Halacha2goThe one minute halacha

כבר חקרוה שרים (ראה מחנ״א גזילה ס״א. מנ״ח מ׳ קל) בגדר פחות משו״פ, משום מחילה (כבסנהדרין נט, א. וראה לבוש חו״מ ס״ו ס״א), או ככל שיעורין דאורייתא, וה״ז הלמ״מ (ראה לבוש חו״מ ספ״ח ס״א), או גזה״כ. ובאו״א קצת, שאינו נק׳ ממון (ראה רמב״ם גזילה פ״ז ה״ז. ועד״ז בכ״מ בספר הי״ד. תוס׳ ב״מ סא, א ד״ה אם אינו. וכ״ה בכ״מ בראשונים - ראה שטמ״ק ב״מ כז, א. וידוע מה שהרעיש ע״ז ביד המלך מלוה ולוה פ״ד ה״א). [אלא שמ״מ אסור מדין ח״ש (חינוך מ׳ רכט. מ״מ גניבה פ״א ה״ה. (אבל ראה שם חו״מ פ״א ה״ז, וכמשה״ק בשו״ת חקרי לב סנ״ח). סמ״ע סשמ״ח סק״א. שו״ע אדה״ז גזילה ס״א. ומ׳ מכ״ז שמדין שיעור הוא, אף שבמנ״ח שם נקט בדעת החינוך מ׳ קל - באו״א. וראה מנ״ח מ׳ רנח סק״ג. והעירו מרשב״א ב״ק קה, א שכ׳ באו״א משום צערא. ובמאירי שם שאינה גזילה גמורה]. ובכ״מ של״ש בעלות ו״לכם״, בדלא מטא לי׳ שו״פ.

וחקרוה גם בסגנון אחר, אם החסרון בכמות (שיעור ממון) או באיכות (חפצא דממון). או כלך לסגנון הרגצ׳ובי: שיעור עצמי או מצטרף.

[ומדאתינן להכי, י״ל עפ״ד הרגצ׳ובי שגדר איסור ח״ש הוא דין כללי ונוסף, דין בפ״ע, ולא מגוף האיסור. ואם מקום לחלק בין האיסורים (ראה לקו״ש חל״ט ע׳ 284 הע׳ 21. ס׳ הצפע״נ במשנת הרבי ע׳ 175 ואילך), אוי״ל שבגזילה שאני שה״ז דין נוסף, ויתיישבו בזה כמה ענינים].  

ואולי כולהו איתנהו בה (ולהעיר מפירש״י ע״ז עא, ב דנקט תרווייהו: לאו ממונא ומחלי עלה. (ולכאו׳ איפכא הול״ל, דמחלי עלה ולאו ממונא). וראה עד״ז ביד רמ״ה סנהדרין נט, א. ועפ״ז תתיישב הסתירה בד׳ החינוך. וראה בזה בשו״ת מהרש״ם ח״ו סר״ט ובהערת המו״ל). וכן יש לחלק בין דיני פרוטה בממונות, לדיני פרוטה בשאר דברים.

והאריכו בזה בכ״מ גם בגדר דין לדידי שוה לי, שמועיל רק כשחסר השיעור, ולא לאשווי׳ בתורת ממון, ובדין שמא שו״פ במדי - שפועל תורת ממון (ראה ר״ן קדושין יג, א). ועפ״ז מובן גם גדר פרוטה כל דהו כדסבר רב יוסף (קדושין יב, א), שזהו מדין ממון ולא מדין שיעור. ועיי״ע לקמן בנוגע לגדר מטבע היוצא במדינה.

וראה שו״ת להורות נתן חי״א סקי״ז. וראה מה שבי׳ בד״ז באופן מחודש בשו״ת משנ״ה חי״ז סקס״ג. ודבריו צ״ע לדידי ולדכוותי. וראה תורת הקנינים חו״מ סי׳ קצ ס״ב. ואכ״מ. 

ובהאי ענינא, צע״ק בהבנת ד׳ פירש״י (סנהדרין נז, א ד״ה צערא) שכיון שאינו בתורת השבה אינו נק׳ גזילה, ״אמידי דהשבון קרי גזל״ - דלכאו׳ מאי אולמא דין השבה מדין גזילה, שהשבה פשיטא לי׳ לדידי׳, וערביך ערבא צריך. ויש מהאחרונים שנדחקו לומר שבאמת גם בפחות משו״פ ה״ז בגדר גזילה אלא שפטור מהשבה. אבל כ״ז אינו במשמעות דברי רש״י כלל. וי״ל בפשי׳, ע״ד הנז׳, שכוונתו שאיסורא דגזילה תליא בדין ממונא (כמ״ש בכמה אחרונים לענין ספיקא דממונא לקולא), ובדיני ממונות פשוט לן שאינו נק׳ ממון, ור״ל שכל שאי״ב גדר ממון לדין השבה, מילתא דממונא, א״ע גם במילתא דאיסורא (אלא שמ״מ אסור מטעם אחר).

