Halacha2goThe one minute halacha

 רמ״א או״ח סוסי׳ נב. אדה״ז שם סוס״א.

ולענין ברכת אלקי נשמה - פר״ח סמ״ו סק״א. שם סנ״ב. אדה״ז סנ״ב שם. ומל׳ אדה״ז שם: וטוב לחוש לדבריו לכתחילה לברך אותה קודם התפלה - מ׳ שלמעשה באם לא בירך קודם התפלה מברך אח״כ. (ודלא כמ״ש בתהל״ד סנ״ב סק״ו). וכ״ה בלקו״ש חל״ט ע׳ 280. (ועיי״ש לענין ברכת ענט״י אחר התפלה). 

ובדברי נחמי׳ (בביאורים על הב״י או״ח סנ״ב - סה, ג) כ׳ לפרש בדעת אדה״ז ש״יאמר כל הברכות״ - שהכוונה חוץ מברכה״ת, שאינו מברך ברכה״ת אחרי התפלה, ועפמשנ״ת בשו״ע או״ח סמ״ז (ס״ז-ח. שו״ע אדה״ז שם ס״ו). 

ולענין האמירה בין ישתבח ליוצר, פשוט שמותר להפסיק לצורך מצוה. וכ״ה בשלחן מלכים (בהלכה למשה אות נו) להמתין עד אחרי ישתבח ולא להפסיק באמצע פסוד״ז. וכ״כ בשו״ת שיח יצחק סל״ג. 

אבל במשנ״ב סנ״א סק״י כ׳ להפסיק ולברך באמצע פסוד״ז. וראה שו״ת יבי״א או״ח ס״ז. יחו״ד (להנ״ל) ח״ד ס״ה. (ושם שיברך רק ברכת אשר בחר בנו). ועיי״ש גם לענין ברכת ק״ש.

ויש לי בזה מקום עיון והרהורי דברים, דהנה משמעות ד׳ הראשונים שיכול לסמוך על ברכת אהבת עולם גם לכתחילה. אלא שבפועל אומרים פסוקים וכו׳ קודם התפלה, וממילא בלא״ה מברך ברכה״ת לפנ״ז. (וראה בארוכה בהנסמן בהלכה ברורה (יוסף) סמ״ז בבירור הלכה סקנ״ז). ומכיון שכן אין מקום להורות שיפסיק בברכות ק״ש, כיון שיכול לצאת יד״ח באהבת עולם לכתחילה. ואף שיש להסתפק אם יוצא יד״ח לימוד בק״ש - הרי ביכולתו ללמוד אחרי התפלה מיד.

(אבל, לענין ברכת אלקי נשמה שמחד גיסא להלכה קייל״ן שאינו יוצא בברכת מחי׳ המתים, ולאידך טוב לחוש לדבריו לכתחילה לברך אותה קודם התפלה - מקום להתיר מה״ט שיאמרנה בברכות ק״ש. אבל ראה בפמ״ג סנ״ב במ״ז סק״א (הו״ד במשנ״ב שם סק״ט) לצאת אליבא דכו״ע, ולכוון במחי׳ המתים שלא לצאת בזה ברכת אלקי נשמה. ולאידך, בנוגע לברכה״ת, אף שבבפמ״ג כ׳ כן גם בזה - ראה בתהל״ד סמ״ז סק״ו ובמשנ״ב סנ״ב (בבה״ל ד״ה ומ״מ) משה״ק עליו).

וכמו״כ יש לפקפק על הסברא להפסיק באמצע פסוד״ז עבור ברכה״ת. אבל לאידך כיון שאסור לומר פסוקים קודם ברכה״ת, ה״ז מצוה עוברת וחייב להפסיק.

