Halacha2goThe one minute halacha

מכמה טעמים מוכרחני להקדים תחילה פרשת הדברים: מעשה שהי׳ שלפני כמה שבועות פנה אלי כהן שדעתו יפה, א׳ מאנ״ש שי׳ תושב שכונתנו, שנודע לו ע״ד שינוי מסלול הטיסות מאה״ק לחו״ל בזמן האחרון עקב שיפוצים וכו׳. ובהמלצת א׳ הרבנים שליט״א פנה אלינו לברר חוו״ד בנדון. ושוב כמה ימים לאח״ז נת׳ אצלנו מכתב שאלה מא׳ מחשובי הרבנים באה״ק שליט״א בנדון א׳ השלוחים, כהן צדק, שאץ דרכו לחזור הביתה למלא שליחותו בצ״צ באמונה.

ומצו״ב מה שכתבנו בשעתו בקצרה, מחמת נחיצות הענין, מענה רך לשואל כענין, והוספנו כעת תוספת נופך להשלים החסר, וכן בתוספת קצת הערות מרב הנ״ל באיזהו מקומן:

בהקדמה שלכמה דעות בדרבנן קיימינן השתא, שאהל זרוק ל״ש אהל רק מדרבנן (ע״פ שו״ת שבות יעקב ח״א ספ״ה. וכ״כ גם בח״ב סצ״ח. וכ״כ כבר בפנ״י עירובין ל, ב. שם סוכה כא, א. קובץ עהרמב״ם עירובין פ״ו הי״ז. מרכה״מ טו״מ רפי״א. וכ״מ קצת במאירי עירובין שם לענין ס״ט). ובשבו״י התיר במקום כבוד הבריות. ועוד שכמבואר בסשע״ב שבטומאה דרבנן מותר לכהן להטמא לצורך מצוה (כפי שכבר העיר כן בגליון מהרש״א שם).

ובנדו״ד, במקום שיש לרבות ספיקות וספיקי ספיקות כדלהלן (וי״א שבספק מחלוקת הפוסקים דינו כספק טומאה ובמילא ברה''ר טהור). ובמקום מצוה דרבים - מקום להתיר לכאו׳.

וחזי לאצטרופי:

1. דעת הראב״ד שבנטמא כבר אי״ב איסור, עכ״פ מדאורייתא, וכהני דידן בחזקת טמאי מת נינהו. ובכ״מ צירפו הנ״ל לס״ס. (והאריך בזה בעל יבי״א בספריו. ובזכרוני שתל׳ בשו״ת עטרת פז טייל ארוכות בזה כדרכם).
2. ויש ונוסף עוד, שהרי בלא״ה איכא למ״ד - וגם בראשונים (הרשב״א בעבודת הקדש בית נתיבות ש״ה, הביאו במ״מ עירובין פ״ו הי״ז. ועוד. אבל ראה חי׳ הרשב״א עירובין ל, ב) - שאהל זרוק שמי׳ אהל.
3. וישב מצרף ומטהר - דעת הר״ש ועוד טהרות פ״ד מ״ג שאף שאהל זרוק אינו חוצץ הדולג אינו מתטמא. ובאו״א, דאהל זרוק חוצץ לגבי טומאה רצוצה, ומה שאינו אהל הוא רק ביחס לאויר מסביבו (תפא״י אהלות פ״ח סק״י. שפ״א סוכה כא, א). או״י שבמאהיל על אהל המת ולא מת עצמו מיקרי אהל (משל״מ טו״מ פי״א ה״א).
4. וי״א שבכלל אינו בגדר אהל זרוק בכה״ג שלא נזרק ע״י אחר. ודעת השו״מ שכל שדרכו בכך בקביעות אינו אהל זרוק.
5. ויש לצרף גם סברתו [דהשואל] שיתכן שיש חלל טפח. וי״א (מפרש נזיר נג, ב ד״ה זה קבר)שהארון חוצץ מצ״ע בפני הטומאה. ולשי׳ רבינו יונתן, כל שיש טפח בין הטומאה לאהל לכו''ע אהל זרוק שמי' אהל.
6. ואם נפשך לומר בצירופא דרבנן ספק בכהני דידן מחמת חזקת כהונה.
7. וספק קברי מומר.
8. ועוד כה״ג טובא. וכמדומה שראיתי למי שכתב להתיר מחמת לא אפשר ולא קמכוון - פס״ר בדרבנן וכו׳. ושו״ר שכ״כ בשו״ת ריב״ד ס״ע. וכן עד״ז בשו״ת אר״צ סצ״ג.