אלא שמצינו בכ״מ גם לענין איסורים שא״ע בפחות משו״פ, אא״כ נאמר בכולם שיסודם דין ממון. וראה אתוון דאורייתא כלל ט סק״י מה שבי׳ לענין מע״ש. וראה גם שו״ת עין יצחק אה״ע ח״א ספ״א. וכן צ״ב שבמעילה משלם הקרן, ופטור מחומש קרבן ומלקות (רמב״ם מעילה פ״ז ה״ח). והרי בכ״מ כתבו לבאר שדין מעילה מדין גזל הקדש. ובצפע״נ מתנ״ע פ״ז ה״א (סד, ג) שפחות משו״פ ל״ש דין. ועצ״ע. 

ועכ״פ, אף שבכ״מ (ראה שו״ע אדה״ז מציאה ופקדון סל״ז), ש״אינו נק׳ ממון כלל״, ובפיה״מ מע״ש פ״ד מ״ח שאין מתחשבים בו ״לשום ענין מן הענינים״ - אין למדים מן הכללות, שהרי לא לכל מילי אינו ממון, וכדיוק ל׳ המשנה (ב״מ נה, א): חמש פרוטות הן (אפי׳ את״ל דתנא ושייר - ראה ט״ז יו״ד סקל״ג סק״ו ונקוה״כ שם). וכדמוכח גם מזה דילפינן לה מקראי דוקא לענין השבת אבידה (ראה תוד״ה פרט - ב״מ כז, א).

וכן ב״נ נהרג עליו (אלא שבזה י״ל שלא ניתנו שיעורים אלא לישראל. וכמ״ש לבאר במנ״ח מ׳ קל סק״ד. ושם מ׳ רכד סק״ה. ותלוי גם בהחקירה אם בגוי פחות משו״פ ממון, או שרק נהרג עליו. ולהעיר מתוס׳ עירובין סב, א ד״ה ב״נ. ובכ״מ. וראה גם ביד רמ״ה סנהדרין שם. וראה שו״ע אדה״ז סשפ״ב ס״ז. ונפק״מ גם בישראל הקונה מגוי, להדעות שמועיל קנין כסף, ראה אבנ״מ סל״א סקכ״ד. מנ״ח מ׳ שלו סק״א. אמרי בינה חו״מ קנינים ס״ד ד״ה ויש לחקור. חי׳ הרי״מ חו״מ סק״צ ס״ה. וכבר העירו מכלבו שבת סל״א).

וכן עובר ע״ז במדות ומשקלות, ובריבית (ויוצאה בדיינים. אבל י״א שאסור רק מדין ח״ש, או שהוא מדרבנן). ונחלקו באונאה אי עובר בפחות. וראה גם תוס׳ פסחים לב, ב ד״ה ואין. וראה מה שחקר במנ״ח מ׳ לח סק״ה לענין לא תחמוד. ועפ״ז, בכל גזילה פחות משו״פ יתחייב משום לא תחמוד, עייי״ש. 

ובאחרונים דנו לענין צדקה, והוכיחו מל׳ הגמ׳ פרוטה דרב יוסף. ולאידך, לא נז׳ בכלל חמש פרוטות שבמשנה (אלא שלש״ך שם - תנא ושייר). וברמב״ם מתנ״ע פ״ו הי״ב - בגרוגרות (וראה ספרי תצא כה, טז). וכבר העירו מס׳ היראה אות רח: פרוטה או מחצה. ובריטב״א מגילה ז, א במתל״א שצ״ל פרוטה לכל אביון. ושייך גם להשקו״ט בענין ח״ש במ״ע.

וראה בכ״ז שו״ת מהרי״א ח״ב חו״מ סקפ״ז. בי״צ או״ח סכ״א. מהרי״ל דיסקין סכ״ד. צפע״נ מתנ״ע פ״ז ה״א (סד, ב). וראה גם שו״ת תורה לשמה סרל״ט. שם סרמ״א. [ולהעיר מזה שהחלק בקרבנות ציבור לכאו״א מישראל הוא פחות משו״פ, אף דשאני התם שהנתינה היתה מחה״ש. ולהעיר מלקו״ש ח״ב ע׳ 653 ובהע׳ שם. וראה לקו״ש חל״ג ע׳ 109. ועוד]. 

ובדין ושיעור פרוטה - ראה שו״ע חו״מ ספ״ח ס״א. והנה בפיה״מ להרמב״ם קדושין רפ״א מ׳ שפרוטה היתה של כסף. ועד״ז בהל׳ אישות פ״א ה״א. אבל בפירש״י ריש קדושין - של נחושת. אבל ראה במאירי שם בדעת רש״י שעירבבו גם כסף. וגם בדעת הרמב״ם - לא יצא מידי ספק, אם כוונתו שעשוי׳ מכסף או שהוא לפי שויות משקל כסף.

[והנה בד״כ ידוע שפרוטה היא פחותה שבמטבעות (ראה גם תויו״ט שביעית פ״א מ״א ד״ה ונלקחים. ובכ״מ עד״ז). אבל מובן ששייך שיהא מטבע פחות משו״פ, אלא שלדיני תורה אין דינו כממון, ולית לן בה. ובירו׳ מע״ש פ״ד ה״א שדינו כאסימון. וראה רדב״ז מע״ש פ״ד ה״ט במה של״כ שאינו ממון].