או כלך לדרך זה, כיון שנחלקו הפוסקים (סמ״ו ס״ט. אדה״ז שם ס״ח) באומר פסוקי תחנונים אם חייב בברכה״ת, והמנהג בכ״מ להקל, אין מקום להפסיק. וה״ז חומרא דאתי לידי קולא. (וראה בהנסמן בשו״ת אוצרות יוסף בסו״ס הלכה ברורה (להנ״ל) שם סי״ג - שקו״ט בדעת המחבר והרמ״א מהו עיקר הדין). ויל״ע, אם פסוקי ויברך דוד ושירת הים הם בגדר פסוקי תחנונים. 

ובהיותנו בזה, צ״ב קצת במש״כ אדה״ז (סמ״ז שם) שמחמת הספק אם ק״ש הוא בגדר לימוד יש ליזהר לומר ברכת התורה קודם התפלה אם אין בדעתו ללמוד מיד אח״כ (ולהעיר שבמשנ״ב שם סקי״ח פי׳ טעם הזהירות באו״א, שמא ישכח מללמוד אחרי התפלה. ומ״מ מ׳ מדבריו שלולא טעם זה א״צ לברך קודם התפלה) - דלכאו׳ בלא״ה צ״ל קודם התפלה מצד ריבוי הפסוקים שבתפלה. ובפרט לפמש״כ אדה״ז (בסמ״ו שם) ש״יותר נכון״ המנהג שלא לומר שום פסוק קודם ברכה״ת, ״וכן יש לנהוג בכל מקום״. ובאמת, שכה״ג ילה״ק גם בל׳ השו״ע שם. (אלא שבשו״ע שם הוא בשינוי הל׳ - ״קודם אהבת עולם״, ולא ״קודם התפלה״). 

ואולי כיון שהמנהג בכ״מ כסברא הראשונה שאומרים פסוקים, לא חש להזהיר על כך. או״י דקאי כאן בדיני אהבת עולם גרידא, ולא נחית אדה״ז לזה כאן, וקנה מקומו במק״א. וי״ל דקאי במי שאיחר לביהכ״נ ומדלג פסוד״ז בכדי להספיק להתפלל עם הציבור (ראה משנ״ב סנ״ב סק״ב בכה״ג שנקט לברך ברכה״ת מה״ט ולא מטעם שאומר פסוקים, אף שאומר פסוקי קדושה בברכות ק״ש). וכיו״ב י״ל באו״א עד״ז. ויתכן שהענינים תלויים זב״ז, שטעם החומרא לברך קודם התפלה הוא לפי שק״ש אינו בגדר לימוד, וא״כ מסתבר שלסברא זו גם פסוקי תחנונים אינם בגדר לימוד ופטורים מברכה״ת.

ואוי״ל וליישב לפמש״כ בשו״ת מהרש״ל סנ״ו שהמחמיר לברך קודם פסוקי תחנונים ה״ז חומרא דאתי לידי קולא, דלמאן דס״ל שא״צ לברך, ה״ה מפסיק בין ברכה״ת ללימודו. ובשו״ע אדה״ז סמ״ז ס״ז הביא אדה״ז שנכון לחוש לדבריהם וליזהר שלא להפסיק בין ברכה״ת ללימודו. אלא שכל כי האי ה״ז חומרא גדולה, שהרי י״א שחייב בברכה״ת גם על פסוקי תחנונים, וי״א שא״צ ליזהר מלהפסיק, וגם שבאהבת עולם קייל״ן שגם בשנה אחרי התפילה סגי. וה״ה - וכש״כ - בנדו״ז. ולא מסתבר להחמיר כ״כ חומרא ע״ג חומרא.

ולמסקנא דמילתא, אתה הראת לדעת שאין להוכיח מד׳ אדה״ז הנ״ל לגבי ההיתר להפסיק באמצע פסוד״ז, שיל״ד בכמה אנפי, וכמשנ״ת. וכן מצינו שבמשנ״ב שפסק להתיר להפסיק, ומ״מ לא נחית לד״ז התם. ולמעשה, מסתברא מילתא שהנוהג להחמיר שלא לומר פסוק מן המקרא קודם ברכה״ת, יכול להפסיק באמצע פסוד״ז, דל״ג משאר צורך מצוה.