[ולכשתרצה, י״ל ולצרף בדוחק הכי גדול, שדלתות המטוס - אם נאמר שאינו מק״ט (ראה להלן השקו״ט) ה״ה בגדר צמיד פתיל, אף שאינו מתמרח, כיון שסגורות היטב וה״ז סתימה מעליא, אף שיש בהם חורים למעבר אויר].

אמנם, עוד איכא בגווה, שבלא״ה א״ח בפני הטומאה כיון שמק״ט, כדין כלי מתכת הבא במדה [ואולי גם מדין מדרס כיון שיושבים בה (וכ״ה בשו״ת גדולי טהרה סי״ט). אבל ראה תוס׳ מנחות לא, א ד״ה שידה. חזו״א יו״ד סרי״א סק״ח. שו״ת מנחת שלמה ח״א סע״ב], והוא דין מה״ת (פירש״י ותוס׳ סוכה יג, ב ד״ה ירקות. רא״ש אהלות פ״ז מ״ב. ועוד. וראה פתח האהל כלל ד ס״ד. ובפנ״י ברכות יט, ב נסתפק בדבר). אמנם, לשי׳ הר״ש ורא״ש (אהלות פ״ח מ״א. והובא בריטב״א שבת כז, ב) אהל שאני שמק״ט וחוצץ. וא״כ י״ל דנפק״מ אי שמי׳ אהל. אבל בתוס׳ ועוד ראשונים (שבת שם) לא ס״ל הכי. וכן גם בראב״ד טו״מ פ״ה הי״ב ובתוסהרא״ש כלל ל ס״א.

אלא שי״א שאלומיניום וטיטניום אינו בכלל מתכת (ולהעיר מפירש״י ר״ה יט, ב ד״ה וחכמים). וצ״ל דגרע מכלי זכוכית המק״ט מדרבנן (ושדינו ככלי אדמה אף שאשר להתיכו). או שעכ״פ ה״ז רק טומאה דרבנן ואפשר להתיר במקום מצוה. וכן גם בנוגע לפלסטיק. ובאמת ה״ז מועיל גם בדין אהל זרוק - לשי׳ הריטב״א עירובין ל, ב (לחד תירוצא) שכל שעשוי ממה שאינו מק״ט לכו״ע שמי׳ אהל.

או כלך לדרך זה, שאמק״ט מדין ספינה, ולפי׳ הרמב״ם (כלים פי״ח ה״ט) שאינה בכלל כלים שבתורה. וראה תפא״י כלים פ״ב מ״ג: מדאינה מתטלטלת בידי אדם. וראה חזו״א יו״ד סרי״א סקי״ח. שו״ת מנחת שלמה שם. (משא״כ בגמ׳ שבת פג, ב - שהוא מגזה״כ. ומ׳ שהוא מצד כל שבים טהור. אבל בתו״כ (שמיני פ״ז, ד) לפי שאין לו תוך. ובתורי״ד שבת פג, ב מפרש שהמחיצות עשויות להבריח מים, והיינו שאינו לקבלה. וי״ל שברמב״ם פירש ג״כ עד״ז. וא״כ לדידי׳ לכאו׳ צ״ל שבמתכת מק״ט ככל פשוטי כלי מתכת. וראה סד״ט כלים עח, א. אבל בראב״ד לתו״כ שם פי׳ כבגמ׳. וראה ביהגר״א לתו״כ. וכן מוכח בפיה״מ ופי׳ הר״ש ורא״ש כלים פ״ב מ״ג).

אלא שכ״ז אינו שווה לי, שבנוסף לזה שיש להנדז בכהנ״ל שרובם דחויים מהלכה, וגם י״א שכמה מהפרטים ה״ה היפך המציאות (שבכמה קברים אין חלל טפח, ושהמנהג למלא בחול בכ״מ. וגם בקבר א׳ מספיק לאסור). ועכ״פ ה״ז ספק בחסרון ידיעה.

ואם משום שי׳ השבו״י שהסכימו לו גדולים וטובים (ואף את״ל דלא פלטינן מפלוגתא, כידוע שי״ח בזה. וראה פתח האהל כלל יו״ד ס״ט ואילך שהוכיח בשי׳ כמה ראשונים שהוא מדאורייתא. ואכ״מ - נאמר שג״ז נכנס לבית הספק) - מ״מ עדיין לא הותר לכל מצוה, וכידוע מחלוקת הראשונים בזה. ודוחק גדול להתיר בכגון דא. וראה שו״ת אג״מ יו״ד סרמ״ט מה שר״ל בדעת השו״ע. ולהעיר שלפום ריהטא אין דבריו עולים בקנה א׳ עם משמעות אדה״ז סרמ״ד סי״ב.

