Speaking during davening is a very serious transgression for many reasons. Among them are the following:
We may not speak from Baruch She’amar until after the Amidah. The tefilah of Baruch She’amar is the opening brachah (blessing) of Pesukei D’zimra and one may not be mafsik (interrupt) after reciting a brachah. In this case, we may not be mafsik until after Shmoneh Esrei, even for a mitzvah. After Yishtabach, once we begin Birchos Kri’as Shema, one may not be mafsik, even to answer “Amein” (to most berachos).
One should have mora mikdash (awe and fear of the Bais Hamikdash). It is a mitzvah to fear the Aibershter, who is always present in the Beis Hamikdash. This mitzvah also applies to shuls, since they are a mikdash me’at, reminiscent of the Beis Hamikdash.
Hashem says that He is prepared to reveal Himself to Klal Yisrael during the times of davening. If a person talks during davening, they are in essence rebelling against Hashem by demonstrating that speaking to another person is more important to them than speaking to the King of kings.
The only time the Shulchan Aruch uses such strong language as, “Gadol avono mineso” (His sin is so great that it cannot be forgiven), is in regard to talking during davening, specifically during Chazaras Hashatz (the chazan’s repetition of the Amidah). It says in Shulchan Aruch, “Goarim bo” (we should scream at him)—we should strongly rebuke someone who talks during Chazaras Hashatz. Many stern words are written in sefarim about the terrible sin of talking during davening, such as “Gevald, gevald”(a Yiddish expression of agonized consternation used in Tanya about not davening properly), “Their tefilos are not accepted”, “Speaking during davening causes gezeiros (decrees) against Yidden, chas v’sholom”, etc.
From the negative we can infer the brachos that are conferred upon those who refrain from talking in shul and daven properly. Consequently, it’s crucial for people to get together and make very earnest hachlatos (resolutions) to strengthen the kedushah (holiness) of our shuls, and to make sure people go to shul to daven, and not to socialize. #432
ראה אר״ח להרא״ש סי״ד וט״ו (בכמה דפוסים). וראה בשו״ע או״ח (ודאדה״ז) סנ״א ס״ד. שם סקכ״ד ס״ז (ודאדה״ז - ס״י. ושם (ע״פ זהר ח״ב קלא, ב): שכל המשיח בביהכ״נ בשעה שהצבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל).
וכבר נודע בשער בת רבים מש״כ אדה״ז דברים כדרבנות בענין זה בתניא קדישא אגה״ק סכ״ד. וראה גם בסיום תניא קדישא באגה״ק ד״ה לא טובה השמועה.
והרבה דיו נשתפך והרבה קולמוסים נשתברו בספרים בענין זה, ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שכולם מתנבאים בסגנון אחד בחומר הענין, הן ע״ד ההלכה והן ועאכו״כ בפנימיות הענין. וכבר אספו כעמיר גורנה ליקוטי בתר ליקוטי בענין זה בכו״כ ספרים שי״ל עד״ז במיוחד, ומהם: שערי ציון (לה״ד טעבלי - י״ל כבר בשנת תע״ה). מורא מקדש (לרב ייב״י סבא מאוסטרהא. ונדמ״ח עם ס׳ הפנים להר״ז וואלף סופר סת״ם מלבוב). ובדורנו -בס׳ מקדש מעט (געשטטנר). מורא מקדש (הומינר). קדושת ביהכ״נ וביהמ״ד (שמואלי). ועוד כו״כ כיו״ב.
ואם באנו להעתיק הכל, יכלה הזמן והמה לא יכלו. ומה גם שתסמרנה שערות ראש הקורא כל המובא בית ה׳ בעוצם וחומר הדבר.
ואין לנו אלא להביא כאן מש״כ בהגהות יש נוחלין לאביו של השל״ה (באזהרת התפלה בהגה סקי״ב): והאלקים בכל העבירות לא ראיתי כהנה לרוע. יעו״ש עוד באריכות.
