Women & Girls in the Workforce
The pasuk (verse), “Kol kevudah bas melech p’nimah” (the honor of the King’s daughter is within) speaks of the importance of tznius (modesty) of Jewish women. Based on this pasuk, the Rambam avers that it is a g’nai (inappropriate) for Jewish women to frequently spend time outdoors. Yet there seems to be no stipulation against women being outside the home when the Gemara deliberates a husband’s reduced requirements of mezonos (endowment of food and other means of support) to his working wife. Here, the Gemora implies, Kol kevudah bas melech p’nimah is not a reason to reprove women‘s employment in the public sector. Poskim of yore discuss whether there is a basis in halachah for the Rambam’s opinion, or it is mentioned only as a hanhagah tovah (general proper conduct, which is not binding like halachah).
Today, it is indeed acceptable for women—even those who are machmir (stringent) in all matters of observance—to work outside their homes. Gedolei Yisroel (the great Rabbis of our era) recognize it as a prevailing practice based on the reality of our times. Even unmarried girls commonly enter the secular workforce—although this is somewhat unfortunate. Despite this recognition, we should not unilaterally accept the norms of conduct in the typical workplace, and always remain aware of the issues inherent in these situations—those relating to yichud (the prohibition of unrelated males and females being privately confined) and tznius (modest behavior).
ברמב״ם אישות פי״ג הי״א: גנאי לאשה שתהי׳ יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות (כלה״כ משלי ז, יב) וכו׳ שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכן כתוב (תהלים מה, יד) כל כבודה בת מלך פנימה. [וצ״ע המקור למש״כ שם שיעור של פעם בחודש או פעמיים. ואולי לפי מקומו ושעתו כתב. וכמ״ש שם: כפי (וי״ג: לפי) הצורך]. וכ״ה ברמ״א אה״ע סע״ג ס״א, ועיי״ש בביהגר״א.
ועד״ז מצינו בכמה מאחז״ל (חלקם הובאו בביהגר״א הנ״ל - ראה עירובין ק, ב. יבמות עו, ב ובפירש״י. שם עז, א ובפירש״י. כתובות נח, א. נדרים לז, ב ובר״ן שם. נזיר יב, א ובפי׳ המיוחס לרש״י שם. שבועות ל, א ועיי״ש בתוס׳ (וראה עוד לקמן מזה). ספרי (ופירש״י) תצא כב, כג (הובא במ״מ שם). ב״ר פ״ח, יב (גם במ״מ שם). שם פי״ח ב. תנחומא וישלח ה. ובמהדורת באבער שם יב. פס״ר פכ״ו ד״ה ויחזק. תיב״ע (ורד״ק) ישעי׳ מד, יג. (וראה מת״כ לב״ר פכ״א, ב)). וראה גם ערוך ערך שב. רד״ק תהילים קכח, ג. רבינו בחיי וישלח לד, א. מאירי יומא עא, א. ובכ״מ. וראה עוד בהנסמן בס׳ אחותי כלה (ארבל) ע׳ קכא ואילך.
וראה עד״ז בחזקוני (ועוד בעה״ת, ראה הדר ודעת זקנים. תוספות השלם) עה״פ לא תצא כצאת העבדים (משפטים כא, ז). ובמנחה בלולה שם שזהו דרך צחות. ובאמת, עד״ז הוא כבר במכילתא דרשב״י שם בדעת ר״א. וראה הנסמן בתו״ש עה״פ. וראה בשו״ת חבצלת השרון מהדו״ת ס״י בהנוגע לפי׳ הנ״ל (פליאות כאלה ימצא הרבה במפרשי התורה הקדמונים אבל באמת אינו פלא כ״כ וכו׳).
אמנם, בשו״ת מהר״י מברונא סרמ״ב הביא כעי״ז מפי׳ התורה לר׳ יעקב בן אשר שנק׳ הנזיר [והכוונה לפי׳ הטור שלפנינו - ראה מבוא לפי׳ הטור עם פי׳ שהם ויקר, בתחילתו, ובמילואים והוספות לשם בפ׳ תולדות (ע׳ תכא)]. ומפרש לה דמיירי בבתולות [ולהעיר שכ״מ קצת בחזקוני שם], אבל נשים לא, שרגילות הנשים לילך לשוק בגלוי. והוכיח כן מגיטין יב, א (שבפנים). ושם, דלא קייל״ן הא דכל כבודה.
