725. The Mitzvah of Chinuch: Is elementary education enough?
May a child sit in a sukkah that isn’t kosher?
According to most poskim, the halachic obligation of chinuch (education) is that the katan (minor) perform the critical requirements of a mitzvah to the extent that a gadol (adult) would—and not just be provided with general exposure to the concept of mitzvos. The mitzvah of chinuch entails training a katan to practice as a gadol, since the parameters and details are essential to their eventual mandatory performance.
Therefore, a parent who sits their child down for a meal in a pasul (non-kosher) sukkah (or one that is covered with an awning) is not fulfilling the mitzvah of chinuch with regard to sukkah.
Should a child shake a lulav the first day of Sukkos?
Regarding the mitzvah of arba’as ha’minim (the Four Kinds [requiring a blessing on Sukkos]), the Torah states: U’lekachtem lachem (take for yourselves), which halachah interprets as an imperative to own the arba minim with which we fulfill the mitzvah on the first day of Sukkos. When giving our arba minim to someone else to use on the first day (and outside Eretz Yisroel—on the second day, as well), we specify that we are giving it as a matanah al menas lehachzir (a gift on condition of returning it).
It is a halachic issue for an adult to give a katan their arba minim before performing the mitzvah themselves, because a katan cannot be makneh (transfer ownership); once the child acquires the arba minim (if already of age to halachically acquire them), they cannot properly return it to the original owner. This would especially apply on the first day of Yom Tov outside Eretz Yisroel, when the parent must again fulfill the mitzvah on the second day with their own set of arba’as ha’minim. It is therefore recommended that a child have their own kosher set on which to make the brachah. (On the rest of Yom Tov, when shaking the lulav is only a Rabbinic tradition, it need not be “lachem”—so ownership is not an issue.)
When a parent’s arba’as ha’minim cannot be given to the katan as a gift—and therefore the katan cannot properly fulfill the mitzvah of arba’as ha’minim—should they still borrow a lulav and shake it on the first day of Sukkos? Some poskim maintain that chinuch is fulfilled even by a katan shaking a borrowed lulav. A possible explanation as to why this is considered chinuch even when the mitzvah is not done properly: when a child cannot fulfill a mitzvah in all its details due to their age, it is still considered viable chinuch to school them in the way they are able to perform it.
A child using borrowed arbah minim is similar to the classic example brought by the Turei Aven: mitzvos require kavannah (intent), but young children are not capable of proper kavannah, so how can they perform mitzvos? Nevertheless, parents are obligated to teach them to perform all mitzvos. Poskim explain that this is possible since the limitations on the mitzvah are due to their age and not outside factors.
There are additional grounds for applying chinuch to a child’s brachah on arba’as ha’minim. A pasul sukkah, or one that is not open to the sky (as in the first example), is not considered a sukkah at all. However, unlike a non-kosher sukkah, the prohibition of using borrowed arba minim is not a blight on the cheftza ([mitzvah] object) itself; it is a halachic condition for the gavra (the person [performing the mitzvah]) at a certain time, with no impact on the essential mitzvah. A child can make a brachah on the lulav on the first day of Yom Tov in the same way that adults do so for the rest of sukkos.
רווחא שמעתתא לקשר השקו״ט שבפנים להחקירה בגדר חינוך הקטנים, אי עשיית הקטן בגדר מצוה, או שהיא רק ענין של רגילות במצות - ראה גם לקו״ש חל״ה ע׳ 63. [ויש שכתבו לתלות בהפלוגתא אי קטן הוא ב״ח. אבל ראה לקו״ש חי״ז ע׳ 233 ואילך].