ויתכן גם חילוק בין טומאת בית הפרס מדרבנן שרק בזה וכיו״ב התירו. אלא שלא כן דעת השבו״י.

ונוסף גם הוא, שלאידך גיסא הרי ישנן כו״כ סברות להחמיר, ועד כאן לא אמרו להקל כ״א מחמת הסברא שהוא דרבנן, אבל לכמה דעות וסברות ה״ז איסור דאורייתא. ויתירה מזו - שבנדו״ז מכמה טעמים חמור מסתם אהל זרוק, ומקום לומר שלכו״ע לאו שמי׳ אהל: שזרוק באויר ממש ולא שנושאים אותו מע״ג קרקע - ראה בתוס׳ עירובין ל, ב ד״ה ומר, ובנזיר נה, א ד״ה שמי׳. פיר״ח שם. ס׳ הישר לר״ת בחי׳ סער״ה. (ודלא כמפרש בנזיר שם. רשב״א עירובין שם בשם רש״י). ובחי׳ הגר״ח הלוי טו״מ פי״א ה״ה שלא רק שאי״ב שם ודין אהל, אלא שחסר בחפצא דאהל, דל״ח האהלה, והיינו שאי״ז פעולה דהאהלה. ועפ״ז צ״ע לומר שהמטוס אינו בגדר אהל זרוק. (ושאני רכבת שנגרר ע״ג קרקע). ואף גם זאת, בשעת הטלטול ממש - פיר״ח עירובין לא, א. וכ״ה ברשב״א וריטב״א שם ל, ב ד״ה אבל.

וגם אם אינו בגדר מתכות - יש לדון אם דינו ככלי זכוכית. ובכ״ז הבאים במדה - תליא בפלוגתא דרמב״ם וראב״ד כלים פ״ג ה״ג. (וגם בדעת הראב״ד מקום לומר שגם כאן עשוי להטלטל במילואו). וראה מרכה״מ שם. אלא שמ״מ ה״ז מק״ט רק מדרבנן. ונחתינן לשקו״ט במק״ט מדרבנן אם חוצץ - ראה ר״ש אהלות פי״ג מ״ה ד״ה ופחות. רמב״ן ב״ב כ, א. משל״מ טו״מ פי״ב ה״ב. ועוד. וראה מ״א אהלות פי״ג מ״ו.

וכמו״כ, הסברא לדמות מטוס לדין ספינה - הוא רק לדעת הרמב״ם, וסברא רחוקה היא, ולא מצאנו מקור ברור לזה, והעיקר שאין אתנו יודע עד מה בכוונת הרמב״ם במה שנראה כאילו חידש טעם משלו, ולהסיק מזה מסקנא לדינא בדיני טהרה וטומאה החמורים. ועוד, שבשו״ת פנים מאירות ח״ג סמ״א ד״ה וגם (בסוף התשו׳) נקט בכוונת הרמב״ם שד״ז הוא מגזה״כ, ושמה״ט אינה בכלל כלים האמורים בתורה.

ועוד זאת ועיקר גדול הוא בנדו״ד, שבד״א שצירפו האחרונים כמה סניפים להקל כשהוא ספק טומאה, משא״כ בודאי עובר ע״ג קברים (ולהעיר משי׳ המאירי עירובין שם שבספק טומאה ל״א דאהל זרוק ל״ש אהל, אף שצ״ב הטעם) - וספק סטיית המטוס לא נהירא לן בזמנינו דהוי מילתא דלא שכיחא כלל.

