Minchah and Maariv at the Wedding Meal
We may not begin a seudah gedolah (a big meal), for example, a wedding or sheva brachos, within the designated time for tefillah (prayer), including up to a half-hour before the zman (predetermined time for Jewish ritual). It is therefore customary to arrange a minyan (prayer quorum) in loco before beginning the meal—Mincha, when the celebration takes place in the afternoon, and Ma’ariv, for an evening occasion.
What if the meal begins well before the cutoff time for tefillah, but extends past the zman? In that situation, it is proper to interrupt when the time comes to daven and to form an impromptu minyan. Since people tend to forget about this practice, it would be good for those participants who are aware of it to take the lead in organizing the appropriate minyanim.
One way to circumvent the need for setting up a minyan on location, according to come opinions, is to appoint a shomer (guardian), one who is not partaking of the meal, to remind the participants not to forget their obligation to daven (pray) at the proper time.
מנחה ומעריב בסעודת חתונה
כבר התריעו הפוסקים בד״ז, במה שנהגו להקל לקבוע סעודה בסעודות גדולות וכו׳, ואין איש שם על לב - ראה בשו״ת באר שבע בסופו בבאמ״ח סי״ג.
אבל, באמת אמרו שיש מקום ללמד זכות למ״ד שחתן וכל בני החופה פטורים, וכן עיקר לדינא - שו״ע אדה״ז סל״ח ס״ו.
אלא שבפועל לא נהגו כן. ופשט המנהג שגם החתן עצמו מתפלל כרגיל. וראה במשנ״ב סקכ״ג. כה״ח סקכ״ד. ועוד, שכמ״פ אין החתן מיסב עמהן (שעוסק בתמונות וכו׳ ואכ״מ), ונפל היתר הנ״ל בבירא.
ולכאו׳ יש גם מקום להיתר משום דרבים מידכרי אהדדי - ראה שבת קמז, רע״ב. ולעניננו - ראה סה״ש תש״א ס״ע 129 ובהערות שם בשם הצ״צ. וראה ר״ד ל״ג בעומר תרצ״ב ריגא. (ולפענ״ד בהערות המו״ל שם פיענחו שלא לנכון. וכבר הערנו מזה בשעתו וי״ל בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש ח״י אלול תשנ״ו (חו׳ לו). שיחת י״ג תמוז תשי״א בסופה. בדר״ה תשי״ד. ל״ג בעומר תשל״ה.
ומצינו כדוגמתו בא״א מבוטשאטש מהדו״ת או״ח סרל״ה בסופו. ועד״ז במשנ״ב סתרס״ח סקט״ז. ועיי״ע בקצוה״ש סצ״ד בבדה״ש סק״ט שהתיר מטעם אחר בס״ג בביה״ש. (וראה מש״כ במ״מ וציונים להלכה יומית אות תקנח).
אמנם, כבר כתבו הפוסקים שבס״ג דשכיחא שכרות ל״מ שומר - ראה שו״ת באר שבע שם. מג״א סרל״ב סקט״ו. (ואולי היינו רק לשי׳ שמשהגיע זמן מ״ק צ׳ להפסיק). קיצשו״ע סס״ט ס״ג. משנ״ב סקכ״ט. ולכאו׳ הה״נ - וי״ל דכש״כ הוא - בנוגע לדין רבים מידכרי. אבל בבא״ח ש״א ויקהל סי״ג במנהג בגדד למנות שומר ולסמוך להתחיל קודם מנחה. (אלא, שבכלל ידוע השקו״ט לענין שומר לדבר הרשות - ראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלו, בדעת אדה״ז. וראה פת״ש סי״ח סק״ב. נחלת צבי (להנ״ל) יו״ד רסי׳ רסב. ואולי בבא״ח קאי התם רק בסעו״מ).
[ולהעיר, שאת״ל שהיתר הנ״ל דרבים מידכרי אהדדי הוא רק בתפי״ע (ראה השקו״ט אצלנו בקובץ הערות הנ״ל), יתיישב מה שבכ״מ מ׳ שגם ברבים אסור - ראה בשו״ת חת״ס או״ח סס״ט. ועד״ז הוא במג״א סרנ״א סק״ו. שו״ע אדה״ז סר״נ ס״ג ובקו״א שם סק״א. מג״א סתל״א סק״ה. אדה״ז שם ס״ט. [ומדין לימוד ברבים - שו״ע או״ח ספ״ט ס״ו (ודאדה״ז - ס״ז. שם סק״ו ס״ד) ל״ק, דמיירי התם שלומד באופן שיעבור זמן ק״ש ותפלה]. וברמ״א סוסי׳ רלב לענין סעודת נשואין או מילה - בלא״ה מיירי מס״ג דל״מ שומר.
כן ילה״ע מחי׳ הצ״צ שבת פ״א מ״ב (לד, א ואילך) שמצדד שא״צ להפסיק אפי׳ התחיל ס״ג סמוך למ״ק.
ועוד יש להאריך בדיני התחיל באיסור, אם הוא ח״ש קודם (ראה שו״ע אדה״ז ס״ע ס״ה), או בזמנו (כ״ה שם סתפ״ט סי״ז. וראה בהערות בעל דברי נחמי׳ לשם. ובקו״א לשו״ע אדה״ז סתל״א סק״א קאי בשי׳ המחבר, ולי׳ לא ס״ל. וצ״ב במש״כ שם סער״א ס״ט. וראה שו״ת אגרות מרדכי (שי״ל לאחרונה) ס״ג), וכן מתי צ׳ להפסיק, מיד או בזמן המצוה (ראה פמ״ג ס״ע בא״א סק״ד ובמ״ז סק״ג. משנ״ב סרל״ה בשעה״צ סקכ״ז. וראה בה״ל סרל״ב ד״ה ואפי׳, בהתחיל בהיתר ויודע שתימשך עד סוף הזמן. ועיי״ש בשו״ת הנ״ל).
ובזמנינו אכשור דרי, ונהוג עלמא להפסיק ולהתפלל, ובאופן שלא יחסר המזג משמחת חו״כ. ועיקר, שמרוב הטירדות, רגיל שישכחו להתפלל. ושפיר עבדי