והנה, ידוע בשער בת רבים מש״כ בריטב״א סוכה ב, ב שקטן שמחנכים אותו במצות צ׳ לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול. ושם שמקרא מלא הוא חנוך לנער ע״פ דרכו [ולכאו׳ כוונתו לסיפא דקרא: גם כי יזקין]. ושם שגדולה מזו אמרו דלא אתי למיסרך. (אבל בשו״ת אבנ״ז ח״ב סתפ״א, דבגמ׳ קאי התם בדין איסור אכילה חוץ לסוכה ואסור למיספי בידים). וכ״ה בכ״מ עד״ז - ראה ר״ן ליומא פב, א. ועוד. ואוי״ל שכ״ה גם ברמב״ם חומ״צ פ״ו ה״י (כזית מצה. וראה שו״ת מהרי״ל דיסקין ס״ד - דילמא אתי למיסרך). ובאחרונים - ראה דרישה יו״ד סש״מ. הגהות רעק״א שם (שיעור קריעה). ח״י או״ח סתע״ב סקכ״ז (רביעית לד׳ כוסות. אבל להעיר ממחז״ו ע׳ 275). ובמשנ״ב סתרנ״ז בבה״ל שצ״ל ד״מ כשרים כמו בגדול. וכעד״ז במשנ״ב סי״ז סק״ט בציצית פחות מכשיעור. וכן מוכח לכאו׳ בדעת אדה״ז בסידור הל׳ ציצית. ובבכור״י סתרנ״ז סק״ג שמה״ט פטור בקטן שא״י לנענע. וכ״כ במרומי שדה סוכה מב, א. ועמש״כ הנ״ל בספרו שו״ת משיב דבר סמ״א.
ובנוגע לדין לכם בד״מ - הנה, במג״א סתרנ״ח סק״ח עפ״ד הרא״ש סוכה פ״ג ס״ל שא״י בשאול. אבל מ׳ המרדכי סוכה פ״ד סתשנ״ט במנהג נקיי הדעת שא״צ לחנכו שיהא שלו. וכ״ה באו״ז סוכה ולולב סשי״ח. (ראה ברכ״י סק״ו שמדייק מזה שנקראו בקיאי הדעת. וכ״כ במשנ״ב סתרנ״ח בשעה״צ סקל״ו). וסתימת ל׳ השו״ע (שם ס״ו): אם תופס עם התינוק ש״ד - מ׳ שיוצא בזה.
[וכד הוינא טליא אמינא, שיתכן לומר בשינוי ל׳ המחבר שנקט בלישנא ״תופס עם התינוק״ (משא״כ לפנ״ז: ״לא יתנננו לקטן״), דלא קאי בקטן שהגיע לחינוך כלל. ועדמש״כ בט״ז סתרנ״ז שאפי׳ קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות (וכנראה כוונתו שאינו יודע לנענע, או שא״י לומר הלל עם הציבור - כ״כ בלבו״ש) מברך לא מצד חיוב חינוך כ״א אם ירצה. ובא״ר הביא ממהרי״ל לנענע גם בנוגע לקטן שא״י לברך. וי״ל שבקטן שכזה אינו בגדר מצות חינוך, כ״א להרגילו שיהא סרוך במצות. ואם שגיתי, אתי תלין משוגתי, והנער נער. ולהעיר מסה״ש תרצ״ט ע׳ 294 (מרשימת השומעים), כשהי׳ בגיל שלש וכמה חדשים: הי׳ אוחז בידי ובירך עמי. (ושו״מ בשו״ת אבן ישראל ח״ז ס״ג עד״ז שר״ל שיש ב׳ גדרים בחינוך, וע״ד הנ״ל בפתח דברינו, ובפחות מבר הבנה החינוך הוא רק בכדי להרגילו. אלא דאיהו קאי בחיוב חינוך ממש, עיי״ש בארוכה).
ואכן, הכי נהוג עלמא, בקטנים ביותר שא״י להתעטף, שא״ח בציצית, להלבישם בבגד פחות מכשיעור - דמ״מ איכא סרך מצוה, וע״פ שו״ת מהר״ם מינץ סי׳ קי הובא במג״א רסי׳ טז. וראה שו״ת אג״מ יו״ד ח״ג סנ״ב סק״ב. שבה״ל ח״ג ס״ו].
