743. Showering before Davening
There is a g’zeiras Chazal (Rabbinic decree) restricting certain melachah (work) when the z’man (appropriate time) for davening arrives, so as not to distract us from our primary obligation of davening. Bathing is included in the types of melachah that are restricted before Minchah.
When it comes to bathing before Shacharis, poskim tell us that it is a davar she’eino matzui (an uncommon practice) and therefore Chazal did not include it in the restricted activities in the morning. However, this allowance only applies to the early morning hours; once the z’man for Shacharis arrives, we are restricted from bathing as with other tefillos (prayers).
Men’s mikvaos are outfitted with showers, and indeed mikvah users are expected to utilize them before their morning dip. The dispensation on showering off at the mikvah considers it l’tzorech rabim (to meet the needs of many) by keeping the mikvah waters hygienic for all mikvah-goers. (Showering after the mikvah is addressed in Halachah #604).
For those who shower at home in the morning, there is also room for leniency when it is done to enable better concentration during davening. Showering, unlike the original practice of bathing that entailed prolonged visits to bathhouses, is usually done with alacrity. Some are strict to limit it to a quick rinse with water, but the common custom is that soap may be used—though it should be done quickly and not extended for enjoyment. Indeed, the Rambam states that it is proper to wash our face, hands and feet in the honor of our Creator before presenting ourselves to Him for the morning prayers.
מקלחת לפני התפילה
פס״ד השו״ע או״ח ספ״ט ס״ז שמותר להכנס למרחץ בשחרית, של״ג אלא במנחה שהוא דבר המצוי. וראה בלבוש ס״ז בטעם הדבר. ובא״ר שם סקי״ב הביא מחלוקת אם כ״ה גם לאחר שהגיע זמנו, מעלוה״ש ואילך. ובשו״ע אדה״ז ס״ע ס״ה (במוסגר) הכריע לאיסור. וכ״כ במשנ״ב סקל״ו. והיינו לא מחמת חשש שימשך בדבר, כ״א דלא עדיף משאר מלאכות שאסורים מצד עסק בצרכיו קודם שיתפלל שחרית - עיי״ש בא״ר ובשו״ע אדה״ז.
ובדרא בתראה כתבו בכ״מ ליישב מה שנהגו להתיר, בכמה אנפי, כבפנים.
ועו״כ להקל מטעמים אחרים - באם הוא לפני זמנו הקבוע, או ברגיל לילך לביהכ״נ. או של״ג אלא במרחץ ממש וכשמזיע, שיש חשש שמא יתעלף (ראה רמב״ם תפלה פ״ו ה״ה. אבל שם: אפי׳ להזיע. ובשו״ע אדה״ז שם במוסגר: אפי׳ להזיע בעלמא. וכ״ה במג״א סרל״ב סק״ה). ויש שכתבו שבדבר השכיח ומעשים בכ״י אין להחמיר (משא״כ תספורת ומרחץ שבזמנם. ולכאו׳ כלפי לייא, שעיקר ההיתר לפי שאינו מצוי. משא״כ במלאכות שרגילים בהם - ראה משנ״ב ס"ע סקל״ז). ועוד כיו״ב בטעמים עד״ז.
וכ״ז איננו שוה לי, דאנן קיימינן השתא באיסור עסק בצרכיו קודם שיתפלל שחרית, ומה לנו בסברות הנ״ל השייכים לדין איסור מלאכה וכיו״ב לפני התפלה שהוא מחשש שימשך וכדומה. וכ״ז פשוט. ואף את״ל שלהיכנס למרחץ עדיף משאר מלאכות (וראה גם משנ״ב ס״ע בבה״ל ד״ה הי׳ בשם דה״ח) - מ״מ כשהגיע זמן התפלה, ולפני שהתפלל, אסור גם בדבר קל. וראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלו.
ומ״מ י״ל שגדר האיסור הוא רק בענין של עסק ממש, אף כשאי״ב שיהוי (עיי״ש במ״מ להל׳ יומית), משא״כ ברחיצה גרידא. וכדמוכח מפס״ד הרמב״ם (תפלה פ״ד ה״ג. וראה בארוכה לקו״ש חל״א ע׳ 184 ואילך) שרוחץ פיו״ר בכ״י לפני שחרית. וי״ל עוד, שמזה שאסרו לפני מנחה מחשש התעלפות, עכצ״ל שאי״ז בגדר מלאכה שיש חשש שימשך. וא״כ ברחיצה גרידא - נחתינן חד דרגא להתיר גם לפני שחרית. [ולהעיר שבשו״ת זרע אמת ח״ג ס״ט שכל צרכי גופו אינם בכלל עסק בחפציו. אבל בא״ר ועוד מוכח שלא כדבריו].
וראה בכ״ז הליכות שלמה פ״ב בדבר הלכה סקי״א. שו״ת שבה״ל ח״ט ס״א סק״ב. אז״נ ח״ו סמ״ג. חי״ד סמ״ב. ויען דוד ח״א סכ״א. והבוחר יבחר.