אבל ראה בשו״ת חת״ס אה״ע סצ״ט, ובאו״א קצת, בחי׳ חת״ס גיטין שם (הובאו בשערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל גיטין שם). ולא הביא כלל מד׳ מהר״י ברונא. והעיר מזה בשו״ת חזון נחום ח״א סצ״ט סק״ג, עיי״ש. (ובמה שהעיר שם עמש״כ בזה בגליוני הש״ס - ילה״ע שכיו״ב כתב גם בספרו תפארת יוסף וירא יח, ט). וראה ג״כ שו״ת צור יעקב סע״ה וגם הוא לא הביא כלל ד׳ מהר״י ברונא. (ובנוגע לבתולות - מצינו כן בכ״מ. ובפרט בהמצוי היום לעבוד מחוץ לביתה - ראה מזה בשיחת ט״ו באב תשמ״ג).
[ומה״ט, יש שכתבו לפטור נשים מכמה דברים: כיבוש ומלחמה (רדב״ז עהרמב״ם מלכים פ״ז ה״ד. וראה שו״ת זכר שמחה סע״ה בשם הגר״י עטלינגר), וכתוצאה מזה - מזכירת עמלק (חינוך מ׳ תרג. וראה שו״ת תורת חסד או״ח סל״ז), וכן מברכת הגומל (שו״ת הלק״ט ח״ב סי׳ קסא - הובא בבאה״ט או״ח סי׳ רמ״א סק״א), קידוש לבנה (ראה הנסמן אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תמז), ברכת החמה (ראה הנסמן בס׳ ברכת החמה (להר״צ שי׳ כהן) פ״ב ס״ד), מהדרין מן המהדרין דנ״ח (חי׳ חת״ס שבת כא, ב ד״ה והמהדרין. ולאחרונה נתפרסם אג״ק (יא ניסן תשל״ב) בנוגע להנ״ל. ושקו״ט בזה. ואכ״מ)].
ובכ״מ, שהו״ע של כבוד (כפשטי׳ דקרא), ושרק הנשים הנכבדות נהגו כן - ראה רד״ק נחום ח, ב. וראה ר״י מיגאש שבועות ל, א. ועיי״ש ברמב״ן, ר״ן, ריטב״א ועוד. שו״ע חו״מ סקכ״ד ס״א. (וצע״ק מגיטין מא, א. וראה יבמות מב, ב). וכ״ה ברמב״ם אישות פכ״ה ה״ב שמקומות מקומות בד״ז. וראה פלא יועץ ערך בת.
והנה, כבר כתבו בכ״מ שנשתנו העתים (והטבעים) בענין זה - ראה שו״ת שבות יעקב ח״ב סי׳ קב. דרך פקודיך ל״ת לה חלק הדיבור סק״ח. ערוה״ש או״ח סש״ג סכ״ב. וראה שו״ת אז״נ ח״ז סוסי׳ פט. מנחת שלמה ח״א סצ״א סקכ״ג. וראה בארוכה - שיחת ש״פ החודש תשמ״א (ובפרט בנוגע לברכת החמה). וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 379. חל״ה ע׳ 154. שיחת כ״ה אייר תשמ״ז. שיחת ש״פ נח תנש״א (סה״ש ח״א ע׳ 83 ואילך. ועיי״ש ע׳ 87).
ועדיין י״ל שלחזור על הפתחים וכיו״ב שאני (ראה כתובות קג, ב. ב״ב קמא, א וברשב״ם שם ד״ה לענין. וראה תויו״ט הוריות פ״ג מ״ז. ש״ך יו״ד סרנ״א סקי״ב. ולהעיר משו״ת מהר״ם פאדובה סכ״ו. רדב״ז ח״ג סתפ״א. וראה צוואה מחיים (פלאגי) סי״ד סק״ב. שו״ת הסבא קדישא חו״מ סל״ב. משנ״ה ח״ד סי׳ קכד-ה. ח״ט סי׳ רנ. אבל להעיר ממד״ש אבות פ״א מ״ה בשם האברבנאל).