וזלה״ק של כ״ק אדמו״ר האמצעי בא׳ ממכתביו (אג״ק סמ״ג - במהדו״ח): להודיע בשמי לכל עיר ומנין הסמוכים והרחוקים, שיעשו הסכם חזק בחד״א שלא ידברו בעת התפלה, משעה שיעמוד הש״ץ לפני התיבה, ויעשו איש משגיח נאמן רוח שלא ישא פנים לשום איש, גם יעשה בזיון לכל העובר על החד״א, [ולהעיר ממש״כ עד״ז בווי העמודים לבן השל״ה (עמוד העבודה פ״י): מן הראוי שכל קהלה וקהלה וכו׳ יעמדו אנשים ע״ז אשר ישגיחו באיומים רבים על המדברים ויביישו אותם ברבים], בשמי ובכחי יעשה, ועלי ליתן כח ועוז עד מקום שידי מגעת. אך יהיו נא עושים באמונה ויתקיים הדבר, וממש יחיו אותי וישיבו את נפשי ממש. כי מי לא ידע מקטרוגים הקשים שעלינו ואין איש שם על לב בשל מי הרעה הזאת ולדעתי מוסיף הדבר הרע הזה חרון אף ח״ו. כי לא ניתן לכתוב גודל עג״נ שאני סובל מזה בראותי הפרץ שפרצו העם איש איש ולשונם תהלך בארץ, דברי היתול ודברים של מה בכך ובעסקי העולם, ודוקא בשעה שהש״ץ מתפלל הולכים הנערים והזקנים ג״כ ארוכות וקצרות, ויחדיו יתלחשו בפר״ע, הישמע ה׳ לתפלת שארית הנמצאה כו׳. חוסו נא על נפשכם אהוביי אחיי ורעיי, אל תרעו רעה גדולה כזאת, בושו והכלמו ממעשיכם הרעים נגד ה׳, שישמע לכם בכל עת מצוא כו׳, ואני את נפשי הצלתי שלא יחשב עלי עון כו׳. דברי המודיע נאמנה, ומצפה לתשובת כל עיר ועיר ומנין ומנין על שקיימו וקבלו עליהם את בקשתי ומשאלותי, ואמלא גם אנכי בקשתם ומכלל הן כו׳.
[ובמש״כ שם בנוגע לתפלת שאר העם המתפללים בכוונה, להעיר שכעי״ז הוא בעבודת ישראל מקאזניץ אבות פ״ה מ״ה ד״ה ולא ניצחה. וראה בדרשות חת״ס (דרוש לח׳ מנ״א תקס״ב - ח״ב שט, ב): אם ח״ו אנו נוהגים בהם בזיון ח״ו ומדברים בהם דברים בטלים וההבל של דב״ט הוא טמא ומתלבש בו שר של חו״ל והוא גם הוא נעשה בעה״ב בביהכ״נ רח״ל ומקבל התפלות ומכניסם אל החיצונים והו״ל כעובד ע״ז. ולדבריו, ילה״ע גם ממש״כ בדרושי הצל״ח דרוש ל״ה לחנוכה: ואלו המדברים בביהכ״נ אין לך מורד במלכו של עולם בהיכלו ולפניו גדול מזה וזה מטמא אויר הקדוש דוגמת היוונים שטימאו המזבח כי זה מעמיד צלם בהיכל].
ובמק״א במכתבי אדמו״ר האמצעי (אג״ק שם סס״ט): מה מאד עגמה נפשי בראותי בעת רצון בעבודה שבלב זו תפלה, שעה אחת יפה לחיי הנפש להתקשר באלקים חיים, אז דוקא מעשה שטן מרקד לבלבל הלב והמוח בדברים של מה בכך, שנק׳ שיחה בטלה שבין איש לרעהו כל היום כולו. ומה מאד צר לי מזה, אשר לחנם ממש יגעים בדא״ח לקבוע בנפשם אור עולם, אחר שמשליכים אחרי גוום בעת רצון לה׳ בכחו״ח לפושע״ד, ובאמת לכל העם בשגגה כי אי״ז רק מצד פר״ע ומניעת השגחה לטוב על חיי נפשם. לזאת גודל הבקשה, זאת עשו וחיו ולא תמותו, איש את רעהו יחזק לעשות חוק קבוע לשעה זאת, ע״פ אנשים ממונים נאמנים לקבל עליהם, שלא ישיחו שיחה בטלה קודם התפלה, ומכש״כ בעת התפלה עד גמר התפלה ממש, וכל העובר יורשם שמו ויענש בריחוק אמיתי בכל הענינים. ובאמת נקל מאד לתקן זה המעוות, רק אם יהי׳ בהסכמת וריצוי כולם כאיש א׳ חברים להצלת נפשם, ובפרם בצוק העתים ברוחני׳ ובגשמי׳, למה תהי׳ זאת לפוקה ח״ו וד״ל.
וראה גם עד״ז באג״ק הצ״צ (מהדו״ח) ע׳ קצד (ספק למי): וגם בנו אדמו״ר מהד״ב הזהיר באזהרות נוראות במכתבים אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ כו׳ בעת תפילות הציבור. ע״כ. ודי בזה. ומסיימים בטוב.