When a Child Does a Sit-Down on Shabbos
The afternoon is long, the weather is not too hot and the kids need some fresh air, so the young family goes for a Shabbos walk. After only five pleasant minutes, the activity turns sour when two-year-old Yanky refuses to go further. There is no eruv in the area, so he cannot be carried home. His parents try to move him along, but he refuses to put one foot in front of the other. No amount of cajoling from his older siblings or the promise of treats at home does the trick. Are they stuck there for the day?
It is an issur d’oraysa (a Biblical prohibition) to move something on Shabbos from reshus to reshus (one domain to another, e.g., from private to public or semi-public or vice versa) or to carry it a distance of four amos (arm-lengths, i.e. about 6 feet total) in reshus harabim (the public domain, i.e., a main thoroughfare or a street that is directly connected to one). There is an additional issur d’rabbanan (a Rabbinic prohibition) of carrying in a karmelis (the semi-public sphere that is not a halachic reshus harabim).
There is also a gezairah mi’d’Rabbanan (Decree of the Talmudic Sages) that forbids assisting living things in a reshus harabim or karmelis on Shabbos—for example, holding up a pre-ambulant child under the arms so they can swing their legs to mimic walking (or helping an ambulant animal similarly)—as it may lead to carrying them. However, there is a heter (dispensation) based on the principle of chai nosei es atzmo (a living person carries themselves) to assist a child who is able to walk themselves, as long as they are shifting their weight from one foot to the other in the normal manner of walking. This heter does not extend to walking while carrying a child outright (even an ambulant child) nor are two adults permitted to drag a child between them.
(Likewise, two adults walking a child should not allow the child to swing between them, so the child lifts their feet off the ground and is thus carried. In a related manner, parents should not lift a child onto a stoop or low garden wall from the sidewalk.)
If the child who refuses to walk is content and protected from traffic and the elements, it would be best halachically to wait it out until the child is willing to walk on their own. But for a child who is obviously in distress or whose wellbeing might be compromised, what are possible solutions?
Form a human chain. Two adults or more can pass the child from hand to hand, each person moving less than a distance of four amos at a time. If this is not an option, then a non-Jew may carry the child until they reach their home.
An older child under Bar or Bas Mitzvah (a katan) may carry the child uninterrupted, as long as someone else hands them the child once the katan begins moving and removes the child before the katan stops. Parents utilizing this workaround should ensure that it not negatively affect their children’s chinuch (Torah education)—especially if other young siblings are present.
A single adult may carry the child less than four amos, only if none of the above options are available. To get the child home, this would mean walking in increments of less than four amos, preferably sitting down for a rest each time.
If none of the other workarounds are possible, and there is overriding concern for the child’s welfare, some poskim allow the noncompliant child to be carried when in a karmelis.
When arriving home, in all these situations, , the child should make the transition from public to private property on their own. If this is not possible, and a non-Jew isn't available, one adult should stand on the inside and stretch out their arms outside, above the height of ten tefachim (handbreadths, i.e., almost a meter in all), and another person should hand the child to them.
In any of these scenarios, the heter is to carry only the ambulant child themselves, so if the child is carrying something or wearing a non-garment, it should be removed before moving the child.
(None of these solutions apply when a parent is merely trying to hurry along a slow-moving child. Since most of these circumventions involve some sort of halachic loophole, they should not be planned in advance, and children who cannot be relied on as “verified” walkers or who are easily tired should not be taken out for a walk on Shabbos.)
כשהילד נעצר ברחוב ומסרב ללכת הלאה בשבת...
ראה מג״א סש״ח סקע״א בענין טלטול קטן בכרמלית. ובשו״ע אדה״ז ספ״א: וצריך להזהיר לרבים שטועים בזה. והוא דלא כשו״ת רעק״א סכ״ח.
אבל כשמטלטל פחות מד״א ונותנו לחבירו מותר לכתחילה - סשמ״ט ס״ג. שו״ע אדה״ז ס״ד. ועיי״ש בהגה שעה״ג להתיר גם לדבר הרשות.
ובט״ז שם סק״א וכן בסרס״ו סק״ד - בנוגע להכנסה לרה״י. וראה שו״ע אדה״ז סשמ״ז ס״ז.
והנה, בפמ״ג סרס״ו במ״ז סק״ד, דל״ד הרבה בנ״א ואפי׳ ב׳ בנ״א יכולים לעשות כן. וכ״ה במחה״ש שם סק״ט. אמנם במשנ״ב סשמ״ט בבה״ל ד״ה וחבירו מפקפק בזה. ולהעיר מדיוק ל׳ הרמב״ם שבת פי״ב הי״ד: מפני שכ״א לא טלטל אלא בתוך ד״א שלו. ומ׳ שהוא מצד דין רשות, שלא יצא מד׳ אמותיו. וכ״מ גם בל׳ הלבוש. ולפ״ז י״ל שגם בב׳ בנ״א סגי. וראה גם משנה הלכה עהמשנ״ב סשמ״ט בדעת הפמ״ג עד״ז. אבל ל׳ אדה״ז שם: שכ״א אינו מעביר ד״א. לאידך ילה״ע מל׳ המשנה עירובין רפ״י, וכ״ה ברמב״ם, בכלבו, ועוד - אפי׳ הן מאה. ובגמ׳ צז, ב שאוושא מילתא. ול׳ המאירי: שיש פרסום רב מחמת ריבוי האנשים. ועצ״ע.