ואם משום מחלוקת הפוסקים וספק טומאה בספיקא דדינא - לכל לראש תמוה קצת לומר כן בשיטות שנדחו מהלכה. ועוד שאי״ז ספק השקול (ראה תוס׳ חולין ב, ב ד״ה דליתי׳. פסחים ט, ב ד״ה ספק). וילה״ע מאיסור כניסת כהן לבית שיש שם גוסס, שרוב גוססים למיתה (נזיר מג, א. שו״ע יו״ד סש״ע. וברמ״א שטוב להחמיר. אבל שאני התם שעדיין לא מת). ובכלל, הא גופא שספיקא דדינא בגדר ס״ט, במחלוקת אחרונים שנוי. והרי לד׳ התוס׳ כתובות כח, ב - כשהוא לעולם בספק ל״מ ס״ט. ובר״ש אהלות פי״ח מ״ג - כשהספק לכל אדם. ומצינו להדיא בתוסהרא״ש (חולין לו, א) דל״א הכי רק בספיקא דעובדא. וראה גם שו״ת אבנ״ז יו״ד סתס״ז סקי״ב ואילך. פתח האהל כלל ה ס״א. מנחת פתים יו״ד סשס״ט. חזו״א אהלות סכ״ב סקמ״ב.

ואף גם זאת שבס״ס להחמיר טמא גם ברה״ר - שו״ת שו״מ קמא ח״א סש״ה (לפי שבחזקת טומאה טמא ברה״ר). וראה תויו״ט טהרות פ״ו מ״ד. אבל ראה רש״ש שם.

וגם לרבות, החקירה הידועה אם דין ס״ט ברה״ר הוא כלל בדיני טומאה ברה״ר, שנאמרו רק על הודאי, או שהוא בגדר הכרעה לטהר במקום ספק. ונפק״מ אם מותר לכתחילה להיכנס למקום לבית הספק (ושקו״ט בפירש״י שבת לד, ב ד״ה ואית). ודוגמא לדבר: איסור כניסה לבית שיש בו גוסס, אע״פ שאינו מטמא, שכשנכנס התיר עצמו לחילול והכניס עצמו לס״ט אלא שלא נטמא (מאירי נזיר מג, א. ובש״ך יו״ד סש״ע סק״ג: אעפ שטומאה אין כאן חילול יש כאן. וראה שו״ת אחיעזר ח״ג סס״ה סק״ה). וראה צל״ח ברכות יט, ב. מנ״ח מ׳ רסג. שו״ת טוטו״ד מהדו״ג ח״ב סרל״ג. וכ״מ קצת בלבוש יו״ד רסי׳ שסט. ועוד. ותו, שי״א שעדיין אסור משום לאו דאל יבא - שו״ת מרחשת ח״א ס״ב. וראה שו״ת חת״ס יו״ד סשל״ז. אחיעזר ח״א אה״ע ס״א. ח״ג סס״ה סק״ו. הר צבי יו״ד סרפ״ג. שרידי אש ח״ב סקל״ג. מנח״י ח״א ס״ל.

ועוד שהרי לכתחילה אומרים לו שיטבול (ע״ז לו, ב). ובירו׳ שבועות פ״ו ה״א: ואין מתירין לו לעשות. ובריטב״א ע״ז מח, ב: היכא דאיכא דרכא אחרינא וכו׳ לכתחילה לא שרינן לי׳. אבל ברמב״ם אבוה״ט פט״ו ה״ט בסגנון אחר: אומרים לו אם טבלת אין בכך הפסד ואם טבל ה״ז משובח. וראה משל״מ פי״א ה״א בד״ה ומ״ש רבינו. שם מקוואות פ״י ה״ט.

ולהעיר בלא״ה, שבביהכ״ס שבמטוס שהוא מקום סתירה לכאו׳ אא״פ להתיר. [ועוד להעיר בטיסות כאלו שרובא דרובא מהנוסעים גוים, ממש״כ הרשב״א נדה ה, ב שבנשים ל״מ שיהא רה״ר. ועפ״ז נסתפק בבתי כהונה ח״ס ס״א בגוים].

ועוד כמה שקו״ט וספיקות בגדר דין ס״ט ברה״ר - ראה הנסמן בהלכה ורפואה חו׳ ג ע׳ קסז ואילך. בינת צבי (שוב) ש״ב.

ועוד ועיקר גדול בכ״ז, שכמדומה יצאה הוראה באה״ק ע״י גדולי ההוראה להחמיר, ויש לחוש משום מה יאמרו וחה״ש וזילותא דדינא. ובפרט בשליח - אדם חשוב שאני. וגם מקום לומר שמחליש כח היראים לדבר השם. וד״ל לדכוותי׳.

והעיקר שד״ז מסור לרבנים היושבים על מדין על אתר. ואא״פ להכריע בריחוק מקום. ואתו הסליחה. ע״כ מה שכתבנו בשעתו בקצרה כפי מסת הפנאי בעטי״ו של נח״ץ, אין מספיקין לעשות תשוב״ה, ומאז יוסיף דעת, יוסיף שנית ידו, בכמה פרטים, שאר ישו״ב, תשוב״ה תולה, ושערי תשוב״ה לא ננעלו.

