Halacha2goThe one minute halacha

¹ כמה קולמוסים נשתברו בענין זה. ואכ״מ באורך. וידוע שבמשנ״ב סע״ה סק״ב נגרר אחרי ד׳ הפמ״ג במ״ז סק״א שהוא מהברך ולמעלה. אבל כבר העירו שהפמ״ג עצמו כתב כן רק בדרך אפשר. ועוד ועיקר, שהמעיין בפמ״ג ישר תחזינה עינימו, שבסו״ד הפמ״ג  מביא כמה ראיות שהוא מהברך ולמטה. (וגם בתחילת דבריו י״מ באו״א קצת שר״ל שג״ז - פרק העליון - בכלל שוק. ובכ״מ (בהגהות אשר״י להלכות קטנות תפלין סי״ח. ועוד) שהארכובה באמצע השוק, והיינו שהשוק כולל שניהם. ואכ״מ). ויתר על כן, שבספרו סדר חליצה סקי״א (הועתק בהערות מגד יהודה לשו״ת מגידות סכ״ד הע׳ א) מוכח שחזר בו. [וגם בגוף הוכחת הפמ״ג משוק דבהמה - הוכיחו מכ״מ שאא״פ לדמות זל״ז, וכמ״ש להדיא התוס׳ מנחות לז, א ד״ה קיבורת. ואכ״מ]. וגם בד׳ המשנ״ב מקום לפרש באו״א, ור״ל שבכלל מקומות שאין דרך לכסותם הוא ״פרסות הרגל עד השוק, ו[השוק] הוא עד מקום הנקרא קני״א״. וסרו כל הקושיות בדבריו, וארווחנא ג״כ שדבריו עולים בקנה אחד עם שאר הפוסקים (וכדלקמן) ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ומה גם שכן עולה מדבריו במק״א (בבה״ל סש״א סט״ז ד״ה שהרגל. משנ״ב סתרי״ד סק״ד)].

ובכל אופן, רוב ככל האחרונים נקטו דקאי על פרק התחתון מהברך ולמטה, ותחילה וראש לכולם - במקו״ח שם סק״א שהאריך להביא כמה ראיות לדבר. וכן מפורש בשו״ע אדה״ז ס״א. (ובס׳ לבושה של תורה סמ״ט סק״ז השיא ד׳ אדה״ז לכוונה אחרת. ודבריו דחוקים ביותר. ולא ידענא איך אפשר לפרנס ד׳ אדה״ז באו״א, דאלת״ה העיקר חסר מן הספר. ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש). וכ״כ בעוד יוסף חי להבא״ח בא ס״ב. וגם בערוה״ש ס״ג מוכרח כן (וראה מש״כ הו״ע באה״ע סקס״ט סכ״ו לענין חליצה). [ובדעת החיי״א כלל ד ס״ב - ראה שו״ת מנח״י ח״ו ס״י. שבה״ל ח״א ס״א. ועוד].

וראה בארוכה בס׳ כבודה בת מלך פ״ב הע׳ 19.  וש״נ. 

וכ״מ ממש״כ הראשונים (ברכות כד, א) שאינו מקום צנוע באיש, ושלפעמים מגבהת בגדי׳ ומתגלה (והיינו בנקום טינוף או נהר וכיו״ב) - ראה ברשב״א רא״ה וריטב״א (שם). וכן מוכרח מד׳ ב״ח שמלוכלך בטיט וכו׳. (וצואה שנז׳ שם - היינו לכלוך, כפשוט). וגם מצ״ע מוכרח הוא ממש״כ שם הב"ח, דקס״ד שאינו בכלל ערוה ודשאני משאר הגוף. [ומש״כ בט״ז סק״א שהוא יותר מקום הרהור משאר אברים - אינו סותר לכ״ז. וכדמוכח גם מזה שאדה״ז הביא לד׳ הט״ז אף שנקט להדיא שהשוק הוא למטה מהברך כנ״ל]. 

ועוד יש להוכיח כן מכ״מ בש״ס ופוסקים ומד׳ הזהר וכתהאריז״ל. ובכמה ספרים שי״ל בזמן האחרון האריכו בזה כאו״א לפי דרכו. ובמק״א כתבנו בזה ג״כ ע״פ מקור הדין מקרא דגלי שוק עברי נהרות, שפשוט שבכדי לעבור הנהר א״צ לגלות כ״א פרק התחתון. וכן מוכרח ברד״ק, ובמצו״ד שם. ועיי״ע בפי׳ המלבי"ם לשם. (וגם במהר״י קרא שם מוכרח שגם למטה מהברך צ״ל מכוסה, עיי״ש בפי׳ ״גלי צמתך חפשי שובל״. ובפירושו לשה״ש ה, טו כ׳ להדיא בפי׳ שוק כנ״ל. ומ״מ, כיון שגם חלק העליון נק׳ שוק, שהרי הארכובה באמצע השוק כנ״ל, ר״ל כאן שהנביא אומר שבסופו של דבר יתגלה גם חלק העליון של השוק, שילכו ערום וערי׳). ואכ״מ.