ולכאו׳ מפורש להדיא בעיטור הל׳ לולב שהקטן יוצא בשל חבירו. ויל״ד בפשי׳, שכוונתו שא״צ לקנות לו משלו, ולא קאי בדין לכם, ומיירי שכבר יצא בו גדול וכיו״ב. (ועפ״ז א״ש במשנ״ב סתרנ״ז סק״ד שהעתיק ד׳ העיטור בסתמא, ובסתרנ״ח סקכ״ח הביא פלוגתת האחרונים).
ויש שכתבו לחלק בכ״ז, עפ״ד הטו״א חגיגה ו, א שבמקום שקטנותו גורמת לו שאני. ושם עד״ז בקטן שאין לו קרקע, לעניין מצות ראי׳, שקטנותו גרמה לו. וראה באמרי בינה או״ח סי״ד. והה״נ בהאכלת פסח שלא למנוייו משום חינוך מצוה (תוד״ה שה - פסחים פח, א. מג״א (ושו״ע אדה״ז) סשמ״ג סק״ג (ס״ח). וכ״כ לפרש במנ״ח מ׳ ז. ועוד. וראה הנסמן אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תרטז, והבאנו שם ממש״כ בלקו״ש בזה. ויתכן שאין הכוונה בזה לענין מצות חינוך, שבזה צ״ל בשלימות, כ״א גדר חינוך, וע״ד הנ״ל. וי״ל שהוא מדאורייתא, למען אשר יצוה - ראה אצלנו במ״מ להלכה יומית אות תקטז. ועפ״ז מיושבת הקושיא (ראה מלא הרועים ערך קטן אוכל נבילות סק״ה) מתענית שעות ביו״כ (ועיי״שבר״ן הנ״ל), אף שאינו בהכשר גמור, את״ל שחלות התענית ומצותה היא מציאות נמשכת בכל היום, ולא בכ״ר ורגע. ובאמת יש להעמיס ככהנ״לבד׳ רבינו מנוח שביתת עשור פ״ב ה״י - הובא ונת׳ בלקו״ש חל״ה שם). ולהעיר משו״ת מהר״ץ חיות סנ״ח לענין חינוך בלולב שאול, שבגדלותו ה״ז בגדר מתנה גמורה, ול״א למיסרך. אלא שיש לחלק בעניננו, כיון שיכול כאן לקיים המצוה בשלימות באם יקנו לו בדעת אחרת מקנה.
ויש מקום לחלק באופן שא״י להקטן שהוא שאול - ראה ערול״נ סוכה מו, ב (אף לדבריו בבכור״י דס״ל שא״י בשאול). וכעי״ז בא״א מבוטאטש מהדו״ת סתרע״ה ס״ג שא״צ בשיעור ח״ש לנ״ח, שהקטן א״י להבחין. וילה״ע ממלא הרועים (ערך קטן אוכל נבילות הב׳ ס״ז) באוכל שא״י שאינו מתוקן ולא יתוודע הדבר בגדלותו, דליכא למיחש דילמא אתי למיסרך. ואולי יל״פ עד״ז במחז״ו (הנ״ל) שא״צ בשיעור רביעית. אבל במשנ״ב סרע״א בבה״ל ד״ה צריך שכ׳ לסמוך דסגי במלא לוגמיו דידי׳ - הוא מטעם אחר. ועפ״ז י״ל וליישב באו״א, דשאני הכא שהקטן א״י הדין שאינו מקנה, או״י באו״א קצת, שכל שאינו ניכר החסרון להדיא יוצא מצות חינוך. והחילוק שבפנים - כ״כ כו״כ, ראה חזו״ע סוכות ע׳ תג. ועוד.
וראה בכ״ז שו״ת משנה שכיר ח״א ספ״ח בארוכה. (ושקו״ט בדבריו בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש מוריסטאון חו׳ לא (ויק״פ תשל״ה)). וראה שו״ת שבה״ל ח״ח סקנ״ב. להורות נתן חי״א סט״ז. אבן ישראל שם. ושו״מ אריכות גדולה בכ״ז בחינוך ישראל פ״א ס״ב סקט״ו.