אולם, לאחרי חיתום שטרות נתפרסם בכתבי-עת פס״ד מא׳ הרבנים שליט׳א באה״ק בכחא דהתירא להתיר בשופי למי שירצה. וצירף כו״כ סברות כעין הנ״ל.

ולפענ״ד אנכי על משמרתי אעמודה, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. וה״ט שרוב הסברות דחיות מהלכה או ממציאות, ואא״פ לסמוך על משענת קנה רצוץ כ״א בתור סניף רחוק וכשהיסוד חזק ויציב ונכון. ועוד ועיקר, שכאמור במקום ודאי טומאה שאני. והרואה בעין שכלו יראה ויבין כמה נתחבטו גדולי ההוראה להתיר אפי׳ במקום ספק. ועלתה בידם בקושי. ובכ״מ התירו רק משום ספק טומאה ברה״ר, ומוכרח להדיא מדבריהם שבמקום טומאה ודאית לא שמיעא להו. ובשו״ת אר״צ הנ״ל מיירי ג״כ במקום ספק, והתיר בצירוף כמה ספקות וסניפים שונים (כעין הנז׳ אצלנו), ובתנאי שיסכים עמו גדול בתורה ומובהק ובשעה״ד גדול.

וכפי הנשמע כמה מהמתירים ברחו מהזאב ופגעו בארי, שצירפו סברות להקל בדיני אהל זרוק, ואעיקרא דמילתא לא נגעו בה - מה שא״י לחצוץ בפני הטומאה כיון שמק״ט. ונפל היסוד ונפל הבנין. ותשובה גנובה השיבו.

וכאשר יצאתי עתה לחפש״י בחפש מחופש, ויחפש בגדול החל, בדברי אחרונים חביבים, ראו ראינו כי כן הדבר, ואף כי מצאנו כו״כ סברות להתירא במקום דוחק גדול, מ״מ כללא דמילתא כבפנים, שרק במקום ספק יש לצרף כנ״ל.

ולא אמנע טוב מבעליו, אציבה ציוני״ם דאתא לידן לאחר מעשה, איך נחפשו, כאשר עשינו חפשים בישראל, בבית החפשית, מקום שבעלי תשוב״ה עומדים, וכולל גם ספרי אסופות שנהגו טובת עין והביאו מכל הבא ליד. ושקו״ט שם בסברות הנזכרות בפרטיות. ועוד כו״כ סניפים טעמים וראיות כיו״ב. וש״נ הכל כאשר לכל. ועתה לך נא ראה את אשר לפניך להבין איזה מהם יוכשר.

וראשון קנה מקומו, בספרי דבי רב, שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל סר״ב סק״ח ובקו״א לשם. וש״נ לד׳ כו״כ אחרונים. וראה גם שו״ת כוכבי יצחק ס״כ. יבי״א ח״י יו״ד סנ״ב. מנחת שלמה ח״א סע״ב. קובץ תשובות ח״ב סי׳ ס. בצה״ח ח״ב ספ״ב. צי״א חי״ב סס״ב. משנ״ה ח״ט סרכ״ו. תשוה״נ ח״ג סשמ״ז. מעשה חושב ח״ד סכ״ט. שמע שלמה ח״ו יו״ד סי״ט. היכל הוראה יו״ד סי׳ קצה (פס״ד הרבנים בירושת״ו). שו״ת והרים הכהן ח״א סס״א. ח״ג יו״ד סס״ג ואילך. מגדל צופים יו״ד ח״ה סמ״ג. ושב ורפא ח״ג סקצ״א. זוהרי שמואל ח״ג סמ״ו. חבל נחלתו ח״ב סנ״ה ואילך. טהרת כהנים כהלכתה בקונט׳ שבסוה״ס ס״ח וס״ט. מאיר עוז סקכ״ח סמ״א (ע׳ תתקס ואילך). מנחה טהורה עמ״ס טהרות ע׳ 275 ואילך. כה לחי ח״ב ע 71 ואילך. הברכה ח״ח ע׳ עח ואילך. תחומין חכ״ב ע׳ 504. ישורון ח״י ע׳ תקנה. ובארוכה מכ״ז - בקונטרס כנפי יונה. ותל״מ. ותשקוט האר״ש.