וכבר כתבו הפוסקים שד״ז אינו תלוי במנהג כלל. ובשו״ת הצ״צ אה״ע סקל״ט סק״א: הנאמר שאם ינהגו לגלות שוקן בימי הקיץ זמן החום יהי׳ מותר שהרי נהגו כן, ישתקע הדבר ולא יאמר דכיון שהוא ערוה ל״מ מנהג. ומנהג כזה הוא אותיות גיהנם וכו׳. עיי״ש עוד. וכ״ה בכ״מ עד״ז.  

והשתא דאתינן להכא, הנה בנוגע לאורך השמלות ידוע שצ״ל באופן שתהיינה הברכיים מכוסות גם בשעת ישיבה (וכ״כ בשו״ת אג״מ אה״ע ח״ה סי״ז. ועוד. ולהעיר שבלקו״ש חי״ח ע׳ 447 שד״ז הוא מדה השוה לכל נפש ולכה״פ, ובכ״מ צ׳ להחמיר יתירה מזו, עיי״ש. ומפי השמועה נוספו דברים בזה ביחידות להרש״ז שי׳ גפני), ולא סגי לכסות בפרק העליון ע״י גרביים וכיו״ב, והוא מדיני צניעות שאסור לגלות בגד הסמוך לבשר, כמ״ש בש״ך יו״ד סש״מ סקכ״ב, וכמשנ״ת לעניננו בשו״ת מנחת שלמה ח״ג סקט״ו. ועוד טעם בדבר - שלא יהא ניכר פיסוק רגלים, וכדמוכח מפסחים ג, א. וראה שטמ״ק כתובות י, ב ד״ה ולאו. ובמו״ק טז, א: מה ירך בסתר וכו׳. 

אלא שלפ״ז צ״ב במה שנהגו כו״כ להקל בנוגע לאופן כיסוי השוק (ולא זו בלבד שאינו מכוסה בשמלה, כבפרק העליון, דלכאו׳ מ״ש הא מהא. וראה גם במשנת יעקב או״ח שם בשם הרה״ק מבעלזא. וידוע שבזמנים שלפנ״ז נהגו בבגדים ארוכים ממש - ראה שבת צח, ב. וכן מוכח מב״ק פב, א ועיי״ש בשטמ״ק. ובכ״מ. ובשו״ע אדה״ז במהדו״ב לסש״א מ׳ שנהגו לכסות בתי השוקיים בבגדיהן. אמנם מסתבר שא״צ להחמיר בכיסוי השוק יותר מהזרוע. אלא שישנם שמקילין ע״ע יתירה מזו לכסות) באופן שבשרה נראה מתוכו, אף שאינו נראה בעליל, והרי דינה כערוה ממש.

ובשלמא לשי׳ המשנ״ב והנגררים אחריו שאינו בכלל ערוה אלא שדרכו להיות מכוסה, עיי״ש, מקום לומר דסגי בכיסוי דק, באופן שאא״פ להכיר להדיא בבשרה - ראה בשו״ת אג״מ אה״ע ח״ד סי׳ ק סק״ו. והאריך בזה בס׳ לבושה של תורה סמ״ח וסמ״ט. אבל להכרעת הפוסקים שהוא בכלל ערוה ממש, הרי כשלבושה דק ובשרה נראה מתוכה ה״ז כערוה בעששית, וכמים צלולים, דהא קמתחזיא, וכפס״ד אדה״ז סע״ה ס״ג. וכדמוכח גם מיומא נד, א. (ושיעורו - ראה מו״ק להיעב״ץ שם). ולכאו׳ אין מקום לחלק  בגדר כיסוי דשוק משאר ערוה, ואדרבה - יותר צ׳ זהירות בזה, לא רק מחמת חומר הענין דשוק באשה לכמה דעות, אלא מטעם שכמעט ואא״פ להזהר מלהיכשל כ״א בעצימת עיניים - ראה חדא״ג מהרש״א מכות כד, א ד״ה ועוצם. ובס׳ כבודה בת מלך שם הע׳ 32 ואילך נתקשה היטב בזה. 

וכן העלה להלכה בעל שו״ת אפרקסתא דעניא בתשובתו שנדפסה בקובץ שערי הוראה חי״א ע׳ רמג. וכ״כ בשו״ת מנחת שלמה הנ״ל. וכ״ז פשוט. 

אלא שמקום אתנו ללמד קצת זכות על המקילים, ועלתה לנו ארוכה בזה במק״א בגדר חיוב השוק. ומ״מ, פשטות ד׳ הפוסקים מורים בעליל כנ״ל.