראה שמשום מכב״פ מתחייב בתוקע בחוזק אף כשאי״ב גבורה ואומנות (וכמ״ש בא״ר כאן סק״ח. ועייש״ה, שזהו החילוק ביסודו בין ד׳הראב״ד להסמ״ג. וכ״כ לבאר בדעת אדה״ז בבנין שלום שבת ח״ה (בקונטרס מתורתן של בנים בסוה״ס ע׳ ח)) - ג״ז ל״ש כאן כיון שא״צ לזה שום ״חוזק וגבורה״ (כל׳ אדה״ז בסתקי״ט ס״ה). ובלא״ה ל״ש מכב״פ בדבר העשוילפותחו ולסוגרו תמיד, וככיסויי הכלים].

והנה, יש שכתבו להתיר מטעם אחר, דל״ש בזה גדר בונה, כיון שחיבור הכלי מבטלו משימושו, שהרי שימושו דוקא לפרקו ולהרכיבו תדיר, ושאני מכלי של פרקים שאופן שימושו דוקא בחיבור הפרקים.

ולכאו׳ כ״ה בט״ז סק״ג בכיסויי הכלים ״שעיקר תשמישו ע״י פירוק״. ואף שאדה״ז כתב טעם אחר, שעשוי ע״מ לסותרו בשבת, אי״ז סותר לסברא זו. וראה גם בפמ״ג בא״א סקי״ב: שעשוי לפתוח תמיד ולא לקיום. ובמ״ז סק״ז: שא״אלהשתמש כ״א ע״י פירוק והידוק וכו׳ דעשוי מתחלה לכך.

ועוד כתבו כמה להתיר מדין מוסתקי וחותלות של תמרים וכיו״ב, כיון שהבנין רעוע מצ״ע, ואם יעלה שועל ופרץ אבניהם, ועדיפא מדף התנור שעשוי להתקיים מצ״ע אלא שבדעתו לסותרו ביומו (ראה שביתת השבת בקו׳ מעשה חושב- ח, ב. שו״ת הר צבי או״ח קו׳ ל״ט מלאכות מלאכת בונה). ואכ״מ כעת בזה.

וראה בכ״ז בשש״כ מהדו״ח (ובמהדו״ק - באו״א קצת) פט״ז סי״ט ובהערות שם. שו״ת צי״א חי״ג ס״ל ולא. יחו״ד ח״ב סנ״ה. בא״מ ח״ו סכ״ה. מחזה אליהו סס״ט. וראה בקובץ העו״ב כולל צ״צ ח״ה ע׳ קיט ואילך.

ומה שיל״ע בזה הוא מדין אהל, כשגובהו טפח ויש בגגו טפח. ויתכן שחלק מסברות הנזכרות לגבי בונה שייכים גם לדין אהל. וצ״ע.

והנה, בשו״ע אדה״ז סשט״ו ס״ט כתב שבגג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אם מעמיד גם מחיצות עראי ה״ז דומה לאהל. ומותר לעשותו רק בשינוי - הגג ואח״כ המחיצות. ולפ״ז, ה״ה הכא.

ולכאו׳ יש מקום לומר בזה צד היתר, ובהקדם מש״כ בחי׳ הר״מ קזיס שבת (קלח, א - ד״ה כתב הר״ן) שמה״ת לא חשיב אהל אלא כשעושה להגן תחתיו אבל מה שמשתמש תחתיו ל״ח אהל רק מדרבנן. וכש״כ באהל עראי שבלא״ההוא רק מדרבנן, ואף גם זאת שעשוי לסותרו ביומו (אף שבאהל גם באינו עשוי לקיום כלל ה״ז אסור מד״ס כשאר אהל עראי - ראה שו״ע אדה״ז סוסט״ו). והנה בשו״ת חת״ס או״ח סע״ב בנוגע להיתר כילת חתנים המתוקנת לכך(ראה אדה״ז סי״ח) משמע שכל שאיסורו רק מדרבנן מהני מה שעשוי ומתוקן מעיקרא לכך. אלא שד״ז נסתר מחמתו מגוף דין הנ״ל שאין להעמיד גג ומחיצות עראי של מטה בשבת שדומה לאהל. ובדוחק י״ל דמיירי התם כשאינומתוקן מעיקרא לכך. האומנם, כיון שעיקר האיסור משום דומה לאהל, מקום לומר שבמשחק שאינו נראה כלל כאהל, לא גזרו רבנן. וצ״ע. וקשה לדמות למגופה המתוקנת לכך, כיון שמעמיד גם המחיצות בשבת.

ועוד ילה״ע בזה ממש״כ אדה״ז בסתק״ב ס״ו שמותר לסדר דף השולחן ע״ג רגליו אפי׳ יש לו ד׳ מחיצות כיון שא״צ לאויר שביניהם. וכבר העיר בזה המשנ״ב בשעה״צ סק״ל. ועפ״ז צ״ל שמש״כ אדה״ז כאן סוסי״ב להחמיר בד׳מחיצות הוא רק בעומד להשתמש תחתי׳. (וראה עוד בדעת אדה״ז בס׳ אהל עראי סי״ט סק״ז). ולפ״ז בנדו״ד באם אין המשחק מיועד להשתמש תחתיו מקום להקל. ולהעיר גם ממש״כ בבא״ח ש״ב פ׳ שמות ס״ו בהחילוק בין שולחןלמטה, שבשולחן אין לחוש בכה״ג, דאין דרכם של בנ״א להשתמש באויר שתחת השולחן כלל (וראה במאמ״ר סק״ו). ואע״ג דאם יש מסיבה גדולה מניחים באויר שתחת השולחן לפעמים כלים מלאים או ריקנים לפי שעה - כיון דאיןעושין כן אלא רק במסיבה גדולה, וגם במסיבה גדולה לאו כולהו אינשי רגילי בכך, אין לחוש. ואולי יצא מזה נפקותא לדינא למצוא פתח היתר במשחקים הנ״ל. אבל, להעיר שבכמה מהם ה״ז מיועד להשתמש תחתיו ג״כ. ומכיון שכןנדרשת זהירות יתירה לעשות בשינוי.

[ועדיין אנו צריכים למודעי בכ״ז, מהסיפור בליל א׳ דר״ה תשי״ז (או תשח״י - הובא בהתקשרות גליון תיב. שם גליון תיח) ובמה שנאמר לאחמ״כ להר״א ע״ה חיטריק ביחידות בשלילת הפיכת ארגז משום אהל, אף שאינו מתכווןלהאהיל תחתיו וגם עשוי מכבר. ובקובץ העו״ב ש״פ קרח תשע״ב טרח ידידנו הרה״ח רלוי״צ שי׳ ראסקין בבי׳ הדברים, והעלה חרס בידו].

והנה יש שחששו משום כותב ורושם רשמים. אבל נדחו דבריו מכמה טעמי. ועוד להעיר שלדעת אדה״ז בסש״ב ס״ה ה״ז מכב״פ בצר בכלי (ואכ״מ בזה). וכבר נת׳ שבכה״ג שעומד לפתוח ולסגור ל״ש מכב״פ.

ועוד יש בזה מקום עיון מצד דיני מוקצה, וע״ד השקו״ט בנוגע לכדור ולמשחקים בכלל. אלא שכבר ארכו הדברים יתר על המדה. והאריך בזה טובא בס׳ ללקוט שושנים ח״ג. ופה אשים קנצי למלין.