Pronouncing Hashem’s Name when Saying L’Shem Yichud
The tefilah (prayer) of L’Shem Yichud focuses on the unification of both aspects of the Shem Hameforash (Hashem’s ineffable name, Y-H-V-H), represented by the Hebrew letters Y-H and V-H, a concept explained in Kabbalah and expounded upon in Chassidus. When mentioning Hashem’s name during this prayer (“L’yachada Shem Y-H b’V-H”) it is important to be aware of the prohibition of pronouncing the word Y-H-V-H as it is written, which would be Hogeh es Hashem b’osiyosav. According to many poskim, we also may not utter the names of the four individual letters which comprise the Shem Hameforash (enunciating each of the letters consecutively), or even just the letters Y-H, since they form another one of Hashem’s Names. We therefore have to choose between the following options when saying L’shem Yichud: 1) We can omit Hashem’s name, i.e. the words “Y-H b’V-H,” and only say “l’yachada Shem” instead, while contemplating the meaning of the Name Y-H-V-H, and the concept of unifying the two aspects of His Name. 2) We can say “Yud Kei b’Vov Kei”, pronouncing both Heis as Kei. 3) When the Arizal wished to say the letters of the Shem Hameforash, he would say “Yud, Ee, Hei, Vov, Ee, Hei, thereby making a hefsek (separation) between the letters by adding a vowel sound between them. We may do the same here as well. 4) We can say “Yud Im (with) Hei b’Vov Im Hei”, for the same reason. Similarly, the names of malachim (angels) which are mentioned in certain tefilos should only be read in our minds, but may not be pronounced. #320â 1
הפרטים בזה - ראה בהנסמן באנצי״ת ערך הוגה את השם. ועייג״כ בהנסמן בעבודה ברורה (מיטניק) ע״ז יח, א.
ולעניננו: בפיה״מ סנהדרין ר״פ חלק שאיסור הוגה את השם הוא בקריאת האותיות זאח״ז. וי״מ כן בדעת התוס׳ ע״ז שם ד״ה הוגה (ראה שו״ת הרדב״ז א׳תח. שו״ת חת״ס חו״מ סקצ״ב). ובתוס׳ שם הובאה דעת ר״י להחמיר גם בב׳ אותיות ראשונות. ופשוט שבזה הכוונה דוקא לקריאת האותיות. ועיי״ע בפיר״ח עירובין יח, ב.
והנה, בתוס׳ סוכה (ה, א ד״ה יו״ד) מוכח שגם לר״י כשמזכיר ב׳ אותיות ראשונות בתור חלק משם הוי׳ (״כיון דאינו מזכירם לשום שם שלם״) מותר. וכ״כ גם בשו״ת נוב״י יו״ד סצ״ג שאין חשש כשאומרים יו״ד ה״א בוא״ו ה״א. (ובמאסף לכל המחנות הל׳ ציצית ס״ח סקמ״ט ר״ל שנפלה טעות בד׳ הנוב״י. (ועייג״כ בשו״ת יבי״א ח״ט או״ח סי״ב. ובילקוט יוסף ס״ה). ולכאו׳ פי׳ ד׳ הנוב״י כמשמעו שבכה״ג מותר כיון שהכוונה לשם הוי׳, ומזכירו בתוספת אות בי״ת). וכ״ה בשו״ת נופת צופים בירדוגו סי״ט. אבל, בחיי״א כלל ה סכ״ז כ׳ להחמיר גם בכה״ג. וכ״כ הר״צ הכהן בלקוטים יקרים שבסו״ס שיחת מלאכי השרת (נב, א) [אלא שלא העתיק ד׳ הנוב״י בשלימותם]. וראה בחי׳ ר״א גוטמאכר תענית ב, א.
ובדעת האריז״ל: הנה בלק״ת להאריז״ל פ׳ שמות מ׳ שאף שעיקר הפי׳ בהוגה את השם הוא שאומרו ככתבו, מ״מ גם בקוראו באותיותיו זאח״ז ה״ה בכלל. ובהגהות שמן ששון לשעהמ״צ (שמות) כותב שבאמירת לשם יחוד, יכול לומר שם יו״ד ה״א בוא״ו אי ה״א, שכשאומר שם י״ה אין קפידא, משא״כ בו״ה שבסופו. וצ״ל בכוונתו שכשגומרו ואומר שם שלם צריך להפסיק (אף שמפסיק ביניהם בו׳ השימוש). אמנם, בהגהות וחידושים (אשכנזי) לשעהמ״צ (שמות) הביא מד׳ האריז״ל (גם) בנוגע לשם יחוד לומר יו״ד אי ה״א וכו׳. וכפה״נ לא דק.
ובספרים נזכרו כמה אופנים שלא יהא בכלל הוגה, ראה בספרים הנ״ל. ועיי״ע במ״ח ת״ת פ״ד (ושם להדיא דמיירי באות השימוש גם בין יו״ד לה״א. ומוכח מינה דאל״ה אסור). וראה גם פתח עינים ע״ז שם. חסל״א סרט״ו ס״ג. וראה מש״כ בבא״ח וישלח ש״א סי״א. שו״ת תורה לשמה סוסי׳ תצא להנ״ל. ועי׳ בליקוטי צבי החדש (ח, ד) שמתרעם על האומרים ק״א במקום ה״א עיי״ש. [ובדברי שלום אפגין ס״ה נדחק לומר שבלשם יחוד י״ל ״שם י״ה״ כשם בפ״ע, ולא בקריאת האותיות. ור״ל שבכה״ג אינו בכלל הוגה את השם. ודבריו צע״ג מכמה טעמי, שהרי בכל הפוסקים ששקו״ט בדבר לא נזכר לומר באופן הנ״ל. וגם המנהג אינו כן. והעיקר, שמסתבר שבאומר כן עדיין הכוונה לשם הוי׳].
ובכל אופן, בנוגע לאמירת לשם יחוד קרוב לודאי שהכוונה לאומרו במחשבה (וכבשמות מלאכים שבתפלות וכיו״ב). והעירני ח״א שכ״מ קצת בס׳ הליקוטים פ׳׳ ראה: צריך שיאמר ליחדא קוב״ה ושכינתיה, בדחילו ורחימו בשם כל ישראל, ויחבר שם י״ה עם ו״ה. ומשמע שזה אינו בכלל האמירה.