כן ידוע מה שנחלקו בזה ראשונים ואחרונים בגדר דין פרוטה, ושאר דיני ממון עד״ז, סלע וכו׳. וכמה אופנים: מתכת במשקל מסויים, שויות, או מטבע מסויים. 

וידוע מש״כ הסמ״ע סקפ״ח סק״ב שבזמנינו שאין יכולים לקנות בפרוטה כ״א מעט מזעיר הו״ל למימר מן הדין דלא סגי בקדושי אשה בפרוטה. אלא שנשאר בצ״ע. וראה ש״ך יו״ד סש״ה סק״א. סרצ״ד סקט״ז. ח״מ אה״ע סכ״ז סק״ד. אבני מילואים שם סק״א. המקנה שם סק״י. שם קדושין ג, א. ועוד. וראה דבריו החריפים של הערוה״ש (אה״ע סכ״ז ס״ג. חו״מ סי׳ קצ ס״ב).

ובצפע״נ הנ״ל (סד, ב ואילך) תלה ד״ז בהחקירה בגדר פחות משו״פ אם אינו בתורת ממון או שהוא פחות מכשיעור. ולאידך, להעיר מקדושין יב, א שיש גדר פרוטה כל דהו, והיינו מטבע היוצא אף שאינו פרוטה שבימי משה. 

והנה, בפנים נז׳ סברא זו בסגנון שצ״ל באופן שאפשר לקנות משהו, דבר הכי מועט. והכי רווחא שמעתתא בי מדרשא. וכן נמסר בכ״מ בשם הגרמ״פ (בשיעור ניקע״ל - בארה״ב. וי״א - דיי״ם). אבל ראה באו״א בשו״ת אג״מ או״ח ח״א סי׳ קנ (סענ״ט, שהיא מטבע הפחותה שבמדינתנו). וראה גם מסורת משה ח״ב ע׳ רעז. (ויעו״ש עוד. אלא דכמה מילתא דתוהי חזינן התם, וכן בכ״מ שם. וע״פ דברי האג״מ עצמו, הוא העיד ע״ע, צ״ל שתלמיד טועה כתבו). ולהעיר שגם בערוה״ש הנ״ל - לאחרי שכותב ששיעורי חז״ל נתקבלו איש מפי איש עד מרע״ה - סיים עלה: גם עתה אנו רואים ברוב הישוב שבעד פרוטה יקנו כזית לחם או בצל או מחט וכיו״ב.

אבל מד׳ כמה פוסקים מ׳ שהבינו בדעת הסמ״ע, שלדבריו צ״ל באופן שאפשר לקנות בו כמו בימי משה (ובזה גופא כמה אופנים לחשב הנ״ל), דאלת״ה מדוע נתקשה בסמ״ע בשיעור פדה״ב, שהרי ודאי יש לו חשיבות ממון ושייך לקנות בו. אבל ראה בש״ך סש״ה שם שבאמת הקשה כן ע״ד הסמ״ע. ועיי״ע בחי׳ הרי״מ חו״מ ספ״ח סק״ו ד״ה אמנם, שאת״ל כן אין קצבה לידע איזה שיעור.

אכן יש מהאחרונים שרק לענין פרוטה החמירו בדבר, כיון שצ״ל חשיבות ממון (ראה שיעורי תורה ס״ג סקמ״ב - ע׳ רפג. ועוד).  

(וילה״ע ממש״כ באבנ״מ רסי׳ כז שלא הי׳ פרוטה בימי משה. וצ״ע מקורו. ואגב: תמוה קצת מש״כ בכמה ספרים לחשוב חשבונות, ע״פ זמן חז״ל, ולא מימי משה. ובפרט, שבוודאי גם בימיהם הי׳ שינוי מזמן לזמן, וממקום למקום, וחיישינן שמא שו״פ במדי).

ובאמת, מפורש בסמ״ע שם, שגם בזמנינו אפשר לקנות מעט מזעיר.

ולהעיר מתוס׳ ב״מ נח, ב ד״ה וזה. וראה לקו״ש חל״ב ע׳ 113. ועד״ז בכ״מ בשיחות קודש (ראה לדוגמא שיחת יו״ד שבט תשי״ב) שבפרוטה יכול לקנות חיי נפשו. וראה שיחת יט״כ תשכ״ג בנוגע לקדושין בפרוטה.

וכבר האריכו בזה בכ״מ, והלכו בזה נמושות, ליקוטי בתר ליקוטי. ומה לנו להעתיק דבריהם, בימינו אלה שיד הכל ממשמשים בספרים הנ״ל ודוגמתם, די בכל אתר ואתר. ואוצר נחמד אשר בנוה חכם, בצל החכמה, מאין תבוא ותחי׳ בעלי׳. ומהם: ס׳ מדות ומשקלות של תורה, מדות ושיעורי תורה, חמש פרוטות הן. ועוד כיו״ב. והרוצה שיחכים, יעיין שם, וירוה נחת לנפשו.