How essential are the Trop?
The ta’amim (cantillation) of the Torah reading is a tradition from Moshe at Sinai; this includes both the punctuation and the trop (the tune). These guidelines were immortalized with takanas Ezra (an institution of Ezra the Scribe, from the time of the Second Temple) along with the universal weekly timetable for Krias HaTorah (the Torah reading in shul).
Minute variations in melody developed over time from one community to the next, and small changes reflect the character of various times of the year—for example, during the Yomim Noraim (High Holidays) and for Eichah on Tisha B’Av—though the basic tenets are all the same.
It is imperative that the Torah is read with the proper trop, or takanas Ezra is not fulfilled. The Ba’al Kriah (aka Ba’al Koreh, Torah Reader) should not mess with the original tune, even if he feels he is “improving” it. Before someone accepts the position of Ba’al Kriah, whether it is a Shabbos or weekday leining, he should be well-versed in the trop. In a minyan with no qualified Ba’al Kriah, the job must go to the most expert layman.
If there is no one available who is familiar with correct trop, halachah dictates that the Torah should nevertheless be read—but this is only a placeholder in order that the takanah of Krias HaTorah is not forgotten; the original halachic obligation has not been fulfilled.
טעמי הקריאה
פיסוק טעמים מה״ת - נדרים לז, א. וכן עולה ממגילה ג, א. וכן נפסק בזהר ח״ב רה, א. וראה בילקוט שמעוני יתרו רמז רפד. ובכ״מ. וראה מזה באג״ק ח״ד אגרת א׳קד.
ואף גם לר״י בנדרים שם - ראה בארוכה הנסמן באנציקלופדיא תלמודית ערך טעמים (טעמי המקרא). וש״נ. וראה המלוקט באריכות גדולה בקובץ אהל שרה לאה ירושלים תשנ״ט ע׳ תקמח ואילך. שם ע׳ תתקיח.
בחלוקי הניגונים - ראה שו״ת חת״ס ח״ו ספ״ו. ועיי״ש בחומר הענין שלא לשנות הניגון. וראה הנסמן באנציקלופדיא שם (פיסקא - נגינתם), ובקובץ הנ״ל.
וכשא״י לקרוא - הנה, ברא״ש מגילה פ״ג ס״א (והובא בטור סי׳ קמא) שא״י יד״ח בקריאה זו. ולכמה דעות - גם בשינוי שלא נשתנה הענין. ועי׳ בדרישה (סי׳ קמב - בשינויא בתרא) בהחילוק בין זה למי שיודע לקרוא וטעה בקריאתו שיצאו יד״ח.
ולכתחילה, ודאי אין להעמידו לקרוא (ב״י שם בשם מהר״י חביב - בשינויא קמא. וכ״כ בב״ח שם). והרי קייל״ן דגוערים בו בטעה בטעמי הקריאה.
והנה, נפסקה הלכה בשו״ע (שם ס״ב) בישוב שאין מי שיודע לקרות, שיקראו בברכה גם בכה״ג. ועיי״ש בד״מ הטעם. ובלבוש שם, שהתירו להם שלא לבטל הקריאה. (ואולי קאי באופן שטועה גם בשינוי שמחזירים, ולמ״ד שגם בכה״ג קוראים בברכה). ועיי״ע בד״מ שם, משו״ת תרוה״ד (פסקים סי׳ קפא) שמ״מ אם יש מי שיודע לקרות בדקדוק ואין מקפידים להשיאו כדי שילמוד לקרות, לא יקרא בלא דקדוק. ובא״ר סק״ד: וז״פ וברור בפוסקים דחיובא ללמוד לש״צ דקדוקים.
ובכה״ג, י״ב גם משום הקורא בלא נעימה (מגילה לב, א). וראה כלבו הל׳ עשי״ת סי׳ סה בנוגע לש״צ. ומתו״ד מובן ג״כ שכ״ה בקריה״ת: שצ׳ שירגיל עצמו וילמוד סדר קריה״ת זמן מרובה קודם שיעמוד להיות ש״צ כדי שיהא בקי יפה יפה. ואם אינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרוא בתורה שהיא הוראת משפטי השם ואיסורן והיתרן וכו׳, עיי״ש דברים מבהילים בחומר הענין.
וראה באריכות גדולה בד״ה תניא שבעה דברים תרצ״ז (סה״מ קונטרסים ח״ב ע׳ 790) לכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע. ולתועלת קוראי הגליון, ראוי להעתיקו כאן, וזלה״ק: ענין קריאת התורה, שצריכה להיות בדיוק רב, הן בהקריאה והן בהשמיעה, דלא זו בלבד דחזן הקורא בתורה צריך לדקדק באותיותי׳ להוציא כל תיבה ותיבה בדיוק במבטא הנקודות בשפה ברורה, הנה לבד זאת צריך לדייק בהטעמים שיהיו כתקונם, וכבר הוזהרו הקוראים בתורה ע״ז, ולידע כל פרטי דיני קריאת התורה אשר בנפשם הוא ממש, כמ״ש החיים והמות ביד הלשון, דכשם דגדול ורב מאד שכר הקורא בתורה כדין שהוא ענין חיים, הנה גדול עצום הוא עונשו של המזלזל בקריאת התורה ואינו מיגע עצמו ביגיעה גדולה תחלה לידע כל פרטי הטעמים, והוא ח״ו בכלל מחטיא את הרבים השומעים את קריאתו המשובשת, דזהו חיים ומות ביד הלשון, וכן הוא בשמיעת קריאת התורה שצריך לשמוע מתוך הספר שבידו, ולשמוע כל תיבה ותיבה, וכידוע גודל עוצם העונש בזה ובבא, להבלתי נזהרים בזה, וכמבואר בספרים דשמיעת קריאת התורה בדיוק נוגע בבני חייא ומזוני, והמזלזל בשמיעת קריאת התורה הוא כעז פנים המגרש את המלך מהיכלו, והמדבר עם זולתו הוא מחטיא את הרבים, ומרבה ח״ו וח״ו מתים ועניות בישראל, להיות דתורה שבכתב עיקר ענינה היא הקריאה, ובתורה שבעל פה הנה העיקר הוא העיון דוקא, ובשניהם הנה הכוונה היא המשכת העצמות אין סוף ב״ה. עכלה״ק. ומסיימים בטוב, אין טוב אלא תורה.