ובדאא״פ באופן הנ״ל - מותר באמירה לנכרי וככל צרכי קטן שהוא בגדר חושאיב״ס.
וההיתר ע״י קטן - ע״פ שי׳ הרשב״א שבאיסור מד״ס (כרמלית) מותר באקראי, ראה שו״ע אדה״ז סשמ״ג ס״ו. וראה מש״כ במ״מ וציונים להלכה יומית אות תקיט. וי״ל, שבנדו״ד שהוא לצורך קטן (אחר) ש״ד. ועוד, שבכ״מ כשאא״פ ע״י נכרי מתירים ע״י קטן - ראה שו״ע אדה״ז סרנ״ט ס״ז. סש״ה סכ״ז. ואף דהתם מיירי בענין של חומרא - בכגון דא ישנם עוד צדדי קולא (וכדלקמן). וראה לקמן ע״ד הדמיון למי שהחשיך לו בדרך, והרי גם שם באין נכרי - מותר ע״י קטן.
ומ״מ, יש שהקלו במקום שאין אנשים, לטלטל תינוק הבוכה, פחות פחות מד״א, בכרמלית, ובדאא״פ - אפי׳ לטלטלו להדיא כמה מילין, במקום צער גדול, מחמת שבות דשבות (ע״י ישראל - ראה בארוכה במ״מ וציונים להלכה יומית אות תרנה, בגליון דשבוע דאזלינן מיני׳), שבות דחי נושא א״ע ושבות דכרמלית, ובמקום האפשרי - גם שבות דפחות פחות מד״א, במקום צערא דינוקא, וצרכי קטן שדינו כחושאיב״ס - ראה שו״ת אג״מ או״ח ח״ד סצ״א. ובשו״ת בנין ציון ס״כ שהחמיר - מיירי לטלטלו מלכתחילה חוץ לביתו מחמת צערו, ולא בכגון דא שנשאר בחוץ ואינו רוצה להמשיך לילך, עיי״ש.
אלא שכבר נת׳ אצלנו (בגל׳ העבר) שאין להתיר שבות דשבות ע״י ישראל כ״א בשינוי. וכ״כ בזכרון יוסף סק״ח. ועיי״ש בעניננו, ושכ״ה אפי׳ בג׳ שבותים.
אבל י״א שבג׳ שבותים עדיף טפי, והוכיחו כן ממג״א סשנ״ב סק״ד. אדה״ז שם ס״ד. (אבל ראה זכרון יוסף שם. וראה שו״ת שערי איש ס״ה). וראה פמ״ג סש״מ בא״א סק״ה. שו״ת האלף לך שלמה סי׳ קל. מהר״ם בריסק ח״ב סכ״ג. שו״ת מהר״ש ענגיל ח״ג סמ״ג. ועוד. ולדבריהם, נמצא שעכ״פ בפחות פחות מד״א מקום להתיר. וכ״כ בשש״כ פי״ח סנ״ו.
ועוד דהכא קאתינן עלה מדין צרכי קטן כחושאיב״ס, ולא מחמת צערא גרידא. והרי לצורך חולה הותרה גם אמירה לנכרי במלאכה דאורייתא, ולדעת אדה״ז גם מלאכה בשינוי. וא״כ מקום לומר, שגם להאוסרים בג׳ שבותים לצורך מצוה - יודו בנדו״ז, דעדיפא מינה. ובזכרון יוסף לא קאתי עלה מה״ט.
וי״ל דעדיף מבנו שנולד בשדה (עירובין צז, ב), דהתם ליכא היתר דחי נושא א״ע. [ומה דלא הותר בבנו שילדתו בשדה כ״א ע״י כמה אנשים, כאו״א פחות מד״א, אף דקשיא לי׳ ידא - דמיירי ברה״ר גמורה].
ועוד אמינא, שי״ל ולהתיר מטעם אחר, דל״ג ממי שהחשיך בדרך והיו עמו מעות, שהתירו לו הטלטול פחות מד״א (כשאא״פ ע״י נכרי וקטן וכו׳) מתוך שבהול על ממונו. ולא עדיף ממונו מבנו. ואף דשם מיירי רק בכיסו או מציאה שבאה לידו מבעו״י - ה״ט לפי שאם טלטל משהחשיך ה״ז פושע, משא״כ בנדו״ז. וכמו במי ששכח שהכיס תלוי בחגורתו. אלא שפשוט וברור שכ״ז רק כשאא״פ באו״א כלל. ובד״כ שייך באו״א.
פרטי דיני טלטול פחות פחות מד״א - ראה שו״ע סי׳ רסו ס״ז. שו״ע אדה״ז שם סי״א.
אמנם כשהתינוק מתעקש, ומסרב ללכת, ונושא אותו בע״כ, יתכן דל״ש לומר חי נושא, דמשרבט נפשי׳.
שו״מ שכבר נתעורר בכמה מפרטים הנ״ל בשו״ת ויברך דוד ח״א סמ״ט, כי לו משפט הבכורה. אלא שבכמה ענינים דעת נוטה באו״א.